הרהורים כלליים

לילי10

New member
הרהורים כלליים

יש לי כמה חוטי מחשבה, וצריכה להקדיש זמן כדי לגבש אותן להודעה ברורה עם טענה ברורה וכו', ומשום שאין לי זמן - פשוט אכתוב את חוטי המחשבה כנקודות ונראה מה יצא (כן כן, תוך כדי כתיבה מתגלים ומתבהרים דברים
) כל התוכנית "השנה שלי" נראית כל כך מסודרת ורציונלית: היא מבוססת על כתיבת בוקר ועל משימות שבועיות וכו'. צריך לנסח מטרות ברורות ולשבור כל אחת מהן למטרות משנה ולהקציב זמן מסוים לביצועו של כל שלב וכו' וכו' וכו'. אבל * מניסיוני האישי, עברתי הרבה מאוד שינויים בחיים ואפשר לומר ממש טרנספורמציות אדירות, שחלקן התחיל כאילו מבלי משים. אני מחפשת מילים כדי להבהיר זאת בצורה ברורה ככל האפשר: חשבו על אוקיאנוס ענק שעל פניו הוא שליו וללא תנועה, או תנועת גלים קלה. והנה בנקודת זמן מסוימת, מתחילה מבפנים פעילות מאוד מאוד (לא מוצאת תארים: רדיקלית? עמוקה? מהותית? פעילה? כל אלו ויותר מזה). כאילו שזרם פנימי מתחיל לעבוד, הר געש מתחיל לצבור את הלבה שלו. אבל משום שהכל כל כך עמוק ופנימי וכל כך רחוק מפני השטח (התודעה) - כמעט והפעילות לא מורגשת. רק בזוית העין, לפעמים כשקצת עייפים, או כשחולמים בהקיץ או כשחולמים בלילה, יש איזו תחושה שקורים דברים חשובים. ובינתיים ממשיכים החיים ועושים כל מיני דברים בחיים, אבל כל הזמן כל הזמן כל הזמן יש פעילות פנימית עמוקה מאוד וחזקה מאוד. ויום אחד מתעוררים - ופתאום כל מה שהיה מוצק וברור וחד-משמעי נמס. כמו חומת ברלין שעמדה במשך עשרות שנים ואנשים רבים מאוד ניסו לעבור אותם וכו' וכו' וסיכנו את חייהם - ופתאום יום אחד הרסו את החומה - בלי שפיכות דמים, בלי פעילות אגרסיבית. ודוגמה אחרת: האימפריה הקומוניסטית ששלטה במשך רוב המאה ה-20 וגבתה מיליונים רבים של אנשים שנרצחו ועונו וכו' - ופתאום אחד פוף, נפלה, בלי מלחמה. ועכשיו אומר את כל זה בקיצור ובצורה ברורה יותר (אני מקווה): מניסיוני האישי, חלק חשוב מהשינויים העצומים שחלו בי ובחיי התחילו מבפנים, בתת-מודע, במעמקי האוקיאנוס, וכשהם צפו ועלו לתודעה זה היה כבר לקראת סיום התהליך, וכל מה שעשיתי בעקבות זאת בעולם החיצוני היה הביצוע הסופי של תהליכים ארוכים ועמוקים שהתרחשו במעמקים - בלי שום תוכנית, בלי שום רציונליות, בלי שום גיבוש מטרות ושבירתן למטרות-משנה וכו' וכו' * יש ברכה יפה ביהדות: "ימלא ה' משאלות לבך לטובה", משום שהרבה פעמים אנחנו מבקשים ורוצים וחותרים להגשמת מטרות שאינן לטובתנו העליונה. ואנסח זאת באופן אישי: היו מקרים בעבר שרציתי מאוד דברים מסוימים, רציתי להגשים מטרות מסוימות וכו' - וזה לא "הצליח" לי. בדיעבד, לאחר שעברו שנים וחשבתי על כך רבות הגעתי למסקנה שבכל אחד מהמקרים הללו זה היה לטובה, זה היה לטובתי! כלומר, מזל גדול מאוד שזה לא "הצליח" לי. למעשה, זו בדיוק היתה ההצלחה האמיתית: שלא קיבלתי את הדברים הללו שרציתי בזמנו. ואני כמובן לא מדברת על מטרות ממוקדות כגון הרזיה, העלאת הכושר הגופני, מציאת עבודה חדשה וכו' וכו', אלא על מטרות יותר עמוקות, משמעותיות, "גורליות", משנות חיים וכו' וכו'. אז אם התוכנית עוסקת ומתמקדת במטרות כגון אלו שפירטתי עכשיו - ממש בסדר גמור מצידי. אבל אם מדובר בתוכניות יותר "גורליות" - זה לא מתיישב מבחינתי עם ניסיוני עד כה. * ושוב חוזרים לשאלה שהצגתי עוד בימים הראשונים של הפורום: עד כמה אנחנו חופשיים לבחור בחירות חופשיות ועד כמה יש עניינים אחרים שמתערבים, למשל גורל וכו'. * ובהקשר ובהמשך ישיר לנקודה הקודמת: מי שמאמין בכוח עליון צריך לשאול את עצמו איזה רצון בדיוק יתממש, איזו מטרה תצליח - שלו או של הכוח העליון. וכמו שאומר השיר "כשאלוהים רוצה - גם מטאטא יורה". וכשהוא לא רוצה? אז גם רובה לא יורה... (אני לא בטוחה שהצלחתי לנסח בצורה מדויקת את החוט המחשבתי הזה). לקראת סיום, אולי אפשר לומר שחוטי המחשבה הללו קצת מתנגשים לי או בניסוח יותר חיובי: לא יודעת איך בדיוק לשלב בינם לבין התוכנית "השנה שלי". ושוב אני מדגישה: אם מדובר בתוכניות "קטנות"-ריאליות-יומיומיות כגון הרזיה (ואני חלילה לא חושבת שקל לרזות וקל לשמור על המשקל ושזה דבר קטן וטריוויאלי וחסר חשיבות), שילוב התעמלות בחיי היום יום, מציאת עבודה חדשה וכו' וכו' - אז חוטי המחשבה הללו ממש לא רלוונטיים והתוכנית נראית לי ממש מצוינת להגשמת מטרות מסוג כזה. אבל אם מדובר בתוכניות יותר רציניות (לא מוצאת את התואר המתאים: תוכניות גורליות? תוכניות רדיקליות? תוכניות שמשנות חיים?) - אז זה לא כל כך מתיישב לי. מקווה שהצלחתי להיות ברורה... וכמו שג'ו קוקר צורח: Oh Lord, please don't let me be misunderstood
 

