הרבה כאב...
זה הוא רק הוא האשם... הלב..מי האמין שהוא כזה פגיע כזה מכאיב הרי בסך הכל זה חלק מהגוף חלק מהיוםיום אבל פתאום הוא מדמם ומזכיר כל הזמן שמשהו אבד משהו שקשור אליו חזק והחזק הזה קורע ממש כאילו לקחו את הלב וצלו אותו על אש..מתי זה יפסיק? זה תמיד יהיה כזה חזק? רק עכשיו הכל מתחיל לעלות הזיכרונות הרגעים האחרונים של אמא כשהיא הייתה חצי מעורפלת ובקושי הזיזה את הידיים לכיוון הגוף ומתי שהיא רצתה להגיד לי משהו אבל הצינור הנשמה הפריע לה והיא ניסתה להזיז את היד לכיוון שלו כדי לדבר ואז אמרתי לה " אמא דיי אסור לך להזיז אותו הרופאים לו מרשים"! מי האמין שאני הכי קטנה בבית בסוף אדבר עם אמא כאילו אני האמא..וזה היה כל כך קשה להיות שם ולראות את האמא הכל כך דומיננטית כל כך לא עכשיו.. לראות את אבא בוכה ,אבא שהוא אבא הכל כך גדול וחזק מתפרק לחתיכות, ואת סבתא בוכה על הבת שלה...ואני הכי קטנה בבית שהייתה בעולם משלה כל החיים פתאום יוצאת אל העולם הכל כך רע וקשה..ואמא ששם שכבה ואני שכל הזמן בכיתי ושמתי לה את הספר התהילים הקטן שלי ביד הקרה שלה ואמרתי לה:"אמא תתפללי בשבילך ובשבילנו שיתנו לך להישאר איתנו פה" אבל כנראה שהגוף כבר לא יכל יותר. למה זה היה כל כך קשה..ושהיא דעכה לאט לאט כשהמכונה הראתה דופק יורד ואמרתי לה אמא תחזיקי מעמד אמא אנחנו צריכים אותך עוד..אבל ההוא למעלה לא הסכים להקשיב.....והלב שלי שכל כך דימם בהתחלה והפסיק כל השבעה והחודש עכשיו מדמם מדי פעם ומכאיב כל פעם מחדש...אבל היא לא סובלת עכשיו רק אני ואני לא כועסת עליה אני שמחה בשבילה כי אחרי 7 שנים של כאב מותר לאדם קצת מנוחה וחיים בלי כאבים..ואני פתאום אוהבת אותך כל כך אמא..כל כך חזק שזה מוזר לי כאילו לא הכרתי אותך עד עכשיו ופתאום כן.. אבל הכאב שלא עוזב..הופך אותי לפגיעה מה שלא הייתי קודם.. קשה לי פתאום להיות בלי אמא..פתאום שכזה, מהר שכזה, ואי אפשר לשכוח... כי הבטחתי לה שם ליד המכונת הנשמה שזה היה הסוף והמכונה הראתה 00 דופק אמרתי לה שאני לא אשכח אותה בחיים..ושאני תמיד אוהב אותה..ורק עכשיו אני יודעת כמה היא דאגה לי ולמשפחה וכמה היא אהבה אותנו...
זה הוא רק הוא האשם... הלב..מי האמין שהוא כזה פגיע כזה מכאיב הרי בסך הכל זה חלק מהגוף חלק מהיוםיום אבל פתאום הוא מדמם ומזכיר כל הזמן שמשהו אבד משהו שקשור אליו חזק והחזק הזה קורע ממש כאילו לקחו את הלב וצלו אותו על אש..מתי זה יפסיק? זה תמיד יהיה כזה חזק? רק עכשיו הכל מתחיל לעלות הזיכרונות הרגעים האחרונים של אמא כשהיא הייתה חצי מעורפלת ובקושי הזיזה את הידיים לכיוון הגוף ומתי שהיא רצתה להגיד לי משהו אבל הצינור הנשמה הפריע לה והיא ניסתה להזיז את היד לכיוון שלו כדי לדבר ואז אמרתי לה " אמא דיי אסור לך להזיז אותו הרופאים לו מרשים"! מי האמין שאני הכי קטנה בבית בסוף אדבר עם אמא כאילו אני האמא..וזה היה כל כך קשה להיות שם ולראות את האמא הכל כך דומיננטית כל כך לא עכשיו.. לראות את אבא בוכה ,אבא שהוא אבא הכל כך גדול וחזק מתפרק לחתיכות, ואת סבתא בוכה על הבת שלה...ואני הכי קטנה בבית שהייתה בעולם משלה כל החיים פתאום יוצאת אל העולם הכל כך רע וקשה..ואמא ששם שכבה ואני שכל הזמן בכיתי ושמתי לה את הספר התהילים הקטן שלי ביד הקרה שלה ואמרתי לה:"אמא תתפללי בשבילך ובשבילנו שיתנו לך להישאר איתנו פה" אבל כנראה שהגוף כבר לא יכל יותר. למה זה היה כל כך קשה..ושהיא דעכה לאט לאט כשהמכונה הראתה דופק יורד ואמרתי לה אמא תחזיקי מעמד אמא אנחנו צריכים אותך עוד..אבל ההוא למעלה לא הסכים להקשיב.....והלב שלי שכל כך דימם בהתחלה והפסיק כל השבעה והחודש עכשיו מדמם מדי פעם ומכאיב כל פעם מחדש...אבל היא לא סובלת עכשיו רק אני ואני לא כועסת עליה אני שמחה בשבילה כי אחרי 7 שנים של כאב מותר לאדם קצת מנוחה וחיים בלי כאבים..ואני פתאום אוהבת אותך כל כך אמא..כל כך חזק שזה מוזר לי כאילו לא הכרתי אותך עד עכשיו ופתאום כן.. אבל הכאב שלא עוזב..הופך אותי לפגיעה מה שלא הייתי קודם.. קשה לי פתאום להיות בלי אמא..פתאום שכזה, מהר שכזה, ואי אפשר לשכוח... כי הבטחתי לה שם ליד המכונת הנשמה שזה היה הסוף והמכונה הראתה 00 דופק אמרתי לה שאני לא אשכח אותה בחיים..ושאני תמיד אוהב אותה..ורק עכשיו אני יודעת כמה היא דאגה לי ולמשפחה וכמה היא אהבה אותנו...
