הקצפת המשחק

[בורן]

מוחו של גולי קודח.

כבר נמאס לו ליפול בשבי. אבל יש לו עוד סיכוי אחד... אם הוא יוכל עוד רגע למשוך את הזמן... לראות מה התנועה מאחוריה... אולי חיה רעה, אולי מישהו שיעזור לו... הוא לא זז. חושב על רעיון. "אני חמוד, אה? דברי יתי על זה." הוא מתיישב על הקרקע.

 

[DDN]

ברגע שגולי מתיישב, יוצאות עוד

שתי "פיות יער" מהיער מאחורה, אחת עם קשת קצרה והשניה עם חנית. לשתיהן יש שיער ארוך ועשיר, של אחת מהן הוא בצבע הזהב, ולזה של השנייה יש גוון ירוק משהו. הן מגיעות, ושלושתן מתיישבות מולך. אתה מבחין בעוד כמה זוגות עיניים שמביטות בך מעל העץ ומתחתיו. יש כאן לפחות שש פיות. צ'אריסיה מציגה את השתיים האחרות: "זו צ'אסטרי", היא אומרת על הבלונדינית עם החנית, "וזו צ'אסטיטי" היא מצביעה על זו עם השיער הירקרק. היא מניחה את קשתה לידה ומגלגלת תלתל אדמוני באצבעה. "אתה לא רוצה לבוא איתנו אל הכפר שלנו? בדרך כלל אנשים מאוד אוהבים לבוא לשחק איתנו. אנחנו משחקות יפה. יהיה חבל אם נצטרך לשתק אותך עם החיצים שלנו. זה עלול לפגוע בך ולהפריע למשחקים שלנו"

 

[בורן]

גולי מביט בלחץ בתנועה שמאחורה.

"נו, תזוז כבר... תבוא כבר..." הוא חושב. הוא מביט אל צ'אריסיה בחיוך, וקם. הוא מועד קצת אחורה, מרוב לחץ. "מה הם המשחקים שלכם?" הוא שואל בחשד, ולא זז.

 

[DDN]

הן מצחקקות.

"אתה לא שמעת הרבה על פיות היער? יופי", אומרת צ'אסטרי בטון מסתורי, "אנחנו אוהבות משחקים כמו. . . .. תופסת". הן צוחקות. ------------------------------------------- מל"ד: התנועה שהייתה מאחוריהן הייתה האחרות, לא מישהו בנפרד ------------------------------------------- אתה שומע רחש בשיחים מאחוריך. "יש כאן מישהו?" נשמע קולו של גבר.

 

[בורן]

גולי מסתכל עליהן במבט של

"מה-זה????" ואז נדרך ומסתובב לעבר הרחש בשיחים. "יששששש!" הוא חושב. "נו, תציל אותי, בקשה..."

 

[DDN]

מהשיחים יוצא איש זקן ומסמורטט

שיער שלו אפור ופניו חרושות קמטים, בידו הוא אוחז רובה קשת. "מה זה פה?" הוא מכוון לכיוונכם. "מי אתם?", הוא מתקבע על פיות היער, ואז הוא מביט בך. "אדון - אתה בבעיה פה?"

 

[בורן]

"כן..."

"אני בבעיה. הנשים החמודות כאן חושבות שאני חמוד. תוכל לעזור לי?"

 

[DDN]

הוא מחייך

"ומה רע בזה?" הוא שואל, "בגילך, הייתי מת שבנות יפות כאלה ירדפו אחריי" ואז הוא חושב רגע, מרצין ומתחיל לקפוץ, "תתרחקו! תתרחקו אמרתי!" הוא נוטל את ידך ומושך אותך בכוח מאחוריו. "אל תדאג, אתה תהיה בטוח!"

 

[בורן]

גולי מחכה להתפתחות מצד הפיות.

הוא לא פועל לבינתיים.

 

[DDN]

"לא! תשאיר לנו אותו! הוא חמוד!"

קוראת אחת מהן, הוא גורר אותך ומחפה עליכם עם רובה הקשת שלו. אתם מתרחקים לאט לאט מהן, הוא אומר לך, "תזהר, פיות היער האלה, גברים שמגיעים למחנה שלהם, בדרך כלל אינם חוזרים"

 

[בורן]

אוף!

"היי!" גולי צועק אחרי השומרים. "מה עם החרב שלי?" אם הם עונים- יופי. אם לא, גולי מחכה שהם יעלמו ויתרחקו, ומתחיל לבדוק איפה הוא.

 

[DDN]

וויריק הביט בקלאריון ובטלוס בשנאה

עזה. הוא דימם ממקומות שונים, ונראה כי אם היה בידו הכוח, היה מעולל לכם דברים רעים. מל"ד: תמשיכו משם, הייתי חייב לתת לכם במה כלשהי.