shushu10

New member
אכן - אנו מורכבים מאד

ולכן קשה כל כך להגדיר במדויק איך ומתי קורים הדברים או השינויים המשמעותיים בחיינו והאם יש לנו שליטה כזו או אחרת עליהם. במעמקי הנפש כמו במעמקי האוקינוס מתרחשים זרמים כל הזמן אשר לעתים פורצים החוצה בלי הודעה מוקדמת. אולי ניתן לכנות זו התפתחות אישית. זהו מצבור של חוויות, התנסויות שונות שחותרות ושוקעות ומותירות בנו טבעית אצבעות. שאלתי פעם בחור שחזר בתשובה מתי ואיך החל אצלו הצורך בשינוי. הוא טען שתמיד זה היה בתוכו אלא שרק עתה זה קבל בטוי חיצוני. כמעט כל מה שקורה לנו משאיר את חותמו עמוק בפנים ולכן גם לא תמיד יש לנו שליטה, בנוסף לכל מה שלא בשליטתנו מכוחות חיצוניים , נקרא להם גורל או מזלות וכוכבים. מה שרציתי לומר בקצור שאם אנו לומדים להבחין בדקויות המרכיבים את נפשנו ומגיעים לרמת מודעות גבוהה - קל לנו יותר לבצע את משימותינו וזה נכון לגבי החלטה גדולה וקטנה כאחד. שינויים גדולים (קרדינליים) יכולים להתחיל באיזה מבט, פגישה, רעיון, פסוק מספר ועוד. אין לנו צורך לעבד את זה יותר - יש לו דרך משלו ליצור לעצמו מקום בתוכנו. תכנית לשינויים - לדעתי היא באמת תכנית לשינויים שאינם עוסקים במהפך נפשי אלא כעזר לבצוע תכניות שנראות ברות בצוע. כמובן אפשר להשתרע עוד ועוד אך העיקר הוא שאם לא נגביל מראש את עצמנו לתחום זה או אחר - נוכל להגיע למקום הכי רחוק שאפשר.
 

