הקשבה לילד

[תלמ 300807]

הקשבה לילד

שלום שוב קראתי מאמר באתר שלך על הקשבה לילדים . אני מאמינה שרוב הזמן אני באמת מקשיבה לילדי בן השלוש אבל קורה שהוא מדבר או רוצה להגיד משהו גם כשאני מדברת עם מישהו אחר ,ואז הוא רואה שאני לא שומעת או מקשיבה אז הוא מרים את הקול או צועק .ואני מבקשת שימתין בסבלנות עד שאסיים אבל אז האמת מסיימת די מהר כי נראה לי בשבגילו לא יכול/צריך להמתין הרבה זמן .האם אני צודקת ? או שמא עליי להענות לו די במיידי ? או שמא עליו לחכות באמת עד שאסיים ? תודה

 

[עינת גבע]

הקשבה לילדים עונה על צרכי שייכות ....

שלום רב, יופי של מחשבות יופי של שאלות. ראשית יש חשיבות גדולה לכך שאת מכוונת להקשבה צלולה עמוקה. הקשבה לילדים מאפשרת להם להרגיש משמעותיים וחשובים. בנוגע לשאלתך, מציעה לך הצעה לשדרוג התהליך שאת עושה מול בנך. באחד מהרגעים של שיחה שקטה ונעימה ביניכם, שתפי אותו במחשבות ובתחושות שלך נוכח הרצון שלו שתקשיבי לו כאשר את משוחחת. תאמרי לו, שאת מאוד אוהבת אותו ודבריו מעניינים אותך, יחד עם זאת, כאשר את בשיחה : א . אינך יכולה להתפנות להקשבה אמיתית. ב. קטיעת השיחה אינה מכבדת את בן שיחך ואותך. ולכן לא תוכלי להיענות לו באותו רגע. הבטיחי לו שמיד כשתתפני תפני אליו ותשמחי לשמוע אותו. תאום ציפיות מסוג זה הופך אותנו למובנים, מעביר את הערך של התחשבות, מכבד את הילד מזמין ומלמד את הילד לשתף פעולה מתוך רצון. בכבוד רב ובברכת יום של הקשבה, עינת גבע.

 

[תלמ 300807]

משתפת ושואלת

שלום עינת רק היום ראיתי את תגובתך . ניסיתי לדבר עם בני ולהגיד לו בקצרה את מה שהצעת ,אז הוא אמר לי בתגובה " אני אוהב אותך" הוא אומר את זה הרבה לאחרונה ובכל זאת היה נראה שהבין שאמרתי לו משהו טוב ומרגש ..

ושאלותיי הן : 1.כל הא' והב' זה לא קצת הסבר מורכב לגילו? 2.כמה זמן בכל זאת להאריך את השיחה ,כי אני יכולה לדבר גם שעה עד שאני אתפנה.. תודה

 

[עינת גבע]

תווך ערכים הינו פרי למידה ארוך מודרג וחשוב ..

שלום רב, את מספרת על תהליך קצר וכנראה גם איכותי מאחר שהניב תוצאות. לכן, נדמה לי שבמידה מסויימת ענית על שאלתך. יחד עם זאת, הרעיונות שלי הם ברמת המקרו. ברמת המיקרו חשוב שכל הורה יסנן ויתאים את הכלל לפרט כלומר,את העקרון לילדו הפרטי, לגילו, לשפתו, לרמת היכולת שלו לקלוט ולארוג לתוך נפשו את המידע. חינוך לערכים כמו כבוד, התחשבות, סבלנות וכו' הם פרי למידה בתהליך ארוך ומודרג. מצאתי בסוגיה שהעלאת הזדמנות לתווך לילד ערכים. ואם בחינוך ובערכים עסקינן אז התשובה לשאלה 2 היא בהתאם למטרה שלך. מה את רוצה ללמד את הילד? האם את רוצה ללמד אותו דחיית סיפוקים? איפוק? רגישות לצרכיו של האחר? אלה ערכים חשובים. שאלה שניה: איך תקדמי את המטרה? האם שיחה בת שעה עשויה לקדם את בנך ללמוד לדחות סיפוקים או אולי שעה זה זמן ארוך מידי לילד בן שלוש. זמן שעלול להכניס אותו לרמת תסכול גבוהה מידי? אני חושבת שגם כאן שם המשחק המקדם הוא בהדרגה. בשלבים הראשונים ממומלץ להתפנות מהר, לפנות לילד ולומר לו : " אני מעריכה שהמתנת ואפשרת לי לסיים את השיחה, עכשיו אני פנויה, מה אתה צריך/רוצה/מבקש?" את זמן ההמתנה נאריך בהתאם לגיל וליכולת הילד. ילד שניטע בקרבו את האמונה הבסיסית שכאשר אנחנו יכולים אנחנו באים לקראתו ,ירגיש בעל ערך, משמעותי וחשוב. ילד כזה יוכל לסמוך על זמינותנו ולהמתין בסבלנות. מה דעתך? עינת גבע.

