הרגשתי צורך לשתף

  • פותח הנושא gcnet
  • פורסם בתאריך

gcnet

New member
הרגשתי צורך לשתף

להיות ראש ממשלה באותו המסדרון שבקומה השביעית גם אני התהלכתי אבל אליי לא באו לשאול כתבים ולה לא שלחו כובע בוקרים וגם היא שכבה שם ונחה אבל העם לא התעניין כשהיא את ידה הזיזה וגם היא נאבקה על חייה אך איש בעיתון כתבות לא חלק לה גם היא, גם הוא עושי שלום הם כל אחד בדרכו אך היא לא תיכתב בדפי ההיסטוריה, לא כמותו לא כתוב בצורה מזהירה, כתיבה בלהט של הרגע, שיהיה =\ ולבל יסר הספק, חלילה שאני טוענת שההתיחסות למצבו של שרון לא צריכה להיות בראש סדר העדיפויות של כל העם כרגע,{ועל כולנו לקוות לרפואה השלמה שלו,} אבל סתם, זה כ"כ דומה,אז לקחתי דף ועיפרון וזה מה שיצא, עצב אישי כזה. אני מקווה בלב שלם שסופו לא יהיה דומה לסופה...
 
מזדהה.

בהודעה שכתבתי שלשום בתגובה לורד51, ושלא עלתה משום מה, התייחסתי גם כן לנושא הזה. אין מה לעשות, יש משהו שמקומם כשאתה רואה שועי עולם מקבלים יחס אחד, ואחד העם מקבל יחס אחר. הצטערתי באותה הודעה על כך שאמי לא זכתה למשל לכזה קונסיליום, וגם ספרתי על הקנאה שהייתה לי כשאורה נמיר עברה את אותו ניתוח שאימי עברה, להסרת גידול בראש, רק שלה היה את הלוקסוס לעשות את זה בשוויץ אצל טובי המומחים. ואיך קנאתי ביוסי שריד שגם עבר ניתוח ויום אחד [1] אחרי כבר חזר לכנסת. אני כמובן שמחה בשמחת כל אילה שהחלימו, ומאחלת בכל ליבי אך טוב לשרון. אך תחושת הצביטה בלב וההקנאה נראות לי טבעיות.
 
אני כל כך מזדהה

גם אמא שלי שכבה באותה מחלקה, באותה הקומה. אבל את יודעת, אני חושבת שמחלה זה דבר פרטי והיה לי הכי פשוט כשרק המשפחה הקרובה הקיפה אותי בזמנים הקשים ההם.אבל נכון,זה דומה. כל כך דומה
 
למעלה