הרגע בו החלטתם

[באמת1]

הרגע בו החלטתם

הי, למי שהילד שלו היה בבית ספר רגיל עם סייעת או כיתה קטנה. איך נראה הרגע שבו החלטתם לעבור לבית ספר מיוחד. יש איזה רגע שבו נופל האסימון? תודה

 

[dina199]

האם זה מה שאתם רוצים לעשות

ומפחדים מההחלטה עצמה ?

 

[נילנילון]

זה לא קשור לאסימונים לדעתי

צריך כל הזמן לבחון את המסגרות הקיימות ולבדוק מה לדעתנו יהיה הכי נכון לילד שלנו (הילד שלי עוד בגן אבל גם לנו היתה התלבטות גן עיריה מול גן תקשורת)

 

[MAG14]

מה האפשרויות שלכם? הרלבנטיות כרגע?

נראה לי שבכל מקום ולכל ילד רלבנטיות אופציות אחרות.

 

[dina199]

אני לא יודעת אם המקרה שלי מתאים

אבל בכל מקרה

. הבן שלי אובחן כאספי בגיל 14 ועד כיתה ט' למד בית ספר רגיל. המצב היה רע מאוד ורק אחרי האבחון הבנו למה. מאחר והיה צריך לבחור תיכון , הוא היה במצב שלתיכון רגיל ליד הבית לא היה מה להציע לו. לכן הלך לתיכון פרטי לחינוך מיוחד (פרטי - כי לא הייתה אופציה אחרת). במבחן התצאה - הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו

 

[נעמונת 33]

ברגע שהבנו שזו המסגרת הכי טובה בשבילו יותר

מהמסגרת הגרועה שהוא היה בה שנתיים[זה היה אסימון מסוג צב

]

 

[TikvaBonneh]

מאוד רציתי להמשיך בבית הספר הרגיל

כשהחלטתי להעביר אותו לבית ספר מיוחד זה היה הרבה לאחר שהפסיכולוגית והפסיכיאטרית המליצו על כך, והצוות המשלב היה לאחר יאוש. החלטתי להעביר אותו כשהוא היה כבר במצב שבו הוא לא יכול היה להתקרב לכיתה ולא לפתוח ספר. בדיעבד הצטערתי שלא עשיתי זאת קודם. הוא מאוד מאוד סבל עד שויתרתי.

 

[אמא חמסה]

הבן שלי אובחן בכיתה ו'.

ההמלצה באבחון היתה על כיתת תקשורת. לא ידעתי אז כלום על כיתות תקשורת, ובמקרה הגעתי למישהי שרצתה לפתוח כיתת תקשורת לילדים בתפקוד גבוה באזור מגורי. [טוב, אשתף אותכם ב'מקרה' הזה. לא ידעתי מה זו כיתת תקשורת, וכמו כל אדם סביר רשמתי פשוט בגוגל 'כיתת תקשורת'. הקישור הראשון היה לכאן והוא היה להודעה של מישהי שרצתה לפתוח כיתה כזו וחיפשה עוד ילדים בתפקוד גבוה והתקשרתי אליה וכך נוצר הקשר בינינו, שנמשך עד היום!] וזהו. מאז הילד שלי בכיתת תקשורת. הוא היה כל השנים בכיתה רגילה, וידעתי שהיה לו רע. מאוד התלבטתי אם להעביר אותו או לא, והתייעצתי איתו. הבנתי שהוא מאד סבל בכיתה הרגילה, ולכן הוא היה בעד כיתת תקשורת. גם היום הוא מאוד שמח שם, והוא משולב חלק גדול מהשעות. [המקסימום האפשרי]. הוא אומר שהוא נהנה מכל העולמות, מהטוב בשתי הכיתות שיש לו. למרות שזה גם מביא בעיות. למשל, באסיפת ההורים האחרונה המחנך שלו לא ידע את הציונים שלו וגם לא המורה בכיתת תקשורת....

 

[dina199]

העיקר שהילד נמצא במקום שמתאים לו

ומרגיש טוב. זה שמורים לא יודעים את הציונים , זו הבעיה של המורים ולא של הילד

 

[אמא חמסה]

לצערי, זו גם הבעיה שלנו...

ונכון שהעיקר שהוא מרגיש טוב, אבל אנחנו גם רוצים לדעת מה קורה. ובאמת, הוא ממש מאושר והולך כל יום בשמחה לבית הספר ונהנה מאוד עם החברים ועם הפעילויות השונות. הם למשל, גם מתנדבים במסגרת כיתת התקשורת וזה עושה לו ממש טוב.

 

[dina199]

ברור שאתם רוצים לדעת מה קורה

זה רצון הגיוני של הורים. אבל זה תפקיד של המורים לדעת מה קורה , ללא קשר לרצון שלהם

ואפילו אם לא ידועים ציונים, ילד שהולך לבית ספר בשמחה זה הישג גדול. חוץ מזה הציונים מופיעים בתעודה

 

[אמא חמסה]

נכון, וכאן אני מרגישה שהילד נופל בין הכיסאות.