 

[תלמ 300807]

המשך

שעה זאת הייתה הגזמה ,אבל לפעמים נדמה לי שגם 2 דקות זה הרבה בשבילו כשבוער לו להגיד או לספר משהו . ובאמת מעניין אותי לדעת אם יש כזה בערך זמן מוגדר שזה סבבה "לייבש" אותו עם ההמתנה . ולמרות ההסבר שלא בזמן שזה קורה ,אני די בטוחה שהוא שוב ינסה וירים את הקול כשירצה לדבר כשאנחנו בשיחה . 1.האם את מציעה להתעלם דקה שתיים ולהמשיך לדבר ? 2.או לעצור רגע ,לתת הסבר קצר ,ולחזור לשיחה שלי ? אפשרות השניה נראית לי סופר מאולצת כי גם ככה כבר הפסקתי אז מה הבעיה הייתה כבר להקשיב ? או שזה הדרך ללמד ? אם אפשרות ראשונה היא הטובה ,אז אוכל לומר לו אני מעריכה שהמתנת וכו' כי הוא בטח לא ימתין אלא יצעק ? תודה

 

[עינת גבע]

מתחת לכל צרחה מסתתר צורך פסיכולוגי עמוק יותר

שלום רב, ברשותך, אני אומר את מה שאני הכי רוצה לומר אני סומכת על ההגיון הבריא שלך שתתאימי את הזמן והדרך. אגב, אנחנו לא רוצים "לייבש" את הילד (גם לא במירכאות) המטרה שלנו היא לעזור לו לצמוח ולהתפתח ולהיות לבן תרבות. זה התפקיד ההורי. כאמור זהו תהליך איטי שדורש מאיתנו ויתורים, התאמות וחשיבה עמוקה. הכי חשוב - להיות ערים ולשאול את עצמנו מה הילד אומר לנו בצעקות? איזה צורך פסיכולוגי הוא מבטא? איך ומתי מתאים לספק לו את מה שהוא צריך?(לוא דווקא את מה שהוא דורש) הילד זקוק לתחושה שהוא קיים, שייך ורצוי (שימי לב = קשר) הדרך לספק לילד את התחושה שהוא אהוב, חשוב, נחוץ ומועיל היא במהלך כל היום דרך: שיתופו, התייעצות איתו ועידודו. סביר להניח שילד מסופק, יוכל לצמצם בעצמו את הדרישה לתשומת לב כאשר את משוחחת בטלפון. בכבוד רב עינת גבע

 

[תלמ 300807]

אני לא כ"כ בטוחה בזה

כי דווקא בהסתכלות סביבי על ילדים אחרים שמקבלים פחות תשומת לב ,שיתוף וכו' הוא יחסית יותר דורש את התשומת לב כשאני בטלפון ומרשה לעצמו להרים קול כשאני לא עונה ,ולי זה דווקא נראה שמרוב שהוא רגיל לתשומת לב הוא לא מבין שלפעמים הוא לא יוכל לקבלה. מה דעתך ? מקווה שהבנת את כוונתי ... תודה

 

[עינת גבע]

בהחלט- "בבודה" בשני מישורים...

זו אפשרות סבירה פלוס. אכן אנו יודעים שדווקא ובעיקר בבתים שמטפחים ונותנים תשומת לב רבה ילדים מתמכרים אליה ודורשים אותה ללא הרף. אבהיר דבריי, יש לעבוד בשני מישורים האחד בדישון תחושת הניראות, נשמעות ומורגשות של הילד בזמן ובמקום המתאימים. ואז, נוכל להודיע לו מראש שבנסיבות מסויימות כמו כאשר אנחנו מדברים בטלפון לא נוכל לענות לו ואז... בזמן אמת לא נענה (כמתווך וכצפוי מראש). ומיד כשנתפנה נפנה באופן יזום לילד נאמר לו :" זה עתה התפניתי, אפשר לעזור?" בלי להטיף מוסר, לכעוס או לבקר. חשוב לשמור על קור רוח וענייניות. בדרך זו הילד מחד יהיה מוזן ומאידך יוכל ללמוד בהדרגה שהוא לא לבד בעולם ויש עוד אנשים שגם בהם יש להתחשב. מקווה שעניתי לך בכבוד רב עינת גבע.

 

[תלמ 300807]

ענית לי..תודה רבה

 

[עינת גבע]

לבריאות ולהשתמע שאלות נוספות יתקבלו בשמחה ...