 

[DDN]

../images/Emo41.gifהכוכבים החסרים../images/Emo41.gif

 

[Hammerfall]

כאשר הלילה החל לרדת

קלאריון עדיין פסעה במעבה היער, היא כבר לא ידעה מה היא מחפשת או מה היא רוצה לעשות עם עצמה כרגע ורק הדימויים שלא יצאו לה מהראש נראו מציאותיים ודרשו התייחסות כלשהי. היא עשתה זאת, היא החלה במסע הנקמה שלה, אם כי קצת מאוחר מהתיכנון הקודם אבל עדיין הישג לא מבוטל. למרות, שנראה היה, שהרג נאורון היה קל, קל מידי, אפילו פשוט לחלוטין ניתן היה לומר ומשהו בזה נראה היה לה חשוד למדי. זה היה הקול שלו שדיבר וזה היה המראה שלו, אבל, האם זה היה באמת הוא?! הוא לא ניסה אפילו להתנגד, להימלט, כלום, מוזר. אבל היה מה שהיה ואין סיבה שזה לא יהיה הוא ושהוא מת ואפשר להמשיך בביצוע הנקמה, כעת כל מה שהייתה צריכה זה למצוא נחל או איזה אגם ולשטוף את עצמה מהדם והגועל שריחם החל לעשות לה בחילה...

 

[BluePrint]

הסטוריה חוזרת.

"אני יודע מה באמת קרה, הייתי שם" אמר טלוס. קולו רגוע, אך קלאריון הרגישה את שריריו המתוחים. "ובימים הקרובים, הוא יבין בדיוק מה הוא עשה." "את שומעת מה הוא אומר?" קרא וויריק כשהסתכלה אליו, "הוא מתכוון לשבת ולצפות בי קשור לעמוד ורועב למוות."

 

[Hammerfall]

"אתה תשתוק לבינתיים!"

אמרה לו קלאריון בקול קשוח במטרה להפחידו מעט והלבטיח לו שגם היא לא כזאת חביבה או נחמדה כפי שהוא חושב. "הרי," אמרה בקול קצת יותר מהורהר, "אתה עשית לו בדיוק את אותו הדבר לא?! אתה עמדת שם, ממשיך בחיי היום יום שלך בזמן שקשרת בחור למוט והרעבת אותו, השפלת אותו, הכית אותו וחיכית למותו, לא?!"

 

[BluePrint]

a point of view

"מעולם לא הרעבתי אותו" השיב וויריק בתקיפות, יורק דם המכתים את שפתיו בזמן הדיבור. סמכותו הצבאית ונסיונו הפיקודי, מונעים ממנו להרתע גם ברגע של תבוסה. טלוס נרגע. עם מבטה מופנה אל וויריק, קלאריון הרגישה אותו מחליק מאחיזתה והסתכלה אליו בזמן לראות אותו מתיישב בחזרה על אדמת היער. נראה מעט מותש.

 

[Hammerfall]

"לא הרעבת אותו אתה אומר,

פשוט איש קדוש אתה, להאריך את הסבל של הבחור ואפילו לא לתת לו למות מרעב" היא החלה להתכופף לעבר טלוס, אך נראה היה שבמחשבה שניה היא נזכרה בהתפרצות הקודמת והיא התיישרה בחזרה. במקום זאת היא החלה לצעוד לעבר ווריק הקשור, פשוט פוסעת בחוסר עיניין סביבו ולבסוף פלטה "לא נמאס לך? זאת אומרת, טלוס היה קשור שם כמה שנים טובות. מה היה ההיגיון בזה? למה להשאיר אותו שם סתם? לא נמאס לכם לבזבז עליו מזון אם אכן האכלתם אותו כמו שצריך ואנרגיות מיותרות? למה הייתם צריכים אדם קשור למוט, מוכה ואומלל באמצע המחנה שלכם? אני בטוחה שזה לא הוסיף לרוח הלוחמתית של חייליך" מילותיה נאמרו בצורה מעט תקיפה אך נראה היה שהיא חשבה עליהן לפני שהן נאמרו אבל תוך כדי הדיבור הרגשות שלה אף הם נכנסו לדבריה והטון קצת השתנה והשאלות אולי קצת חזרו על עצמן.

 

[BluePrint]

whiplash

וויריק ניסה לעקוב אחר קלאריון, אבל הכאב בכתיפו הכריעה וחיכה שתתזור לשטח הראייה שלו. "הוא ניסה לברוח כל הזמן" השיב לה, "היותו קשור היתה לטובתו האישית. חוץ מזה החיילים אהבו אותו, וגם לימדו אותו להלחם. בטח לא תאמיני, אבל אפילו התחננו שארשה להם לקחת אותו איתנו בחזרה לעיר."

 

[Hammerfall]

"ברור שינסה לברוח!

אתה לא מנסה לברוח? איך היותו קשור זה לטובתו האישית? איך לא להיות מסוגל לחזור לביתו, למשפחתו ולדברים שהוא מכיר פועל לטובתו בדיוק? ואיך אפשר ללמד אדם קשור להילחם? ולמה באמת אם הלכתם לא שחררתם אותו או לקחתם אותו איתכם והשארתם אותו למות ביער?"