הקשר בין פילוסופיה

[Yin]

הקשר בין פילוסופיה

ואומנות לחימה. האם יש באמת קשר בין השתיים, או אולי זהו קשר מאולץ ומאוחר יחסית? ומה הקשר הספיציפי בין האי-צ´ינג לאומנות הלחימה, בה גואה? תודה Yin

 

[Zeev Foux]

הקשר הפילוסופי

נראה שאין היום במערב בית ספר אחד לקונג פו שאינו כולל את המונח "פילוסופיה" או "דרך" (במובן הפילוסופי) בברושור ובחומר הפרסומי שלו. אני התחלתי ללמוד (קונג פו) מבחור שהיה נזיר זן וששילב טכניקות ואלמנטים מתחום זה בהוראתו. בית הספר השני שלמדתי בו בארץ גם כן טען להוראה של "התחום הרפואי, הפילוסופי והלחימתי". רק כשהגעתי לסין (במובן הרחב של המילה – הונג קונג, טאיוואן וסין) התברר לי להפתעתי כי השילוב בין פילוסופיה/רוחניות לבין קונג פו אינו מחויב המציאות. פגשתי מורים רבים וטובים שלא הזכירו אפילו את המונח פילוסופיה, ובמקום זאת התמקדו בתחומים אחרים. הדבר שונה לחלוטין – כך נראה לי – באומנויות הלחימה היפניות, שם יש טרנד רציני של שילוב "עבודה עצמית" כגון זן ושל אומנויות לחימה. זה, אגב, משתלב יפה מאד עם התיאוריה שהועלתה בידי פרופסור יעקב רז ושפותחה בידי דר´ (אולי כבר פרופ´, אני לא יודע) מאיר שחר מאוניברסיטת תל אביב לפיה המיתוס של בודידהרמה באבי הזן ואומנויות הלחימה הגיע לסין בכלל מיפן ולא ליפן מסין, כפי שטוענים אחדים. נחזור לנושא שלנו. נראה לי, בסיכום למעלה מ 17 שנים של היכרות עם מורים סינים שונים, שהסינים אינם רואים בחיבור של אומנויות הלחימה לפילוסופיה כחלק עקרוני, ואף אינם רואים באומנויות הלחימה כלי ל"ליטוש הדרך" (שיו דאו XIU DAO). אלא מאי, הפילוסופיה או תפיסת העולם המסורתית הסינית רואה את כל העיסוקים השונים כסנרגטיים. כלומר תפיסת היקום והקיום (הקוסמולוגיה) הסינית רואה בעיסוק באומנויות הלחימה עיסוק הוליסטי מספיק על מנת שיוכל לשמש ככלי לליטוש הדרך. מורים שמעונינים להיכנס לתחום זה עושים זאת על דעת עצמם, ולא משום שהדבר "מחויב המציאות". הקשר אינו מאולץ, הוא פשוט לא מחוייב... אם נתמקד בבה גווה, אני מכיר מספר שיטות שונות הרואות את הקשר שבין האי ג´ינג בצורה שונה ואתן כאן מספר דוגמאות: גישה 1 (שביטא אותה הכי טוב פרופ´ קאנג גה וו, מי שערך את המחקר המקיף ביותר על תולדות הבה גווה) – אין קשר בין השיטה לספר. במקור השיטה נקראה יד במעגל, או שמונה ידיים במעגל. השם הודבק לשיטה בערוב ימיו של מייסד השיטה – דונג האי צ´ואן – מתוך רצון ליצור "הילה" של רוחניות לדורות הבאים, כלומר משיקולי רייטינג. גישה 2 – (כפי שמבטא אותה לואו דה שיו) העקרונות הבסיסיים שעליהם מושתת ספר האי ג´ינג ניתנים לאבחנה בשיטת הלחימה הנקראת בה גווה בצורה ברורה יחסית. העקרונות הם לדוגמא הדהוד, הפשטה, שינוי ואי שינוי. אמנם אותם עקרונות הם בסיס להבנת העולם כולו ומתגלים בכל תופעה, אך בשיטה זו ניתן לראותן ביתר קלות. גישה 3 – (כפי ששמעתי מפי תלמידיו של גונג באו ג´אי – הונג קונג וטאיוואן). כל תנועה וכל חלק מהתנועה עומדים כנגד אחד מהאלמנטים של האי ג´ינג וניתן להבין את הבה גווה דרך האי ג´ינג וההפך. חילוף יד מסויים יתבצע במיקום מסויים במעגל, יחסית לרוחות השמיים ולשעת היום. כל טכניקה עומדת כנגד אחד מ 64 הסימנים המרכיבים את ספר האי ג´ינג וכן הלאה. אלו הן - פחות או יותר - שלוש גישות שמייצגות את כל הקשת. - אין קשר, יש קשר אבל הוא רק ברמה העקרונית, יש קשר והוא נמצא ברמה המעשית בכל תנועה ותנועה. אז מה את/ה אומר?