spectacular

New member
היי לילי

כתבתי לך מלא, ומפלצת התפוז בלעה בחצי שניה, אבל בכל רע יוצא טוב...אכתוב הפעם יותר בתמציתיות, גם לי יש המון מחשבות ואנסה להעלות אותם בצורה ברורה, אדם הוא תרכובת מסובכת של תכונות פיזיות ונפשיות, הוא "מושלך" לתוך סביבה, קם ומתחיל ללכת, לאן הולכים? לאן שכולם הולכים, למה? ככה. בכל פעם שהוא מקבל הרגשה טובה,הוא אומר זה טוב, הרגשה רעה, זה רע, נראה לפעמים שמה שהיה טוב פתאום נהיה רע,וההיפך זה רע? או טוב? מבלבל, אדם מדקלם "איזה מזל" "מזל רע" "בכל רע יש טוב" וגם "ברוך השם" "מלאכים שמרו" "גורל אכזר".... מה יהיה? יהיה טוב...OK כן, אני מאמינה שיש איזה "תוכנית גורלית" היא לא רעה או טובה אלא נייטרלית,פשוט קיימת, והיא כמו תדר מסוים שמתאים במיוחד לאדם, ושאם הוא מצליח לשדר בתדר שלו הוא הופך להיות "יוצר" כל סוג של יצירה, אדם שלא יוצר מרגיש ריקנות ומאבד את הרצון לחיים, ולמרות שכביכול אדם בא לעולם בעל כורחו ואיש לא שאל אותו, כיון שהוא כאן,יש בו יצר( אינסטינקט) לחיות, והחיים הכי מספקים הם אלה שיש בהם יצירה ועשיה, אדם מכיר את עצמו ואת היכולות שלו מתוך התנסות, במבט לאחור אני יכולה להכיר את עצמי, ממה אני עשויה,מה היכולות שלי, ובמיוחד מתוך התנסויות שאני קוראת להם "טעויות" שם יש הרבה מידע על עצמי, את היכולות אפשר "לשפשף" "לשמן" "לבדוק" "לעשות טסט" במטלות יומיומיות קטנות ונחמדות, כשאני אהיה מוכנה אני אזהה את התדר שלי, ואולי הוא אותי... וכשאני יעלה עליו אז אני אצור את היצירה המופלאה שלי, יצירות מופלאות מתקיימות לנצח.
 

אנילה1

New member
אני מאמינה בעשייה קטנה.

הרבה עשייות קטנות מצטברות לעשייה גדולה. עשייה גדולה גורמת לשינוי גם ברמה הנפשית, ריגשית, רוחנית.
 

