אתה מעודד את עצמך להגזים בתיאורי
החוויות שלך ואני אסביר לך בדיוק מה קורה לך ומדוע זה מסוכן. אספר לך סיפור.זמן מה לאחר שהתגייסתי לצבא עברתי טירונות די קשה כפי שהיה נהוג באותה תקופה עם טירטורים ושעות שינה מעטות מאוד,כאשר כל הזמן עמדנו בלחץ נפשי רגשי כזה או אחר.הטלת המשמעת נעשתה באמצעות הטלת פחד,חשש,לא היה דבר מפחיד יותר עלי אדמות מאשר הרס"פ המתקרב לחצר הפלוגה. יום אחד,לאחר כמה ימים שכאלה ללא שינה כמעט ועם לחץ נפשי מתגבר ולאחר הקפצה ארוכה מאוד במהלך הלילה,נשלחתי לשמור בבונקר.השעה הייתה מאוחרת, הרגשתי שלו הייתי נידון למוות והייתה נותרת לי רק בקשה אחת אחרונה עלי אדמות,הרי שזאת הייתה "לישון,לחלום,להירדם!".זה כל מה שרציתי והלוואי ויכולתי להרשות את זה לעצמי.זה היה המצב הנפשי שלי באותו רגע שבו הגעתי לשעריו של הבונקר שהיה בבסיס צבאי בדרום הרחוק(בערבה)ואשר שכן מחוץ לגבולות הבסיס.המטלה הזאת שנאלצתי לשאת בה הייתה לא פחות ולא יותר עבורי מאשר "מאמץ על".אני שם זאת במרכאות אך ורק בגלל ההבנה שמאמץ על אמיתי הוא יותר עניין מודע ולא עניין מכני. הבונקר היה בנוי כסוללה גדולה ומשופעת שהיו בה מפרצים ובהם היו בונים אוהלים גדולים שבהם אוכסנו כלי הנשק.אנחנו השומרים עמדנו מעל הסוללה והיינו הולכים לאורכה ולרוחבה מלמעלה.זאת בהחלט הייתה סוללה די גבוהה וניתן היה גם ליפול ממנה למטה לכיוון האוהלים במידה ואדם לא היה נזהר. ואז התחלתי לשמור כאשר אני הולך לאיטי לאורך הסוללה מלמעלה.מצאתי את עצמי מנקר תוך כדי הליכה,מנקר ומתעורר והפיתוי היה גדול לרדת למטה לאחד האוהלים ופשוט מאוד ללכת לישון.יחד עם זאת,היה הפחד וזה היה פחד מוחשי ביותר גם משבירת שמירה וגם מהאזור שבו היה הבונקר."אסור לך להירדם מוטי,אסור לך להירדם!" זאת הייתה המנטרה שלי באותו רגע.יחד עם זאת כנראה "שהמוח" שלי חשב אחרת,זה קרה לפתע,לא ממש הבנתי מה קרה,אבל ברגע אחד העולם כפי שהכרתי אותו השתנה לחלוטין מבחינת פרספציה,הרגשתי שאיזשהו חלק בי נרדם ואילו חלק אחר המשיך להיות ער ותפס את העולם באיזשהם חושים שהובילו מראות אחרים לחלוטין מן המציאות אל המוח.זה לא שנרדמתי וחלמתי,היות והמשכתי ללכת והתחושה באמת הייתה יוצאת מגדר הרגיל מפאת מוזרותה.זה כאילו שכל הזמן הזה היו לחושים שלי יכולות הרבה יותר גדולות לתפיסת הסביבה,יכולות שבהם לא השתמשתי.לא ברור לי אם העיניים היו עצומות אם כי נראה היה לפי עיבוד המידע של החושים כי כך היה הדבר.תפיסת הזמן השתנתה,למעשה כמעט אבדה,כנ"ל תפיסת האני כחלק נפרד מן המרחב ומצאתי את עצמי שוב "ער" כאשר הגעתי לתחילת השיפול של מדרון הסוללה כאשר הרגשתי שהנה אני יכול ליפול.זאת הייתה התעוררות,העולם חזר להיות בדיוק כפי שהיה. זאת הייתה חתיכת חוויה וההרגשה לאחריה הייתה ממש נהדרת,כאילו התמלאתי מחדש באיזשהם כוחות שלא ידעתי שיש לי,מאיזשהו מצבר שלא ידעתי בכלל על קיומו והעייפות נעלמה כלא הייתה. החוויה הזאת עברה ולא חזרה שנית.