Iwantitall
New member
הרבה זמן
שלום לכולן.
אני חושבת שלא כתבתי בפורום הזה כבר כמה שנים טובות.
איבדתי את אימי בגיל מאוד צעיר. אני בת יחידה וכך הייתה גם היא. הוריה נפטרו לפני שנים רבות. כך שדמותה מורכבת בעיניי מסיפורים, תמונות, וגם ההשלמות שאני עושה לעצמי כנראה.
אני בחורה צעירה בת 25, ניצבת כעת בצומת דרכים בחיי. אני חווה לאחרונ תקופה של לבטים, של שינויים בתוכניות, שמתוכם נגזרים קשיים ומאבקים של דברים יומיומיים אך מתסכלים, וכמובן שהכל עולה לא מעט כסף. חשוב לי לציין שעל אף העובדה שקורים שינויים מהירים ופתאומיים, אני לקראת צעדים טובים, חיוביים, שאני שמחה עליהם ומרגישה תחושת התרגשות טובה. מאמינה כשהדברים יסתדרו כמו שצריך ולטובה ב״ה.
בתוך תקופה קשה בזוגיות, הקרבתי תוכנית לימודים עתידית ייחודית בחו״ל שהייתה חשובה לי מאוד למען בן זוגי. החלטתי שאני מוותרת על הגאווה הפעם. לאחר שאני התנהגתי באחרונה בצורה מחפירה אליו, הוא דרש ממני, ובצדק, להתגמש לקראתו, שכן התוכנית שלי, שכבר הסתיימו בהצלחה כל ההכנות אליה ונשאר רק להתחיל, גרמה לו לתסכול גדול ולתחושה שהוא נישאר מאחור. מה גם שהוא ויתר עבורי לפני מספר שנים על המשך שירות קבע קרבי ביותר - שאותו מבחינתו היה ממשיך עוד 20 שנה גם- אחרי כמה שנים של מרורים כבר לא הסכמתי לזה והוא נאלץ לחרוק שיניים בשבילי אחרי שהכרחתי אותו לבחור. ילדה בת 21, זה מה שהיה נראה לי נכון. כמובן שגם זה התנהל בצורת צעקות ואיומים... אני פשוט מרגישה חוסר בהתנהגות הנשית, בחוכמה ובאינטואיציה המפורסמת.
אני לא יודעת למה אני מפרטת לכן את כל זה בשעת לילה מאוחרת כל כך.
אני פשוט מרגישה את החסרון שלה כמו שלא הרגשתי המון זמן. את האמירה וההכוונה ואת הליטוף וההרגעה שהכל יהיה בסדר.
יש לי סביבי את המשפחה הנפלאה בעולם, שיהיו בריאים, וכולם סביבי, תומכים ומייעצים.
אבל כפי שכולנו יודעות, אימא יש רק אחת...
שלום לכולן.
אני חושבת שלא כתבתי בפורום הזה כבר כמה שנים טובות.
איבדתי את אימי בגיל מאוד צעיר. אני בת יחידה וכך הייתה גם היא. הוריה נפטרו לפני שנים רבות. כך שדמותה מורכבת בעיניי מסיפורים, תמונות, וגם ההשלמות שאני עושה לעצמי כנראה.
אני בחורה צעירה בת 25, ניצבת כעת בצומת דרכים בחיי. אני חווה לאחרונ תקופה של לבטים, של שינויים בתוכניות, שמתוכם נגזרים קשיים ומאבקים של דברים יומיומיים אך מתסכלים, וכמובן שהכל עולה לא מעט כסף. חשוב לי לציין שעל אף העובדה שקורים שינויים מהירים ופתאומיים, אני לקראת צעדים טובים, חיוביים, שאני שמחה עליהם ומרגישה תחושת התרגשות טובה. מאמינה כשהדברים יסתדרו כמו שצריך ולטובה ב״ה.
בתוך תקופה קשה בזוגיות, הקרבתי תוכנית לימודים עתידית ייחודית בחו״ל שהייתה חשובה לי מאוד למען בן זוגי. החלטתי שאני מוותרת על הגאווה הפעם. לאחר שאני התנהגתי באחרונה בצורה מחפירה אליו, הוא דרש ממני, ובצדק, להתגמש לקראתו, שכן התוכנית שלי, שכבר הסתיימו בהצלחה כל ההכנות אליה ונשאר רק להתחיל, גרמה לו לתסכול גדול ולתחושה שהוא נישאר מאחור. מה גם שהוא ויתר עבורי לפני מספר שנים על המשך שירות קבע קרבי ביותר - שאותו מבחינתו היה ממשיך עוד 20 שנה גם- אחרי כמה שנים של מרורים כבר לא הסכמתי לזה והוא נאלץ לחרוק שיניים בשבילי אחרי שהכרחתי אותו לבחור. ילדה בת 21, זה מה שהיה נראה לי נכון. כמובן שגם זה התנהל בצורת צעקות ואיומים... אני פשוט מרגישה חוסר בהתנהגות הנשית, בחוכמה ובאינטואיציה המפורסמת.
אני לא יודעת למה אני מפרטת לכן את כל זה בשעת לילה מאוחרת כל כך.
אני פשוט מרגישה את החסרון שלה כמו שלא הרגשתי המון זמן. את האמירה וההכוונה ואת הליטוף וההרגעה שהכל יהיה בסדר.
יש לי סביבי את המשפחה הנפלאה בעולם, שיהיו בריאים, וכולם סביבי, תומכים ומייעצים.
אבל כפי שכולנו יודעות, אימא יש רק אחת...