אצל המחנך רשום שהוא בכיתת תקשורת, ולכן המורים לא העבירו לו את הציונים. אצל המורה בכיתת תקשורת רשום שהוא משולב בשיעורים האלה, ולכן אין לה את הציונים. נכון שבסוף זה יהיה בתעודה, אבל אם הוא צריך לעשות עבודות ועוד, אנחנו פשוט לא יודעים. הוא חושב למשל שיש עבודה במחשבים, ואנחנו אפילו לא יודעים איך קוראים למורה שלו למחשבים. דברים כאלה. זה קצת מעצבן. אבל ברור שהעיקר שטוב לו והוא מאושר, ולימודים תמיד אפשר להשלים. ובכל זאת, מעצבן אותי הבלגן של בית הספר.

 

[dina199]

והאם הסברתם למורים

שלמרות שהילד רשום בשני מקומות הם אמורים לגלות קצת יוזמה ולהשיג את הציונים?. אני מניחה שהמורים אפילו נפגשים בחדר מורים

. זה לא שהם נמצאים בקצוות הארץ ולא יודעים אחד על קיומו של השני. ואם הם לא יודעים אז אל תפחדו 'להתקרצץ' (כרגיל, אין ברירה) ותסבירו להם.

 

[dina199]

תוספת : לשני המחנכים

צריך להיות טלפון ושעות קבועות שאפשר להתקשר אליהם בבית. אז גם כאן לא להתבייש , להתקשר ולשאול על עבודות , מבחנים וציונים

 

[אמא חמסה]

לא רצינו לריב ולא רצינו להתקרצץ

והמחנך אמר שהוא ישיג את הציונים. אחר כך הוא שלח לנו מייל, ובו הוא כתב שהוא שאל את הבן שלנו מה הציונים שלו... נו, באמת.... לא ידעתי מה לעשות, אם לשלוח לו מייל זועם חזרה או לעזוב את זה. אני שונאת את זה, שאני מרגישה שהוא עושה שלי טובה שהוא מקבל את הבן שלי. למשל, כעסתי עליו פעם והסתבר שהוא לא קיבל כנראה הכנה מספקת כי הסברתי לו שהבן שלנו לא מוסר כלום בבית וזה חלק ממה שנקרא 'בעיית תקשורת' וכל פעם הוא אומר לי בפליאה: הא, כן, מה? את מבינה? כל דבר אני מרגישה שזה מריבות. ואני כבר לא יודעת על מה להילחם ועל מה לא, על מה לכעוס ועל מה לא.

 

[dina199]

'להתקרצץ' זה לא לריב.

זה למעשה להיות אסרטיבי ולדרוש את מה שמגיע. כן , צריך להסביר כל הזמן מה שה קשיי תקשורת. למורים בחינוך רגיל אין שום מושג. וגם לא תמיד למורים לחינוך מיוחד. אז אנחנו ההורים לומדים הכל וצריכים להסביר. אנשי מקצוע לא אוהבים כשמסבירים להם (כי אנחנו 'רק' הורים) אבל אין מה לעשות. אנחנו צריכים להסביר גם כשהם לא אוהבים. ולגבי ציונים - זה ממש משונה. זה הרי בית ספר. הציונים צריכים להיות רשומים הכל כיתה ולהימצא במזכירות . הרי מורה בכל כיתה צכיך לנהל יומן (כי אחרת איך הוא יקבע ציון סופי?) אז צריך להיות יומן של כיתה רגילה ויומן של כיתת תקשורת. ואם המורים לא מנהלים רישום ומעקב ציונים את צריכה לפנות לרכז שכבה ובסוף למנהל (זה לא נקרא לריב) זו לא אחריות התלמיד לספר למורה מה הציונים שלו (ועוד תלמיד א"ס)

 

[אמא חמסה]

אני אגיד לך מה הוא אמר לי,

ואני אשמח אם יש לך רעיון מה לומר לו. הוא אמר לי כך: הבן שלך רשום בכיתת תקשורת. ולכן המורים ככשלחו לי את המייל עם הציונים של כל הכיתה, לא שלחו את הציונים שלו. כי ברישומים שלהם זה לא מופיע. הבן שלי לא מופיע, למרות שהוא בפועל בכיתה כי הוא רשום בכיתת תקשורת, וכך המורה לא קיבל ציונים. חשבתי שהוא פשוט ישלח להם מיילים, וכך יהיו להם ציונים, אבל מה שהוא עשה זה לשאול את הבן שלי מה הציונים שלו וזה, האמת, די מרגיז אותי.

 

[dina199]

לדעתי צריך לפנות למנהל.

פעם לא היו מיילים

. כמו שאמרתי הציונים שכל המורים נותנים לתלמידים על כל דבר צריכים להיות רשומים איפה שהוא. הרי כל מורה שכנותן ציון במחצית, מסתמך על הציונים האלה. אז צריך להיות גם מקום שבו כל הציונים האלה מרוכזים , ללא קשר למורה או לכיתה ספציפית.