הרבה לא השתנה...

הרבה לא השתנה...

כתבתי כאן לפני כשנה וחצי בפעם הראשונה והאחרונה..... ושום דבר לא השתנה....לא שרציתי וחשבתי שמשהו ישתנה... הנשמה..עדיין בוכה...וחיים..עובדים לומדים יוצאים...ובפנים הכל כמו אז.. נראית כמו כל אחת בת 24 אבל כל כך שונה...ורואים לפי העיניים...שאני מבוגרת יותר במאה שנה...ההרגשה בנשימה השתנתה...אין את אותה נשימה שלווה ,שמחה ורגועה...אולי היא תשתפר..אבל לא תחזור במלואה. עוד מעט שלוש שנים..מאז הלך..והכל כמו אז....נראית כמו בלוק בטון מבחוץ..ובפנים ספוג..איבדתי את האהבה שלי...הייתי נותנת את חיי בשביל שישוב...כולם אמרו אז..את צעירה יבוא אחר...יהיה בסדר, את בתחילת חייך...אבל הם לא היו שנפגשנו בגיל 17 בפעם הראשונה...ולא ידעו שהחלום של שנינו הוא להיות מתחת לחופה ולבנות משפחה..לא שמעו את מילות האהבה,בכלל לא ידעו כמה אהבה היתה. ולי לא חסר כלום..בחורה לתפארת עם המון פוטנציאל..ככה אומרים..רק חבל שהכל התחיל עוד לפני שנגמר, ונשאר בלב חרוט כמו על המצבה. אז זהו..אין יותר מה לומר רק תהיו חזקים..לפחות מישהו מחכה לנו למעלה.
 
למעלה