הרבה זמן לא הייתי פה...
הרגשתי קצת יותר טוב, חשבתי שאני לא זקוקה יותר לכתוב פה אבל לפני יומיים סידרתי את החדר שלי עברתי על ארגז ענק מלא בניירות. ואז מצאתי מכתב ממנו שנכתב לפני שנה וחצי קראתי את המכתב הזה רק פעם אחת בחיי, ביום שקיבלתי אותו ואז הנחתי בצד כאילו כלום. אחרי שהוא נהרג חיפשתי את המכתבים שלו, זכרתי 3 מכתבים בברור ומהמכתב הזה שכחתי לגמרי. ועכשיו כשמצאתי אותו, הרגשתי כאילו הגיע עכשיו בדואר הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. זו לא הייתה הרגשה של למצוא משהו אלא הרגשה של לקבל משהו חדש זה היה מרגש, כואב וזה חיסל לי את אותו יום הייתי כל כך המומה, כל כך ברקיע אחר אני רוצה לשתף אותכם בחלק מהמכתב אבל הקדמה קטנה: זהו המכתב היחידי שהוא כתב עליו תאריך. סיפרתי לכם פעם על הרגעים המיוחדים שהעברנו על החוף אז במכתב הזה הוא מתכנן את אותם ימים שהוא יבוא אלי... "אני עכשיו יושב בשיעור משעמם (כרגיל), ומנסה לתכנן את ה"טיול" שלנו, בקרוב אי"ה. חשבתי מה בדיוק מתאים שנעשה, חשבתי על מעין "פיקניק" כזה עם אוכל ואש, ואולי קצת מים שיהיה לנו איפה להשתולל ולהתקרר, כי אולי יהיה יום חם. טוב, בינתיים תתכנני תחשבי מה בא לך לעשות, וככה ביחד נתכנן משהו מהנה וכיפי, שלא נשכח אחרי הרבה זמן. ................................... בקיצור: תשמרי על עצמך, ותמיד תזכרי שיש מישהו שחושב עלייך, זוכר אותך, ואוהב אותך. באהבה רבה, ... ..... אח"כ הוא כתב את הכתובת שלו בצבא והוסיף: "וחסר לך אם את לא כותבת לי (סתם!). מת עלייך, ... ..... ------------------------------------------- ואני קוראת ובוכה, איזה טיפשה הייתי למה לא כתבתי לו אף פעם מכתב! אף פעם!? הרי הוא תמיד ביקש שאכתוב לו ואף פעם לא עשיתי זאת למה הייתי כזו עצלנית? למה לא זכרתי את המכתב המקסים הזה? הוא מביע בו כל כך הרבה אהבה, ואני שכחתי מזה? הוא מביע כל כך הרבה אהבה ואני תוהה אח"כ אם הוא חיבב אותי בכלל? אפילו לא טרחתי לתכנן את אותם ימים שהוא בילה אצלי. הייתי כזו אדישה. איך הוא סבל אותי??? אני לא סובלת את עצמי!!! אז נכון שמה שהוא כתב לא יצא ממש לפועל, לא היה אש, היה רק ים אז אולי זה היה פשוט יותר מבחינת תוכן, אבל המשמעות... הרגשות... האהבה... זה לא היה מתוכנן... וזה היה מיוחד. כועסת על עצמי. אוהבת אותו.
הרגשתי קצת יותר טוב, חשבתי שאני לא זקוקה יותר לכתוב פה אבל לפני יומיים סידרתי את החדר שלי עברתי על ארגז ענק מלא בניירות. ואז מצאתי מכתב ממנו שנכתב לפני שנה וחצי קראתי את המכתב הזה רק פעם אחת בחיי, ביום שקיבלתי אותו ואז הנחתי בצד כאילו כלום. אחרי שהוא נהרג חיפשתי את המכתבים שלו, זכרתי 3 מכתבים בברור ומהמכתב הזה שכחתי לגמרי. ועכשיו כשמצאתי אותו, הרגשתי כאילו הגיע עכשיו בדואר הרגשתי כאילו זו הפעם הראשונה שאני רואה אותו. זו לא הייתה הרגשה של למצוא משהו אלא הרגשה של לקבל משהו חדש זה היה מרגש, כואב וזה חיסל לי את אותו יום הייתי כל כך המומה, כל כך ברקיע אחר אני רוצה לשתף אותכם בחלק מהמכתב אבל הקדמה קטנה: זהו המכתב היחידי שהוא כתב עליו תאריך. סיפרתי לכם פעם על הרגעים המיוחדים שהעברנו על החוף אז במכתב הזה הוא מתכנן את אותם ימים שהוא יבוא אלי... "אני עכשיו יושב בשיעור משעמם (כרגיל), ומנסה לתכנן את ה"טיול" שלנו, בקרוב אי"ה. חשבתי מה בדיוק מתאים שנעשה, חשבתי על מעין "פיקניק" כזה עם אוכל ואש, ואולי קצת מים שיהיה לנו איפה להשתולל ולהתקרר, כי אולי יהיה יום חם. טוב, בינתיים תתכנני תחשבי מה בא לך לעשות, וככה ביחד נתכנן משהו מהנה וכיפי, שלא נשכח אחרי הרבה זמן. ................................... בקיצור: תשמרי על עצמך, ותמיד תזכרי שיש מישהו שחושב עלייך, זוכר אותך, ואוהב אותך. באהבה רבה, ... ..... אח"כ הוא כתב את הכתובת שלו בצבא והוסיף: "וחסר לך אם את לא כותבת לי (סתם!). מת עלייך, ... ..... ------------------------------------------- ואני קוראת ובוכה, איזה טיפשה הייתי למה לא כתבתי לו אף פעם מכתב! אף פעם!? הרי הוא תמיד ביקש שאכתוב לו ואף פעם לא עשיתי זאת למה הייתי כזו עצלנית? למה לא זכרתי את המכתב המקסים הזה? הוא מביע בו כל כך הרבה אהבה, ואני שכחתי מזה? הוא מביע כל כך הרבה אהבה ואני תוהה אח"כ אם הוא חיבב אותי בכלל? אפילו לא טרחתי לתכנן את אותם ימים שהוא בילה אצלי. הייתי כזו אדישה. איך הוא סבל אותי??? אני לא סובלת את עצמי!!! אז נכון שמה שהוא כתב לא יצא ממש לפועל, לא היה אש, היה רק ים אז אולי זה היה פשוט יותר מבחינת תוכן, אבל המשמעות... הרגשות... האהבה... זה לא היה מתוכנן... וזה היה מיוחד. כועסת על עצמי. אוהבת אותו.
