הרהורים שאחרי..

[שירר ר]

../images/Emo140.gif.........

דבר ראשון אני חייבת להגיד שאתה רושם ממש לא רע, אתה מבטא את הרגשות שלך (לפחות ככה זה נראה) בצורה מאוד מעניינת בכתב. ולעניינינו.. אני מבינה שאתה עובר תקופה די מעוסה וש"הפריצה" לא הגיע בזמנה... ו היא גם לא תגיע!, לפחות לא לבד. אני מאמינה שאין אני לי מי לי, ומה שיכול לעזור לך בתהליך הפריצה זה להיות אכפתי לממלכה שלך וזה אתה,הגוף שלך, הרצונות שלך, ההצלחות שלך.. תעורר את השאיפות שלך כל פעם מחדש, לעשות דברים שאתה טוב וגאה בהם ויכול לתרום/ללמוד מאותו תחום, ולחדש את ההרגשה בתוכך. זאת יכולה להיות פריצה לא קטנה בשבילך... וזאת דעתי שלי… בהצלחה

 

[המתבוננת]

../images/Emo140.gif

 

[בן טל-שחר]

וואו. ../images/Emo13.gif

מרשים, אתה, בהן צידקי.

 

[shirygo]

נהניתי ביוותר ממה שכתבת, אתה כותב

בצורה שחודרת ישירות לנפש כי גם אתה מוציא את זה ישירות בלי פילטרים באמצע. לגבי עזרה או משהו, אין לי כל כך מה להגיד לך, אני באותו מצב כמוך, אני משתדלת לעודד את עצמי שהחיים מורכבים מרגעים קטנים של עליות וירידות ("רכבת הרים רגשית") ולפעמים יש חרא, לפעמים אושר ולפעמים סתם חוסר הרגשה). מקווה שזה יעזור לך, כי אולי מהציפייה שלא הכל טוב תמיד זה יעודד. חוץ מזה רציתי להפסיק את המנוי בחדר כושר ומדריך אחד אמר לי שחבל, כי זה חשוב לי לבריאות שלי, כדי שהגוף שלי יתפקד, ומדריך אחר הסביר זאת בצורה יותר משכנעת: הוא אמר לי שגם הוא שונא להתעמל, והוא עושה זאת כי צריך, ואז הוא לקח אותי להסתכל על כל האנשים שהולכים/רצים על המסילות והוא אמר לי: תגידי, הם נראים לך מאושרים? ובאמת אף אחד לא נראה מאושר, הוא אמר לי האימון מתבצע כי צורך, ואחרי האימון יש שלווה, רוגע. אז אולי אפשר להשליך את זה גם על החיים, שיש דברים שלא אוהבים לעשות (עבודה מגעילה, להיות נחמדים לאנשים מגעילים, לצאת עם אנשים שלא אוהבים - כפגישות ראשונות), אבל הרוגע יגיע.