הרבה זמן לא כתבתי
או שזה מרגיש הרבה זמן? בכל אופן , עברתי דירה..בערך.. זה אולי יישמע קצת פינוק אבל קשה לי לחיות עם שותפה- זקוקה לפרטיות ולשקט.. אבל אין ברירה.. אמא שלי הפסיקה לאיים מאז, שאולי זה כבר שיפור.. עובדת הרבה בלילות ובמהלך היום בורחת לשינה ומטשטשת את עצמי (לא גאה בזה, פשוט לא מסוגלת להרגיש..למרות שגם זה כבר לא עוזר). חשבתי שעם המעבר הדברים ייסתדרו אבל זה לא נכון, תחושת הבדידות מתעצמת ואין ספור מחשבות חודרניות , פלאשבקים וסיוטים... בקיצור בדיכאון עמוק, אפילו לא מצליחה לפשט את הסיבות למועקה הזאת .. אבל מה שכן היא גומרת אותי. אני גם אחרי תאונה ככה שבכלל יש תירוץ להיקבר במיטה. מה שחשבתי אחרי התאונה זה רק למה למה למה אני עדיין כאן ): אפילו הטיפול מרגיש לי פתאום סתמי, שאני מקרה אבוד.. אבל בנתיים משתדלת להקפיד להגיע לפגישות וגם לקורס שהפסיכו' שלח אותי אליו.. מה מצחיק? שכלפי חוץ לא רואים עליי כלום.. שחקנית טובה (שגם בלימודים האלה שאני אוהבת אני כבר לא משקיעה..) זה בטוח.. אבל בסך הכל אני בסדר .
או שזה מרגיש הרבה זמן? בכל אופן , עברתי דירה..בערך.. זה אולי יישמע קצת פינוק אבל קשה לי לחיות עם שותפה- זקוקה לפרטיות ולשקט.. אבל אין ברירה.. אמא שלי הפסיקה לאיים מאז, שאולי זה כבר שיפור.. עובדת הרבה בלילות ובמהלך היום בורחת לשינה ומטשטשת את עצמי (לא גאה בזה, פשוט לא מסוגלת להרגיש..למרות שגם זה כבר לא עוזר). חשבתי שעם המעבר הדברים ייסתדרו אבל זה לא נכון, תחושת הבדידות מתעצמת ואין ספור מחשבות חודרניות , פלאשבקים וסיוטים... בקיצור בדיכאון עמוק, אפילו לא מצליחה לפשט את הסיבות למועקה הזאת .. אבל מה שכן היא גומרת אותי. אני גם אחרי תאונה ככה שבכלל יש תירוץ להיקבר במיטה. מה שחשבתי אחרי התאונה זה רק למה למה למה אני עדיין כאן ): אפילו הטיפול מרגיש לי פתאום סתמי, שאני מקרה אבוד.. אבל בנתיים משתדלת להקפיד להגיע לפגישות וגם לקורס שהפסיכו' שלח אותי אליו.. מה מצחיק? שכלפי חוץ לא רואים עליי כלום.. שחקנית טובה (שגם בלימודים האלה שאני אוהבת אני כבר לא משקיעה..) זה בטוח.. אבל בסך הכל אני בסדר .