shushu10

New member
אולי את מוכנה להסביר או להביא

דוגמא מהי עשיה קטנה ואיך עשיות קטנות מצטברות לעשייה גדולה? תודה
 

אנילה1

New member
שושו. החלטתנו לפני שנתיים,

לתת לבן שלי ולמשפחתו את הדירה שלנו בפרוורים, כי שם טוב לגדל ילדים, ושאנחנו נעבור לגור בתל אביב. אחרי 30 שנות מגורים בפרוורים. שלב ראשון ההחלטה העקרונית לעבור ולמסור את הדירה.
שלב שני לשכנע את הבן שזה הכי טוב לו לגור באיזור שלנו, כי זה קרוב לכולם. כלתי לא מסכימה כל כך, ואני משכנעת אותה ע"י זה שהדירה עוברת על שמם. שלב השיכנוע הצליח.
שלב שלישי מציאת דירה קטנה להשכרה בתל אביב עם מעלית וחניה.
זה בשביל להרגיל את בעלי לחיים בתל אביב. לי כנראה יש פחות בעיה להסתגל.
. שלב רביעי הכנות למעבר, מובילים שגם אורזים, שלא נכנס לשוק מרוב עבודה.
שלב חמישי מגורים והסתגלות לתל אביב- זה תהליך שיקח די הרבה זמן, כי החיים בפרוורים ממש שונים.לא מסמנת וי כי זה עדיין לא הסתיים. שלב שישי. החלטה נוספת, לא להמשיך לגור בדירה שכורה אלא לעבור לדירונת של שני חדרים שקבלתי בירושה, בקומה השלישית בלי מעלית ובלי חניה. אלא מה? הדירה קטנה ולא מעוצבת לצרכים שלנו. בעלי מסכים לעבור.
מחפשים משפצים.
הופכים את הדירה מ2 חדרים ל3. עושים מטבח פתוח לסלון. 2 שירותים. שיפוץ טוטאלי.
ריהוט הדירה, ארונות קיר, מקלחון, מטבח, אביזרי מטבח. הכל.
שלב שביעי, מעבר לדירה. מכירת רהיטים קודמים, אריזת הבית שוב. מעבר.
שלב שמיני, פירוק הארגזים, זריקת חפצים מיותרים של 30 שנה.
שלב תשיעי, הסתגלות לגור בדירה קטנה, בקומה השלישית בלי מעלית ובלי חניה. השלב הזה עדיין לא הסתיים. השינויים: המדרגות יתנו לי כושר לב ריאה. פיתוח חוש הומור לגבי מגורים בתל אביב, רק החניה היא מקור לבדיחות....,לפעמים אנחנו לא זוכרים היכן החננו את הרכב, 4 רחובות מהבית שלנו. הסתגלות לזבובים של תל אביב. זה זן מיוחד. ויש עוד דברים חמודים כאלה. תהליך ההסתגלות יקח זמן, ולכן לא אסמן וי. כל הדברים הפיזיים הנ"ל, משנים אותי כבן אדם. מאדם שחי בפרוורים בדירה גדולה עם חניה מסודרת, לאדם עירוני שחי בדירה קטנה ברחובות קטנים וצפופים. זה לא אותו דבר. זה שינוי מהותי.
 
חשבתי קצת על מה שכתבת כאן

והחלטתי גם אני פשוט לתת לחוטי המחשבה שלי להתנפנף באוויר, ולתת למי שירצה למשוך אותם לכיוונים שונים. אני חושבת, ואולי קצת בשונה ממך, שאין דבר כזה תהליך שינוי לא מכוון. כל שינוי, כל הישג שמישהו מגיע אליו בחיים שלו - קורה אצלו במודע. גם תהליכים נפשיים עמוקים וארוכים, לא יכולים להתאפשר לדעתי אם אני לא מוכנה להיפתח לתהליך. כדוגמא אתן לך אותי - הרבה מאוד שנים לא רציתי לגעת בנושא מסויים בחיים שלי. לא רציתי לחשוב עליו, התעלמתי ממנו, שמתי גבולות ברורים לעצמי ולאחרים בתחום הזה. בהתחלה עוד קיבלתי תגובות מאנשים לגביו, אחר כך זה גם נפסק, כי אנשים נתקלו בחומה בצורה מבחינתי. רק כשאני החלטתי לגעת בנושא הזה, עשיתי זאת. ורק אז איפשרתי לעצמי להתחיל תהליך פנימי ארוך לטיפול בנושא הזה. היום אני לוקחת את העניין הזה צעד אחד נוסף קדימה. אני מאמינה שלשינוי לא נדרש רק רצון אמיתי לשנות, אלא פעילות מכוונת וממוקדת תביא להשגתו. שינוי זה לא משהו שמתעוררים אליו יום אחד, גם חומת ברלין לא נפלה כך סתם ביום בהיר אחד. קדמו לכך נפילת מסך הברזל, התפוררות ברית-המועצות ומאמצים מכוונים של הקנצלר קוהל לאיחוד גרמניה לקראת סוף שנות השמונים, שנתיים לפני נפילת החומה. אני מאמינה שבשביל להשיג משהו צריך לעשות למען זה, זה פשוט לא יבוא. לא ירידה במשקל וניהול זמן, ולא שינויים אחרים. אגב, מה זה נקרא תוכניות גורליות/רדיקליות/שמשנות חיים? אם נפרוט את המונחים האלו לפרוטות, נגלה שהתוכניות האלו לא שונות בהרבה מכל תוכנית אחרת. אמרו כאן דבר שהוא מאוד מהותי בעיניי - ששינוי קטן ועוד שינוי קטן מביא שינוי גדול. רק מקריאת ההודעות בפורום מאז פתיחתו, אפשר לראות שאנשים מתעסקים במה בעצם? בשינוי מקום תעסוקה, שינוי מקום מגורים, ירידה במשקל, התמודדות עם מצבים קשים שחוו או טראומות, אנשים מחפשים להרגיש טוב עם עצמם, לקבל יותר בטחון, להיות יותר אסרטיבים, אלו השינויים שדיברו כאן עליהם. לא ראיתי מישהו שדיבר על שינוי גורלי, אולי כי אלו הם השינויים הגורליים ביותר בחיינו. וההצטברות וההשפעה שלהם ותחושת הסיפוק בהשגתם היא שגורמת לנו להרגיש שהצלחנו לחולל מהפכה בחיינו. הרבה מאוד פעמים קורה שאין לנו שליטה על דברים שקורים לנו. גם אם אנחנו נוקטים בדרך מכוונת להשיג משהו. ועם זאת, אם יש לנו את הכלים להתמודד עם מצבים בלתי צפויים, ולהמשיך במכוון במאמצינו להשיג את מה שאנחנו רוצים, זה יקרה. אם נתעקש מספיק, במוקדם או במאוחר נשיג את מה שאנחנו מאוד רוצים. אולי בשינויים מסויימים, אולי לא את הכל, אבל זה לא יפגום בתחושת הסיפוק. ולנושא התוכנית 'השנה שלי' - התוכנית היא מסגרת. מי שעושה אותה קובע לעצמו מה להכניס לתוכה. אם הצורך הוא בשינוי "קטן" או "גדול", אני מאמינה שמי שהולך בה היא בהחלט מדרבנת אותו לפעולה. ועשייה מביאה איתה עוד עשייה. והרבה עשייה, מביאה לשינוי.
 