נזכרתי בה לאחר שנים כאשר התחלתי לקרוא את הספר החיפוש אחר המופלא ונתקלתי בו בתיאור "המצברים" שיש לאדם.זהו תיאור סכימתי ולא מדעי ואפשר בהחלט להתבלבל ממנו ולהסיק מסקנות שונות לחלוטין. מחקר קצת יותר מעמיק לאחר מכן במהלך הזמן לימד אותי על חומר מיוחד במוח שאינו קיים שם במצבים רגילים וכי אין ממש הוכחה חד משמעית לקיומו(אם כי ניתן למדוד את תוצאותיו במערכת השתן)ואשר המדע מכיר אותו בשם DMT זהו מעין "סם" טבעי של המוח,שהחלו מפיקים אותו בזהירות גם באופן סינתטי בשנים האחרונות ואשר מצבי דחק מסויימים באדם גורמים ככל הנראה להיווצרותו והפרשתו למערכת. אז יכול להיות שהמדיטציה הטרנסצנדנטלית ככל הנראה עושה משהו דומה עם המוח האנושי,היא גורמת לו לייצר ולהפריש את החומר הנ"ל שמצטבר במערכת ומביא לתופעות שעליהן אתה מדבר.יחד עם זאת,זה אולי מסביר מדוע כל החברה בערוץ מהרישי בלווין נראו לי קצת תחת השפעתה של איזושהי היפנוזה או מסיבת סמים.
לא לשווא מכנים זאת מדיטציה טרנס.....צנדנטלית.התפתחות איננה לקחת סמים ואף איננה לייצר אותם בגוף באופן טבעי מבלי לראות את הפרספקטיבה הגדולה יותר של העבודה העצמית.אחרת מה שקורה הוא,שאדם הופך להיות מסומם ומגיע לפורום ציבורי ומתנהג כמו מסומם באינטראקציה שלו עם הבריות."לי יש את הסם שלי ואני נהנה ממנו ומה איכפת לכם אם אני מפיץ את הסם שלי לבריות,הסם שלכם איננו מוכח מדעית כמו הסם שלי ולכן גם אינכם חווים את החוויות היוצאות מגדר הרגיל שאני אני ואני ואני חווה"... הבנת אורי? אם תרצה סיפורי חוויות של אנשים שלקחו סם כזה במעבדה או מחוץ למעבדה,רק אמור לי,אני מצאתי בתיאוריהם את החוויה שלי אז בבונקר,אותה חוויה בדיוק שגורמת לי לא ממש לצאת מעורי לנוכח הסיפורים שלך על החוויות וההנאות שלך. זה בדיוק מה שמסוכן,ההיקבעות הזאת לחוויה.הנהנתנות מהחוויה,ההדוניסטיות והעוצמה שאדם צובר לחשבונות הפיקטיביים של האישיות המזוייפת שלו. עזוב,אני מתפלא עליך אורי,כל הזמן אתה מביא מחקרים מדעיים ואתה לא שם לב שאתה מפרש חוויה מסויימת-שהנה הבאתי לך הסבר אחר שלה(מדעי לחלוטין)-כאיזושהי התקרבות לדבר שעליו אינך יודע כלום ואינך יכול לדעת אפילו אם הוא קיים.ואתה עושה זאת משום שמהרישי נתן לך אינדיקציות שדברים מסויימים יתרחשו בקרבך ואכן כך קרה,אבל אז מה?שומו שמיים,אז מה אם זה התרחש אורי? זכית אולי "בסם" שלך באופן חוקי למהדרין(הרי זה מיוצר אצל בגוף כתוצאה מתירגולים שאתה עורך בהתמדה)יחד עם זאת אתה מגלה סימפטומים של מכור,יכול להיות שזה שלב שתצליח לצאת ממנו(אני מקווה)ביום מן הימים. בינתיים,בדברים שבהם כדאי לאדם שמתפתח רוחנית לטפל או להבין במידת מה לא נגעת בכלל.חבל,מאוד חבל,באמת חבל,אפילו הייתי מגזים ואומר חבל מאוד,חבל ביותר!
