הראשון בספטמבר..

הראשון בספטמבר..

היום הראשון ללימודים.. חוויה ראשונית אצלי בכל שנה ושנה..
איך אתם זוכרים את היום הזה?
 
תשאלי על ה 2.9.. חחחח


ה 1.9 זה קל - זוכרת תמיד התרגשות והתלהבות. אבל לצערי ההתלהבות אצלי ירדה מהר מאוד.

היום אני יכולה לתאר את הירידה בהתלהבות, בדיעבד.
קשה לי עם המסגרת הזו שנקראת בית ספר. (ועדיין תוהה איך אני אגדל את ילדיי)
היום בית ספר הוא לא מקום ללימוד, הוא מקום לציונים. מקום להשוואות.
כמעט ולא מלמדים איך ללמוד, אין כלים ללמידה. אלא חזרה על חומר כתוב, שמוכתב על ידי חבורה של אנשים
ו... לקבל על זה ציון כלשהו. אם לא עמדת בציון אז אתה לא ראוי.
אוחחחח אני רואה את כל המערכת הזו כל כך לא יעילה בלשון המעטה.
אני רואה גם את הצדדים הטובים - המעטים...
אבל הרגשות מעורבים.
ואולי זה בגלל שאיתי שלי יעלה לכיתה א' בשנה הבאה... - בעיקר פחד.
אותו הפחד שהרגשתי בעצמי כשהייתי במסגרת. (מה יגידו, איזה ציון אקבל, אם לא אקבל ציון טוב, מה ההשלכות וכו'...)
 
אני יודעת שיש הרבה דפוק במערכת

אבל לאורך השנים פגשתי המון מורות טובות שרק בזכותן באמת הגעתי לאן שהגעתי .
בגללן בחרתי ללמוד הוראה ולהיות מורה טובה כי אני כן מאמינה בצורך הכל כך חזק הזה בחינוך טוב שהולך ונעלם לנו בגלל שלא יוטדעים במי באמת צריך להשקיע במערכת החינוך ובכלל שצריך להשקיע במערכת החינוך. עצוב לי שדווקא המקום שבו צריך הכי הרבה להשקיע מקבל השקעה מינימלית. אבל בית ספר תמיד יהיה בין המוקמות הכי טובים והכי מאושרים בחיי עם המון המון חויוות טובות
 
אשריך, נערה, שתזכי להיות אדם ומורה עם נוכחות

ושתגשימי את ערכייך ויצירתיותך בהוראה ובחינוך.
בהוקרה,
פרי מגדים
 
אני כבר סיימתי עם ספטמבר

עכשיו זה אוקטובר לפי השנה האוניברסיטאית
 
1.9.14


מאז ומתמיד היה הראשון בספטמבר יעד שלא ששתי להגיע אליו.

25 שנות הוראה שהתחילו אמנם בעבודת הכנה הרבה לפני היום הזה, היו שנים של שליחות לא מתגמלת, תסכול והרבה קושי רגשי ופיזי.
להיות מחנכת, רכזת ומורה במערכת החינוך בישראל זה לא לזכות רק בחופש הגדול.
כל מי שגר במחיצת מחנך מבין את גודל ההשקעה שלא נאמדת בשום אופו ולא דרך.
הבקר החלה השנה השמינית שלי מחוץ למערכת ועד היום הבקר של הראשון בספטמבר מניע בתוכי את מפלס הרגש.
אבל שלא תטעו בי. אני מאושרת שאני לא שם.



מאחלת בהצלחה לכל התלמידים, המורים והורים.
שנה טובה.
 
למעלה