הרגשה של סיפוק.

kiticat

New member
הרגשה של סיפוק.

החופש עכשיו. אבל אני בתוכי, לא מוכנה לתת לימים לעבור סתם ככה. שנה הבאה- יב´, ולמרות שאני עדין לא שם, אני כבר מתרגשת ומתמלאת בכי-געגוע על תקופה שהייתה ולא תחזור, למרות שבדיעבד היא עדין לא תמה, לא נגמרה.... שנה הבאה, והבנתי את זה לאחורנה, אני אנהל את עיתון בית ספר. עד עכשיו, זה אמר שבשנתיים שהייתי- יצא גיליון אחד. אני, כבר יודעת מה דרך הפעולה שלי. ואתמול הבנתי, שזה חלק מהחובה שלי כלפיי עצמי. תמיד ידעתי שאני חייבת להשאיר אחריי זכר. ואם אני אכן אחייה את העיתון בבית הספר שלי, זו תהיה אח מהתוצאות של החובה להשאיר זכר אחריי.
 

עמי

New member
להשאיר זכר

זה מאד חשוב. אני חושב שהרצינות שבה את מתייחסת לעיתון בית הספר יכולה בהחלט לרמוז על נחישות גדולה אצלך באמת "להשאיר זכר". אני מניח שלא שם הוא המקום שבו תיעצר השאפתנות שלך. למה בעצם החובה להשאיר זכר. למה את מרגישה חובה ? מאיפה זה בא ? זו שאלה מאד מעניינת. אפילו יותר מאשר עיתון בית הספר.
 

kiticat

New member
אני בן אדם עם אישיות מורכבת

וכאן זה מתחיל. אני מודה שבמשך תקופה ארוכה הייתי חסרת שאיפה, לא ידעתי מה תועלת בחיים האלו, ובשלב מאוחר יותר הגעתי למחוזות אפלים אף יותר. אני מבינה עכשיו, שתמיד אפשר להשאיר זכר- ולו הקטן ביותר, על שארית העולם. למה העיתון? כי תמיד נהנתי ומאז ומעולם הוצאתי עיתוני כיתה לבד, וביוזמתי במהלך השניים. למה אני אקח יוזמה וחצי על העניין? כי אם אני עומדת בראש, אני פשוט לא אתן לכך שיצא גיליון אחד במשך השנה..... אני די שאפתנית בזמן האחרון, וזה מוזר, כי אני די "עצלנית" וחסרת שאיפות ולא עושה כלום בד.כ.... מוזר.... כנראה ש... ש... התבגרתי..
 

theShein

New member
נתקלתי בזה במקרה

לא קראתי אבל אולי זה יעניין אותך. בהצלחה
 
למעלה