יעל

מסכימה עם כל מילה. אני בעד השגת מטרות בצורה אקטיבית. נסיון החיים שלי לימד אותי שכשאני נוקטת צעדים לקראת מטרה, גם אם ישנם מכשולים, עצם נקיטת הצעדים מצידי גורמת לסביבה לשתף איתי פעולה. אני אתן דוגמא: תמיד רציתי ללמוד משפטים אבל בשנה האחרונה חיזקתי את הרצון שלי לגבי זה ולבסוף "התרחשו" אירועים חיצוניים שאפשרו את זה, ואני מאמינה שישנו קשר בין נקיטת הצעדים שלי לבין העובדה שדברים חיצוניים "הסתדרו". לעיתים ישנו מצבור של פעולות שיום אחד מתרחש, חוק שימור החומר, את יכולה לנקוט הרבה פעולות שלא מוציאות תוצאה כביכול בזמן מסוים ורק אחרי מס' חודשים פתאום התוצאה 'יוצאת'- שום מאמץ שאנחנו עושים אינו הולך לאיבוד. ולגבי מה שלילי10 כתבה, אני חושבת שקוראים לזה GO WITH THE FLOW, שזה חלק מן העשיה, לעיתים חלק מן העשיה הרצונית שלנו הוא 'לזרום', 'להניח', 'לתת לדברים לקרות', לדעתי זה לא סותר, ישנה אגדה כזאת על ילדה שכמעט טבעה בים ושחתה כל הזמן ובקושי הצליחה לחלץ את עצמה ובסוף אביה חילץ אותה עייפה ומרוטשת מעייפות ואז הוא אמר לה שכל מה שהיא הייתה צריכה זה להניח לגל לסחוף אותה אל החוף. אני חושבת שכאשר אדם בטוח למדי שהדברים יתרחשו כפי שהוא רוצה הוא עושה מתחושה של בטחון, העשיה משולבת ב'זרימה' להבדיל מעשייה של היסטריה. זה מתרחש הרבה אצל אנשי מכירות: ההיסטרים הם אלו שאינם בטוחים שנקנה מהם, ואילו שבטוחים מוכרים בשלווה- הם משלבים עשייה עם ביטחון שאכן נקנה מהם, הזרימה וה'להרפות' הם חלק אינטגרלי מן העשיה, לא ניגוד שלה txt
 

