הרהורים ליום נישואים ../images/Emo13.gif ../images/Emo10.gif (ארוך)
הי בנות, הדבר החשוב והראשון כמובן זה שמגיע לי "מזל טוב" על יום הנישואין השני שלנו. אז שיהיה לנו הרבה אושר, אהבה וילדים. וכמובן היום הזה מביא אותי לחשוב כל מיני דברים ולהרהר על מצבי. קודם כל גיליתי שאני בנ"א מאוד מעניין
מצד אחד מבסוטה עד לשמיים, ושמחה על כל יום שאני חיה עם הבעל המקסים שלי, על הזוגיות, על החברות הטובות, על המשפחה החמה שיש לי וסתם על החיים הטובים שיש לי. ומצד שני דוקא בכלל לא בא לי לשמוח על כל הדברים הטובים האלו. דוקא בא לי להיות עצובה, לבכות ולהגיד "אוף", "אוף", "אוף" רוצה ילד. אוף, רוצה לדאוג לביביסיטר הערב. לא רוצה לשמוח על הדברים שיש לי, רוצה לראות את חצי הכוס הריקה! אבל- וכאן אני מתחילה להסתפק- ולכן אני משתפת אותכן ורוצה לראות מה דעתכן- כאן בפורום המלא בבנות מקסימות (וקצת בבנים סמויים), יש לנו כאן חלק בנות בתחילת דרכם, וחלק בנות שכבר עברו הרבה הרבה. ומה שמטריד אותי בזמן האחרון זה השאלה. האם יש כאן מקום להתבכיינות? ז'תומרת איך זה נשמע כשאני עצבנית אחרי כולה שנתיים של נסיונות, מתבכיינת כאילו מה, כשיש כאן בנות שעברו ועוברות הרבה יותר ממני. ומצד השלישי מי כמוכן יודעות כמה ארוך יכול להיות שנתייייייים. כמה "סטים" של שבועיים מורטי עצבים יכולים להיות בשנתיים האלו. כמה שעות של עצבות ובכי של אחרי שלילי. כשאף אחד לא לוחש לנו באוזן ומבטיח, זה החודש האחרון!!!! וכן אני שואלת אותכן חברות יקרות, אלו שעברו יותר ממני, איך זה נשמע לכם כשבנות בתחילת דרכם "מרביצות עצבים". איך אתם מרגישות? איך אתם מתיחסות. זהו- מעניין אותי לשמוע את דעתכם, אולי בשביל להרגיש יותר רגועה לכתוב כאן בפורם התומך הזה את הרהורי ליבי (נמלץ, לא???). ועוד "קולהקבוד" קטן שמגיע לי. אתמול סוף סוף שיתפתי קצת את האמא של הבעלול. יודעת שהיא היתה מאוד במתח, ומתאפקת לא לשאול בשביל לא להתערב. הרגשתי שמגיע לה. בהתחלה הייתי קצת נבוכה. אבל בהחלט בהחלט לא מצערת, היא היתה אוהדת ואני שמחה ששיתפתי אותה. (גם היא עברה טיפולים כך שהיתה מאוד אמפטית). שיהיה לכולם אחלה יום.
הי בנות, הדבר החשוב והראשון כמובן זה שמגיע לי "מזל טוב" על יום הנישואין השני שלנו. אז שיהיה לנו הרבה אושר, אהבה וילדים. וכמובן היום הזה מביא אותי לחשוב כל מיני דברים ולהרהר על מצבי. קודם כל גיליתי שאני בנ"א מאוד מעניין