 

[Yin]

זאב, תודה על התשובה. אכן

יש בי הירהורים שניים לגבי הקשר החד ערכי בין אומנות לחימה (להלן א"ל) לבין פילוסופיה. ההרהור הראשון היה שיש קשר ברור ומובהק בין, למשל, טאואיזם לטאי צ´י צ´ואן ולבה גואה. היום אני חושב, לאחר קריאת חומר נוסף ומחשבות על הנושא, שאין קשר ישיר בין הא"ל לטאואיזם (שאני מכיר) ולבודהיזם (לא מכיר כמעט). א"ל לא תמיד נולדו היו במנזרים, אפילו בודידהרמה לימד את התרגילים השונים, שאסף ממקורותיו ומכפרים בסביבה, כדרך לחיזוק הגוף ותמיכה במדיטציות. מה שאני יודע לגבי הטאי צ´י צ´ואן והבה גואה, הן האפשרויות הבאות: 1. א"ל חדשות יחסית (שפותחו במאות שנים בודדות) שלא תורגלו ע"י אנשים דתיים או פילוסופים במיוחד (יאנג לו צ´אן, למשל, לא נודע כפילוסוף גדול, רק כלוחם גדול). 2. צורות מודרניות לא"ל עתיקות למדי, שאיכרים ונזירים התאמנו כדי לשמור על כושר ובריאות, ללא קשר ללימודי דת ופילוסופיה. הקשר בין הפילוסופיות לאומנויות אלו נעשה רק בעשרות השנים האחרונות יחסית (לא הרבה לפני סון לו טאן), ע"י שיכבת אינטלקטואלים והינו מלאכותי משהו. גם הקשר בין דברים כמו חמשת האלמנטים לטאי צ´י צ´ואן הינו יותר בריאותי מפילוסופי דתי. אבל אולי יש קשר בין טקסים דתיים (שאמאנים?) לבין צ´י גונג, שהוא חלק מהבסיס לא"ל הפנימיות. אני לא ממש מכיר את אומנוית הלחימה היפניות והקשר הדתי פילוסופי שלהן, אשמח לדעות מאלו המכירים. שלך, Yin

 

[Zeev Foux]

מקורותיו הדתיים של הצ´י גונג

אלמנט זה - של שילוב בין חלקים מהדת העממית לצ´י גונג - זוכה בשנים האחרונות להתייחסות לא מעטה. גם אני התעניינתי לא מעט בנושא ומילאתי מספר מחברות בנושא. בכל מקרה, צריך לזכור כי האלמנטים הללו אינם נחשבים לפילוסופיה אלא לפרקטיקה. כלומר היכולת להפוך ל"בני אלמוות" או ליצור קשר עם "אל הרעם" לדוגמא אינן בגדר הבנה רוחנית כפי שאנו רואים אותה, אלא בגדר פרקטיה המזכירה במקצת חזרה על ניסוי מעבדה. אם תעשה X, ואח"כ Y תוך כדי Z אזי תקבל את התוצאה המיוחלת... את הגישה הזו ניתן לראות בקרב רופאים סינים. רבים במערב רואים במודלים הקוסמולוגיים העומדים בבסיס הרפואה רמז לרוחניות או לחשיבה פילוסופית כלשהי ולא היא! מדובר פשוט על מודל מסויים שדרכו רואים את העולם, ולא באיזשהי פילוסופיה (חקר האמת) או מימד רוחני מיוחד. על כל פנים, על הקשר בין צ´י גונג לטכסים דתיים (יש קשר כזה) אני מתכוון לכתוב באחד הימים משהו גדול - אלא אם מישהו יקדימני ויפטור אותי מהחובה

 

[Yin]

כתוב נא משהו גדול ../images/Emo2.gif

אז מה שאתה רומז באלגנטיות, אין ממש קשר בין א"ל לבין פילוסופייה דתית. אבל מה לגבי פילוסופיית חיים? האם הטאואיזם כפילוסופיית חיים, הכוללת, למשל, זרימה, פשטות, רכות וכו´ כן דומה / קשורה לבה גואה או טאי צ´י? האם יכול להיות שהקשר, המאוחר אולי, שנעשה בין הא"ל הסיניות והפילוסופיות הסיניות אינו כו מופרך, ואולי אף נכון? שלך,

Yin

 

[בן טל-שחר]

תלוי איפה, מה, מי, מו...

אתה לוקח חבילת ידע שנלמדת על-ידי מורה מסויים ועוקב אחריה מההווה לעבר - ואז אתה יכול לראות אם יש קשר, קשר מאולץ, אין קשר, מה קדם למה וכולי... אתה תמצא באופן כזה את כל התשובות שבעולם, בהתאם למורה, לשושלת, לשיטה, למסורת הספציפית... כל האופציות קיימות, כל הואריאציות נמצאות, החל מ"אין קשר בכלל", המשך ב"יש קשר מאולץ: הוסיפו את הפילוסופיה לאמנות הלחימה בשנת..." או להיפך: "הוסיפו את אמנות הלחימה לפילוסופיה בשנת..." וכלה ב"זאת יחידה אחת, חטיבה אחת, בלי אפשרות להפריד ביניהם". בגישה שלי, אמנות הלחימה היא רק סעיף בתוך הטיפוח העצמי. לכן אני אומר שאני מלמד "קונג-פו" (טיפוח עצמי) ולא "אמנות לחימה". באהבה, בן