m i c h a l o

New member
גם ו...גם

היי לילי, אני מאמינה שאת צודקת בדברייך. עם זאת אני מאמינה שאת טועה. בדיוק כמוך, אני יודעת ומאמינה שחיינו מתנהלים באופן מתמיד בשני רבדים לפחות. האחד מהם הינו המודע והאחר כמובן, הלא מודע. אני סבורה כמוך שתהליכים של שינוי מתרחשים תחילה בתת המודע. המודע אינו יודע ואינו יכול להתקיים במצב של חוסר שביעות רצון. מצב שכזה משליך עליו לרעה ולכן הוא מסגל לעצמו כל מיני קוגניציות בסגנון "זו רק תקופת מעבר" או "בעצם טוב לי ככה" ומשאיר את העבודה לתת המודע. לתת מודע לא אכפת לומר בקול שהמצב לא טוב והוא לא נבהל מעצמו וכך נולדת אותה פעילות תת מימית שאת מזכירה. העניין הוא שעל מנת לבסס את התהליכים המתרחשים מתחת לפני השטח ולצקת אותם לתוך המציאות המודע חייב לקחת חלק פעיל. חומת ברלין שנפלה, ברה"מ שקרסה, ועוד תמורות רבות בהיסטוריה הן סוף התהליך בלבד. הנקודה שבה המודע הקולקטיבי חבר לתת המודע הקולקטיבי ועשה מעשה. זה יכול לפעול ככה....זה יכול לפעול גם אחרת....מן המודע אל תת המודע. תהליכים כאלו התרחשו גם בהיסטוריה: קודם היה הסכם שלום עם מצריים ובעקובתיו נטתה דעת הקהל בישראל ונולדו קשרי מסחר ותיירות. במקום הזה לתוכנית יש מקום. אנשים רבים מודעים לצורך בשינוי כלשהו רק שעל מנת להפעילו הם נדרשים לגייס את תת המודע. פעולות מוגדרות כמו משימות שבועיות ורוטיניות כמו כתיבת בוקר עוזרת בגיוס. את כותבת כי רצונות שהיו לך ולא התממשו התגלו בדיעבד כ"לא טובים" בעבורך ועדיף להם ולך שלא התממשו. אני שואלת....האם לא ייתכן שטוב שלא התממשו משום שפנית לדרך אחת אולם בדרך אחרת הם דוקא היו הולמים את חייך? האם ייתכן שתת המודע משכנע את המודע ש"עדיף כך" ורק על מנת לשמור על הרמוניה במחשבה ולאפשר חיים נוחים ותקינים בלי רגש אכזבה תמידי? יתכן שכן ויתכן שלא. כך או כך אסור לנו להינעל בקונספציה אחת לגבי אופן התנהלותם של חיינו. המציאות דינמית ומורכבת הרבה יותר. אני מוצאת הרבה חיוב בפתיחות ובהתבוננות עצמית, כפי שמאפשרת תוכנית השנה שלי, גם על מנת לגלות את הדרך לשינוי ואולי, גם על מנת להתחזק בדרך בה אנו הולכים היום. ראי זאת כך. קחי לעצמך את הצ'אנס להוביל את הגורל מתוך קבלה והסכמה שלעיתים יהיה זה דוקא הוא שיוליך אותך. כך חיינו מתנהלים...לסירוגין ולשיעורין. אין מוחלט כזה ואין אחר. המוחלט היחידי שקיים הינו הזכות והיכולת שלנו לנסות ולהתנסות. מן המודע ובחיוך....שנה טובה לך ולכולנו. מיכל
 
נהניתי מאוד לקרוא את הדברים שכתבת

ואף רציתי להוסיף משהו. ציינת כאן מאוד בבהירות שני סוגי תהליכים שקורים אצל כולנו: האחד - תהליך המתחיל מבפנים, בתת המודע ועובר אל המודע לקראת סיומו ואז מתרחש גם השינוי החיצוני. והשני - תהליך המתחיל במודע המשפיע על דעותנו ועל תהליכים פנימיים בתוכנו. ומאחר שאנחנו מאוד מורכבים, שני התהליכים האלו אצלנו קורים בו זמנית ויש בהתרחשות שלהם גם השפעות הדדיות. נדמה לי שלא משנה באיזו דרך נבחר להתחיל בה, תהיה לכך גם השפעה על התהליך הנוסף שמתרחש אצלנו.
 
../images/Emo63.gifהנושא הזכיר לי שיר שמאז אני

בת 15 למדתי אותו בעל פה כאן הוא בגירסה המקוצרת אני מקדישה לכם אותו עם הרבה תיקווה על כל היפה / יונית סבח על כל היפה שהיה וחלף, שוב יורד המסך בכבדות ודמעה חוצפנית תדגדג את האף ותסבול מפיצול אישיות. אכן זהו הטבע, שכל המתחיל גם נגמר וכל הנגמר שוב מתחיל מחדש מעגל שאיננו נסגר לעולם!!!
 
למעלה