הרגשה

[פיב]

הרגשה

יש לי הרגשה תמידית שהכל הוא חסר ערך. קטן מול דברים אחרים. לדוגמא: נראה לי ילדותי להתבכיין על כמה שיעורי בית יש וכמה מבחנים (נפוץ אצל בני גילי..14..). נראה לי שהלימודים שלי הם חסרי ערך מול כך שאחי התגייס, ואחותי באוניברסיטה. הרגשה כזאת של 'אני לא עושה משהו באמת קשה ושווה הערכה'. זה אפס לעומת אחרים. גדולים יותר. פיב *שמתקשה להסביר את עצמה*

 

[גרא.]

פיב,הרגשה זמנית,אופיינית לגיל ...

ההתבגרות.כך בדיוק חשו גם אחיך שהתגייס,ואחותך הסטודנטית, שעה שהיו בגילך..וכפי שאת מבינה, זה עבר להם.באו מחשבות ורגשות אחרים, בוגרים יותר..תוכניות לעתיד,ומה לא. וזה בדיוק מה שמצפה לך,וזה גם מה שיפה בזה כי את יודעת, שאת בכלל בשלבי מעבר בחייך..הבאסה הזו תסתיים יום אחד,ואז עבורך, רק השמיים יהיו הגבול...

 

[פיב]

לא לא

אחיי לא הרגישו ככה כשהם היו בגילי מכוון שהם גדלו כשכולם פחות או יותר באותו גיל (14 12 8 ואני 4) לכן לא היה להם בכלל למה להשוות. לי נראה לא שווה להטריח את ההורים על ציון לא נכון או משהו כזה כי זה נראה לי שולי ובאמת לא משנה מול דברים אחרים. ומי שאני מכירה אם יש בעיה אפילו קטנה ביותר בביצפר רצים להורים, וזה עוזר להם. פיב.

 

[גרא.]

פיב,מה שרציתי לומר הוא,כי מה שאת

חשה עכשיו בגילך, אינה התחושה האינדוידואלית שלך, אלא מופיעה בניואנסים שונים,אצל השווים לך, בני גילך..וזה ללא קשר להשוואה כלהיא אל אח זה או אחר, אלא כחלק בלתי נפרד מתהליך חיפוש הזהות המאפיינת את גיל ההתבגרות.. בכל מקרה, קחי את זה איזי, זה יעבור..אולי יתפתח בכיוון אחר..אבל גם הכיוון החדש יעבור..כפי שאמרתי,חיי המתבגר קשים..אבל איכשהוא לבסוף הוא מסתגל,מןצא את עצמו, את מקומו, את זהותו, ומסוגל להכנס בבוא הזמן,לנעליים של אדם בוגר..

 

[אין לי שם בסדר?]

"חדר ההמתנה של החיים"

תופעה מכעיסה אך נפוצה, היא מה שרבים מכנים "חדר ההמתנה של החיים". זה כשההורים האחים והחברה מסביב מתייחסים ונותנים הרגשה לילד הקטן שכל עוד הוא קטן הוא לא אדם של ממש, והוא "בחדר ההמתנה של החיים". בעוד שהאמת היא בדיוק הפוכה.. שאת אדם נפלא ושלם, ומעולם לא היית יותר טובה או משופרת, ולעולם לא תיהיי יותר טובה או משופרת. נולדת שלמה וכך תישארי כל חייך.. מה לעשות. נכון שתלמדי עוד, ויתוספו לך כלים שלא היו לך קודם, ודרכי פעולה חדשות, ואפיקים חדשים, וחוויות חדשות וכו'.. אבל כאדם, את בשיאך עכשיו, ולעולם. ולנושא.. אני רק מניח שיש מסביב אנשים שתומכים ברעיון הזה שלך שאת לא חשובה מספיק או לא עושה דברים מספיק חשובים. את לא חייבת לקבל את זה, אפילו אם האדם שאת הכי סומכת עליו בעולם אומר לך את זה.. תיהיי את, הבן אדם שאת סומכת עליו הכי בעולם, דבר ראשון. דעי ש"חשוב" זה רק מה שאת קוראת לו חשוב, עם הסכמתם או אי הסכמתם של אחרים. עשי רשימה.. מה חשוב לך? מה חשוב לך לעשות? מה זה שאת רוצה ובא לך? ואז הסתכלי על הרשימה, וסמני, מה את כבר עושה במילא, ומה את רוצה להכניס לחיים או להוריד. תיהיי את, המדד שלך לחשיבות. גיל חסר משמעות.. וטיפ, שיתנו לך הרבה מבוגרים שאני מכיר .. כולל אני, תהני מהילדות שלך כל עוד את יכולה.. כי לא תקבלי הזדמנות שניה להיות ילדה. עשי כיף.

 

[פיב]

תודה

אתה הבנת אותי. פיב.