וואו
או שזה הזכרון שלי, או שלא היו כאלו. איך ספר יכול לגרום לי לשמוח?
אני חושבת שהספר בוודאות הצחיק אותי המון ו"עשה טוב",
אני יודעת שהיו רגעים שהרגשתי הקלה מטורפת, בחלק האחרון של הסדרה כשנראה היה שקורים דברים לא הכי משהו ולפעמים התבדיתי.
אני זוכרת צביטה קטנה כשהאגריד הביא להארי את האלבום עם תמונות ההורים שלו,
ורגעים כמו אלו שבהם מולי פולטת בלי מודעות (ודווקא בגלל זה) שהארי הוא כמו בן שלה
אבל שמחה? לא זוכרת.
ואולי אני סתם כבדה