הרגשה מוזרה.. (14)

אנוני10

New member
הרגשה מוזרה.. (14)

שלום.. רציתי לשתף אתכם בהרגשה מוזרה ומאוד אישית שיש לי.. קודם כל, אני בת 14 ואני לומדת בחטיבת ביניים. עוד משנה שעברה יש לי מין הרגשה מוזרה אל המורה שלי. יש לי פרפרים בבטן כל פעם שאני רואה אותה, אני מפחדת לדבר איתה, ומתי שאני מדברת איתה יש לי ממש ממש פרפרים בבטן ואני מדברת בביישנות.. אני חושבת עליה גם כשאני לא רואה אותה, מדמיינת אותה כל הזמן.. כל פעם שאני חושבת עליה יש לי פרפרים בבטן.. שנה שעברה היא לימדה אותי אנגלית, אבל השנה היא לא מלמדת אותי. ובכל זאת השנה הרגשות האלה התחזקו יותר. ולהפך, אני ממש לא נמשכת לבנות. יש לי משיכה אל בנים ואני גם רואה את זה. אין לי מושג מה זה הרגש הזה שיש לי אליה, ובאותו יום שגיליתי שהשנה היא לא תלמד אותי, חזרתי הביתה ובכיתי. אני לא יודעת כבר מה לעשות, זה משגע.. אני צריכה עזרה, אני לא יודעת מה זה הרגש הזה, ולמה אני מרגישה ככה..
 
אנוני - הטוב ביותר עבורך כעת הוא לפנות ליועצת

החינוכית בבית סיפרך,שהיא הכתובת המתאימה ביותר בשלב זה.היא יכולה להיות לך לאוזן קשבת ולסייע לך להבין מה קורה לך נפשית.התרגשותך מאותה מורה נראית כסוג של ריגוש ,שיש לו בוודאי "רגליים וידיים" לעברך. אך כדי לברר ולהבין וגם כדי לבחור לעצמך את המשך הדרך - היועצת היא הכתובת המתאימה כעת.
 

MoonMadness

New member
נסי לחקור את הרגש הזה יותר

מה זה אומר פרפרים בבטן? איפה זה בבטן? איך זה מרגיש? מה את חושבת עליה? האם את אוהבת אותה? מעריכה אותה? מאוהבת בה? האם זה קשור למראה החיצוני? לקול? לתכונות מסוימות? מתי זה מתחזק? מתי זה נחלש? את מי היא מזכירה לך? מה היא בשבילך? איך היית מתארת אותה? התבוננות על הרגש הזה והכרות מעמיקה יותר איתו, יכולות לשפוך עליו אור ולעזור לך להבין במה מדובר. בהצלחה!
 
מה שנראה כהתאהבות במורה זו חוויה שכיחה

נפוצה ונורמלית, וכך גם התסכול מחד הצדדיות ושברון הלב הזמני הצפוי במקרים אלו. אם יש סיבה בפניה לגורם מקצועי היא לא טמונה בתוכן המפורט בהודעתה, אלא אם יש דברים שלא צוינו כמו עוצמת סבל גבוהה, או רצון (להבדיל מצורך) בטיפול.
 

גרא.

New member
אנוני10.בנוסף לכל העצות הטובות שקבלת,כדאי לך

לשוחח עם בנות גילך,כאלה הלומדות יחד איתך,אם הן שותפות באיזה שהיא דרך בתחושות המיוחדות שאת חשה כל]י המורה שלך,אולי גם כלפי מורית/ות אחרים/ת? אם יש מצב כזה,נסי להבין מהם,או ממי שמרגישה כך,כיצד היא מתמודדות עם רגשות כאלה.במקרים רבים,היוועצות ושיחה עם קבוצת השווים (בני הגיל),מכניסה אותך לפרופורציות הנכונות,גם דרך ההבנה,שאינך היחידה המרגישה בצורה כזאת,וזו אחת ההרגשות השכיחות בגיל 14 בעיצמו של גיל ההתבגרות.לגופה של ההרגשה,חשוב שתמצאי את הדרך לדבר גם עם המורה.מאחר ואת מתביישת לפנות,מפחדת לדבר איתה,נסי לנסח מכתב,שיבטא את מה שעובר עלייך,והעבירי אותו אליה,אם ע"י מסירה ביד בסוף שיעור או ע"י ניוצול הזדמנות להכניס לה אותו לתיק,או אפשר גם לשלוח בדואר.מכאן,מאד סביר שהמורה תקרא לך לשיחה.
 
פרפרים בבטן כלפי המורה

הי, בניגוד לחלק מהמגיבים הקודמים לא התרשמתי מדברייך שיש צורך בפניה לגורם מקצועי כלשהו, התכנים הם נורמליים מאד ונפוצים מאד. פרפרים בבטן, התרגשות ומבוכה, מחשבות על , ורצון לראות אדם אחר עד כדי געגוע עצב בהעדרו, לרוב מקושרים להתאהבות. גיל ההתבגרות הוא גיל "קלאסי" להתאהבות במורה - בגלל ההורמונים, בגלל הנגישות, ובגלל הקסם שיש לעיתים לדמויות סמכות. התאהבות במורה אינה משליכה על למי נמשכים בנוסף, וכמו כן זה אפשרי אך היא לא בהכרח מקושרת למשיכה מינית (אפשר להתאהב מבחינה רגשית/חברית/אפלטונית). בנוגע למה עושים עם זה- בזכות חוויות מסוג זה מכירים ומפתחים יכולות רגשיות חדשות של רצון בקשרים עם אחרים/ות שימשיכו ויתפתחו עם הגיל והחוויות הנצברות, וכן ההתמודדות עוזרת לרכוש מיומנויות חדשות של התמודדות עם רגשות בהתאהבות חד צדדית (מה שנקרא "אהבה נכזבת"). מה דעתך?
 

MoonMadness

New member
מסכים חלקית.

מסכים מאוד עם דברייך, אך אין בהם כדי לסתור את התועלת שיכולה להיות (וסביר שתהיה) מעיבוד הדברים בקשר טיפולי.
 
אני רואה חשיבות רבה בהבחנה בין צורך ורצון

בהפנייה לטיפול. אישית אני מאמינה שאצל מטפל/ת מתאימ/ה עשויה להיות תועלת מטיפול תהיה סיבת הפניה אשר תהיה, אבל תועלת אפשרית אין משמעה צורך, וודאי לא כל אחד ואחת צריכ/ה טיפול, גם אם כל אחד ואחת לתפיסתי עם מטפל/ת מתאימ/ה יכולים להרויח מטיפול. מעבר לכך, בפרט בגילאים מסוימים ובהקשרים מסוימים של יחסי כח הפנייה (תעתיק: AFNAYA) של אדם אחר לטיפול (להבדיל מפנייה של אדם בעצמו) ללא צורך עשויה ליצור תחושת פתולוגיזציה שלא לצורך ובכך טיפול עשוי גם להזיק.
 
למעלה