הרגשתי השפלה

mazal4

New member
הרגשתי השפלה

אני גרתי בעבר במשפחה אומנת , כיום נשואה, פגשתי את האמא הביולוגית לפני מספר שנים והיינו די בקשר טלפוני, בתקופה האחרונה היא היתה מאד חולה והייתי מתעדכנת מאחד הבנים שלה (אחי) מה מצבה, לפני כשלושה ימים הופיע בצג הטלפון שלי מספר טלפון של אחד האחים התקשרתי ודיברתי עם האח ואמר במילים האלו "אני לא יודע אם שמעת אבל אמא נפטרה אתמול בלילה והיום היתה הלוויה אני מאחל לך רק טוב" הייתי די המומה מהשיחה, ואני אומרת "לא שמעתי, אבל יש בצג בבית שלי שיחה ממך שלא נענתה" הוא אמר אני לא התקשרתי, הייתי המומה מישהו כן התקשר ורצה שאגיע ואני לא יודעת מי, אבל ההשפלה שבאותו רגע הרגשתי, שלא אמרו לי להגיע, ואפילו לא יכולתי ללוות את האמא שהביאה אותי לעולם לדרכה האחרונה, אני כל כך מתביישת, הסתכלתי למעלה וביקשתי ממנה סליחה, דיברתי עם האחות הבת של האמא מהמשפחה האומנת, לא נראה שהזיז לה, נשארתי לבד עם התחושה, את אף אחד לא עניין, מה שכן, אני גם לא יושבת שבעה, על מה ולמה? גם כך אף אחד לא מבין אותי, גם אני את עצמי לא מבינה, ממשיכה בחיים כרגיל, ומקווה שאלוהים יבין אותי ויסלח לי, אשמח לתגובתכם
 
 


אין לי שום דבר חכם במיוחד להגיד, מלבד : שזה נשמע באמת נורא.
 

ladybug4NLP

Active member
קודם כל אני משתתפת בצערך ושלא תדעי עוד דאבה

שבעה: אם השבעה עדיין לא עברה כדאי לך לשבת בבית שלך. בדרך כלל יושבם על כסא נמוך ולא נועלים נעלי עור.
במשך חודש לובשים את אותה חולצה שבה עשו (ולך לא עשו) את ה"קריעה" בבית הלוויות. כדאי להתייעץ עם רב.
את יכולה להתקשר למועצה הדתית המקומית או לרב השכונה או לחברא קדישא.
אחרי הכל היא האמא הביולוגית שלך ורק עליה את יושבת שבעה ולא על האמא שגדלה אותך (כמה שזה נשמע רע-ככה ההלכה)
אינך צריכה להתבייש מאמך. אם היית יכולה, היית מגיעה להלוויה וזה שלא הודיעו לך-זה על האחים שלך. כל אחד ייתן את הדין שלו זמן הנכון.

בתום השבעה נוהגים לעלות לקבר.
נסי לבדוק מתי אחייך עולים, אבל גם אם לא תצליחי, את יכולה להגיע לבד. את צריכה לברר אתם היכן ובאיזו חלקה כי בית קברות זה דבר גדול וקשה לאיתור לבד.

עולים גם 30 יום מיום הלויה שבו יש בדרך כלל הקמת מצבה ואח"כ עולים ב-11 חודש מיום הלויה.
בשנים הבאות זה תמיד ביום הפטירה לפי התארך העברי בלבד.

כמובן שאני לא רב ולא רבנית אז מאד כדאי להתייעץ עם גורם מוסמך.

רצוי שתחלקי את צערך עם אנשים שאוהבים אותך כדי להקל על עצמך.
סביר להניח שיש ליבם של האחים התנגדות שילד קודם שאולי בקושי הכירו. לא כדאי לכעוס למרות שזה אולי לא קל.

מאחלת לך הרבה שמחה על זה שהיום את נשואה ובתקוה שיש לך תמיכה ממשפחתך הקרובה

שבת שלום
 
מסכימה.

את ה"שבעה" יושבים לכבודו של האדם שנפטר, לא לכבוד המשפחה.
את נותנת לאימך את הכבוד גם אם לאף אחד מסביב זה לא אכפת. לכן זה נקרא כבוד אחרון.
אני חושבת שגם אני הייתי יושבת -- לפי מנהגי העדה שלי.
 
למעלה