חלק ב'
בנוסף על כך, מרבים הראסטאפרים לקרוא וללמוד בתנ"ך ובמקורות העתיקים. לתומכי האמונה, שהתפתחה בג'מייקה, שהיתה למפלט לעבדים נמלטים מאמריקה, סיפורי התנך גרמו להזדהות חזקה. כך ראו עצמם בני העבדים ונכדיהם כבני ישראל ואת המשעבדים כממלכת בבל. עניין בבל נזכר רבות בראסטאפריי, התקווה היא להפיל את בבל (עניין זה נזכר בנבואות ישעיהו ובנבואות ירמיהו) שיכולה להיות אנשים מסוימים או חברות מסויימות לדעת אנשים שונים, אך לפי דעתי בבל קיימת בכל אחד והיא מבוטאת בכוחניות, חומרניות, חמדנות, אנכיות, חוסר אכפתיות, אלימות ודברים שונים מאדם לאדם, לכן התקווה לנפילת בבל היא שאיפה להיות אנשים טובים יותר ואנושות טובה יותר. בבל כמו ירושלים, ציון וישראל השאולים מהתנ"ך לראסטאפרי מייצגים לדוגמא, את כוחות הטוב והרע, ולוא דווקא מייצגים את בבל, ירושלים,ציון וישראל המוכרים לנו. עקרון נוסף הוא, החזרה אל החיים בטבע, כלמור לחיות בהרמוניה עם הסביבה בלי לפגוע בה ובלי טכנולוגיות מיותרות. ולכן מקפידים הראסטאפרים על שמירת איכות הסביבה ועל אוכל טבעוני (שבא מהצומח בלבד- לא בשר, לא דג ולא מוצרי חלב או כל מוצר אחר המופק מהטבע), למזונם קוראים הראסטאפרים- Ital, כלומר אוכל בריא. מתפאיטם מקפידים הראסטאפרים להשמיט אלכוהול, מפני נזקיו האדירים לנפש ולגוף. מלבד העקרונות ישנם גם סממנים חיצויים לראסטות והנפוץ מבניהם, הם ה"ראסטות". ה"ראסטות" נקראות, למעשה, דרדלוקס (dreadlocks) שהם למעשה שיער שמסרק ותער (מספריים) לא עברו עליו, וזאת כדי להדגיש את החזרה לטבע. גידול השיער פרא הופך אותו למעין צמות ארוכות שמזכירות את רעמת האריה שגם הוא קשור בחוזקה לראסטאפריי ("אריה יהודה הכובש"- סמלו של שבט יהודה, אליו מדמים עצמם הראסטפריים). אגדות רבות נרקמו בקשר לדרדלוקס ובקשר לסיבות גידולו (שמשון הגיבור ושיערו ועוד...). כמו כן, אין הראסטאפרי המאמין מגלחאת שיער פניו וגופו. אך לא חובה על הראסטה לגדל שיערו פרא, מפני שלהיות ראסטה זה בלב. גם עיקרון איסור שתית האלכוהל וגם עניין גידול השיער פרא, נזכר במקומות רבים בתנ"ך, לדוגמא בספר במדבר, פרק ו, פסוק 3-5: "מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה...כל ימי נדר נזרו תער לא יעבר על ראשו .. היה גדל פרע שער ראשו". על כל אלו ועל עוד רבים אחרים, שרים הראסטפריים במוזיקת הראגיי. מוזיקה זו התפתחה בשנות ה-60 בג'מייקה והתבססה על מקצבים מטקסי הראסטפרים ועל טקסטים שענייניהם משתנים בין יופי העולם לרוע בבל ומעוני וכאב לנושאים שטחיים יותר. המוזיקה היא, למעשה, כלי מהפכני בידי תנועת הראסטפרי להפלת בבל (הנ"ל) ולהעלת מצב הרוח. זו היא מוזיקה קצבית מאוד שנושאת עימה לעיתים מסרים עמוקים וחשובים מאוד. המפורסם ביותר אך לא ראשון זמרי הראגיי בעולם, בוב מרלי, התפרסם בשנות השישים-שבעים וכך הפיץ את הראגיי לכל העולם. בעקבותיו כיום נוצרת מוזיקת ראגיי גם בקרב האינדיאנים באמריקה, האבורגינים באוסטרליה ואפילו כאן בישראל. לרגאיי כמו לראסטאפרי ישנם זרמים שונים: ראגיי שורשי (שגם הוא מתחלק לסוגים שונים), ראגאמאפין (או ראגא) - ראגיי קצבי וצעיר יותר עם התעסקות בנושאים כמו בחורות, ריקודים וכו' והדאב שהוא ראגיי רקיד מאוד ללא מילים, עם הרבה מאוד כלי נגינה. אף על פי הקושי הרב לסכם ולהסביר את ועל הראסטאפרי ניתן לסכמו במשפט אחד: "ואהבת לרעך כמוך" וזהו לקח לכולנו לא רק כראסטפריים, כיהודים או ככל דרך חיים אחרת שבוחרנו לחיות או שאנו חיים בא, אלא כאנשים. עלינו לזכור זאת, לשנן זאת, ליישם זאת ולהפיץ זאת...