הקצפת המשחק

[dragon zlotnik]

אריזרד מסתכל על סיריס

במבט משתומם ואז מסתובב וממשיך ללכת אחרי המלכה.

 

[Nihau]

נהיאו התעלמה מהשאר

וערכה מה שנראה כמו דיון קצר עם הסוס שהלך אחריה ואז ליטפה אותו, פנתה אל השאר ואמרה "אני מתכוונת להגיע אל העיר כמה שיותר מהר, הסוס הבטיח לי שיוכל לעקוב אחרי בזהירות ויעשה ככל שביכולתו לשמור על הפצועה. אנחנו נמהר קדימה, מי שלא עומד בקצב יתקדם לפי יכולתו" היא נגשה לפצועה הקשורה לאלונקה וניסתה לרפא אותה כמיטב יכולתה, זה לא ריפא עצמות שבורות אבל רוב הנזקים הגופניים האחרים הוקלו, סימנים כחולם נעלמו וחתכים קטנית התאחו. היא בדקה את השברים המקובעים ולאחר שהחליטה שאין לה יכולת להטיב את המצב טפחה בעדינות על ידה של הפצועה ופנתה ליער, בוחרת את הנתיבים החשאיים בעיני הטורף שלה, שבילי צייד בו עוברים עדרים וסוס יוכל לעקוב אחריה בהם בקלות ואז התחילה לרוץ באותה שיטת גומעת מרחקים המפורסמת האהובה על להקות זאבים.

 

[הקוסם הנוקם]

סיריס מלמל

"לא משנה לא משנה" שמע את זה רק מי שעמד לידו אבל ראו שהוא מנסה ללכת כל הזמן בצמוד למלכה או לאריזארד הצבע בפניו ירד

 

[naring]

הוריל וג'ייד רוכבים אחרי ניהאו.

מל"ד: סליחה אם אני מגיב מעט, יש לי פסיכומטרי על הראש...

 

[Nihau]

מל"ד - בהצלחה

 

[dragon zlotnik]

אריזרד נסוג אחורה לכיוון הפתח

וצועק לסיריס ולמלכה,"בואו תעזרו לנו פה"

 

[DDN]

../images/Emo41.gifחיילי הכנסיה הובילו את גולי ../images/Emo41.gif

קשור עם ידיו מאחורי הגב, מכוסה עיניים וסתום פה כברת דרך. כנראה הוא נרדם, וכשהתעורר כבר היה כפות. כשהגיעו לנקודה מסויימת, הוא הרגיש שהם מסירים מעליו את כיסוי הראש ומתירים את ידיו. שישה חיילי כנסיה עמדו סביבו. אחד החזיק תיק ומסר לגולי. "יש לך שם מזון ליומיים" הוא אמר, והצביע, "כאן עובר גבול הממלכה, בכיוון ההוא נמצאת הקיסרות של ג'אוון", הוא הצביע קדימה, "אם תלך לאורך היער, תגיע בסופו של דבר לנחל ברום, ומעברו ממלכת ספליטווטר. תהיה ברכת שמלוש איתך, מקווה שתמצא את דרכך חזרה לדרך הישר". החיילים עלו על הסוסים. משאירים אותך עם בגדים בלבד, והצידה. ללא נשק.

 

[DDN]

הם אינם עונים ומתרחקים ממך.

אתה מוצא את עצמך ביער, אתה לא משוכנע אם היית כאן או לא. מכל הכיוונים יער ויער.

 

[בורן]

גולי מתחיל

ללכת, לעבר המקום שבו כולם נפגשו בלילה הראשון, סביב המדורה, אם הוא מזהה. אם לא- הוא מתחיל ללכת לממלכת גוואין או איך שלא יקראו לו.

 

[DDN]

קיסרות ג'וואן.

גולי חוצה את המקום בו החיילים הודיעו לו שזה "גבול" ומתקדם הלאה אל תוך היער. היער נעשה צפוף יותר. קודר יותר. הוא שומע לחשושים. הוא לא לבד.

 

[בורן]

גולי נדרך לשמע הליחשושים.

"זה יכול להיות מסוכן..." חושב גולי. "טוב, יש רק דרך אחת לגלות..." גולי הולך בכפיפה. הוא מתקדם לעבר מקור הרעש. נזהר לא לדרוך על עלים וענפים יבשים.

 

[DDN]

הוא מגיע אל קרחת יער.

במרכזה יש שאריות של מדורה. זה נראה שכיבו אותה בחופזה כששמעו שהוא מגיע. הוא רואה לפחות שלוש זוגות של עקבות. יותר קטנים משל אדם. הוא עדיין שומע ליחשושים. יש לו הרגשה שצופים בו.

 

[בורן]

גולי ממשיך אחרי העקבות.

השיניים שלו מתחילות לנקוש. "זה בטח בגלל הקור," הוא שיכנע את עצמו, למרות שהיה לו חם למדי.

 

[DDN]

"תעצור!"

פוקד עליו קול. קול גבוה משהו. "אם תתקדם עוד צעד, אתה תהיה השבוי שלנו" צחקוקים.

 

[בורן]

גולי קופא במקומו, מחכה לתגובה.

 

[DDN]

"מה? הוא לא רוצה להיות השבוי שלנו?"

קול אחד אומר בפליאה. "אולי בכל זאת?" "סליחה?" קול צייצני פנה אליך שוב, "אתה מוכן להתקדם שני צעדים כדי שנוכל לקחת אותך בשבי?"

 

[בורן]

גולי נסוג שני צעדים.

כל הגוף שלו מתחיל לרעוד. הוא שואל בקול רועד: "מי שם? גלה את עצמך!" הוא שולח יד לגבו, לשלוף את החרב. כשידו נסגרת על אוויר, הוא נזכר שהוא מפורק מנשק. הוא ממש מתחיל לחשוש. אפילו לוחם טוב לא יעיל כ"כ בלי החרב שלו.

 

[DDN]

הוא שומע צחקוקים.

"אתה לא צריך לפחד, אנחנו רק רוצות לשחק איתך" אלה קולות של ילדות! או שלא. . . .. הוא רואה מישהי יוצאת מבין העצים, היא לבושה בחזיה ומכנסיים קצרים ירוקים, כאילו נעשו מעלי היער. השיער שלה אדום, מתולתל וארוך ואוזניה מחודדות. היא לא אלפית, אבל דומה. . . . היא מחזיקה קשת קצרה שמכוונת אליו. "אני והאחיות שלי רק רוצות לשחק איתך. מזמן לא היו לנו בני אדם גברים פה באזור" צחקוקים.

 

[בורן]

"מי את???"

גולי שואל, ופוסע צעד אחורה. הוא מרים את ידיו, למראה הקשת הדרוכה. "מה את הולכת לעשות עכשיו?" גולי מביט לכל הכיוונים, מנסה לזהות את חברותיה של היצורה המוזרה. הוא מתחיל להזיע, אבל פניו מראות פנים נחושות מאוד. תורידי 'ת קשת, ונדבר." גולי מראה פנים קשוחות משניה לשניה, מנסה להבהיל את הבחורה.

 

[DDN]

היא מצחקקת.

"אתה חמוד" היא אומרת לך. ומצחקקת (אם כי לא מורידה את הקשת. "אני צ'אריסיה, מפיות היער. ונראה לי שאתה השבוי שלנו. אנחנו ניקח אותך למחנה ושם המלכה שלנו תחליט מה לעשות איתך". צחקוקים וקולות הסכמה נשמעים מאחוריה. נדמה לגולי שהוא רואה עוד תזוזה ביער מאחוריה.