הרבה בכי בסופש (ט?)
אבל אולי זה רק ניקוי, שחרור של משהו שהיה חייב לצאת.
יצאתי לדייט ראשון. והיה ממש נחמד. ובסוף התמזמזנו אצלו. והיה טוב. עד שהוא נגע בי כמו שההוא נגע בי. ודחפתי אותו, והתחלתי לבכות נורא. והוא עצר ושאל מה קרה וסיפרתי לו (הוא יודע על התקיפה, כי דיברנו על זה לפני כן).
וזה הדהים אותי לגלות שאני יכולה שיגעו בי בלי שאני ארגיש כמו חפץ.
ועכשיו אני בשלב המפחיד הזה שאני נורא רוצה שזה ימשיך לאנשהו, ואני מקווה שהוא מרגיש אותו דבר (אני חושבת שכן, אבל מה אני יודעת?).
וגם אם זה לא יצליח אז אני יודעת שלמדתי דבר אחד: שיש גברים שהם לא חרא, ולא מתייחסים אלי בצורה דוחה. ומסתכלים לי ישר בעיניים.
אני לא אגיד שזה לא יפרק אותי אם זה מה שייקרה, ואני מתה מפחד, ורוצה שהשבוע הזה כבר יעבור... אבל השיעור הזה כבר נלמד. וזה משהו שיישאר איתי.
(בבקשה שזה יסתדר בסוף, אני באמת רוצה)
אבל אולי זה רק ניקוי, שחרור של משהו שהיה חייב לצאת.
יצאתי לדייט ראשון. והיה ממש נחמד. ובסוף התמזמזנו אצלו. והיה טוב. עד שהוא נגע בי כמו שההוא נגע בי. ודחפתי אותו, והתחלתי לבכות נורא. והוא עצר ושאל מה קרה וסיפרתי לו (הוא יודע על התקיפה, כי דיברנו על זה לפני כן).
וזה הדהים אותי לגלות שאני יכולה שיגעו בי בלי שאני ארגיש כמו חפץ.
ועכשיו אני בשלב המפחיד הזה שאני נורא רוצה שזה ימשיך לאנשהו, ואני מקווה שהוא מרגיש אותו דבר (אני חושבת שכן, אבל מה אני יודעת?).
וגם אם זה לא יצליח אז אני יודעת שלמדתי דבר אחד: שיש גברים שהם לא חרא, ולא מתייחסים אלי בצורה דוחה. ומסתכלים לי ישר בעיניים.
אני לא אגיד שזה לא יפרק אותי אם זה מה שייקרה, ואני מתה מפחד, ורוצה שהשבוע הזה כבר יעבור... אבל השיעור הזה כבר נלמד. וזה משהו שיישאר איתי.
(בבקשה שזה יסתדר בסוף, אני באמת רוצה)