הקצפת המשחק

[Hammerfall]

לשמע דבריו הנזעמים של ווריק

קלאריון הרימה את פניה המגואלים בעירבוב של דם, זיעה ודמעות. המבט שנגלה אל המפקד היה מבט מטורף. פניה שהיו בעבר עדינות ונאות כעת היו מעוותות בזעם, שנאה וכאב, היא לאט לאט הרימה את עצמה מהקרקע, ושלפה את חרבה מגופתו של נאורון בלי להסתכל אפילו לעבר הגופה, באותה האיטיות האפאתית היא התקרבה אל ווריק, מבטה נעוץ במבטו, לא מסתכלת הצידה לרגע, נראה היה כי לא היא שולטת בתנועות שלה, היה בהן משהו מטורף, לא נורמלי. ההליכה הייתה קלילה, קלילה מידי, הגוף היה נינוח בצורה לא רגילה וכל כולה שידרה "כדאי לך לפחד, לסתום את הפה ולפחד!"... היא התקרבה אל ווריק וכרעה בעדינות ליד אוזנו הימנית, הריח שהקיף אותו היה ריח של מוות, שפתיה כמעט ונגעו באוזנו כשלחישה מצמררת נשמעה לו בלבד "אם אני הייתי אתה יקירי, הייתי שומרת על מה שיוצא מהפה היפה שלך כי אם לא ימצא חן בעיני הטון או המילים אני יכולה לשסף אותו בנוסף לעוד כמה אברים ואני לא כל כך חושבת שזה ימצא חן בעינייך או שתוכל לעשות משהו בנידון ולא נראה לי שידידנו טלוס יתנגד במיוחד". היא סיימה את דבריה ניגבה את שאריות הדם מחרבה על מה שנשאר מבגדיו של ווריק והחלה ללכת לכיוון טלוס...

 

[BluePrint]

cold sweat

קלאריון הפנתה את גבה אל וויריק וראתה את טלוס עומד על רגליו, פרקי אצבעותיו לבנים סביב סכינו של וויריק שבידו. נראה שלא היה מוכן להתרגשות של הדקות האחרונות, נשימתו מקוצרת והוא מתנשף כאילו השתתף בפעילות בעצמו.

 

[Hammerfall]

קלאריון הביטה בעיניו של טלוס

במבט רגוע יותר, נראה היה שיש בעיניה הקלה כלשהי. לאחר מספר רגעים היא החלה ללכת לכיוון הקשת שלה מרימה אותה מהקרקע ותולה אותה בחזרה על כתפה, כעת החלה ללכת לכיוונו של טלוס, עוברת משמאלו ונעצרת. היא הניחה את כף ידה השמאלית על זרועו השמאלית בעדינות וברכות, היא נאנחה, נתנה בו מבט אחרון והרימה את ידה, משאירה מעט דם על זרועו החשופה בעודה מתחילה ללכת לכיוון היער מאחורי טלוס.

 

[BluePrint]

things to do in a forest at night

טלוס אפילו לא הרגיש את ידה של קלאריון. עיניו ראו את המחזה שהשאירה אחריה, אבל שכלו התקשה לעכל את כל שהתרחש. כשנעלמה אל עומק היער הוא עדיין עמד במקומו, לופת בחוזקה את הסכין ובוהה בגופה המרוטשת מספר מטרים ממנו. וויריק התיישב, ממאן להסתכל על מנהיגו המת, על פניו נראה שהוא מרסן את רגשותיו. השמש לא חיכתה והחלה שוקעת. טלוס התעשת לבסוף, הסתכל אל השמיים המכהים לאיתם, ואז על היער סביבו לפני שחזר אל גופתו של נאורון. חיות יער הוא זכר מהזמן שבילה לבדו, תועה בסבך ובין העצים הגבוהים, וגופה מדממת אינה משהוא שכדאי להשאר לידו. הוא ניגש אל מה שנשאר מנאורון ומשך אותו לכיוון ממנו הגיע. כשנראה לו מספיק רחוק, עזב טלוס את הגופה על אדמת היער וחזר אל וויריק הקשור, אסף את חפצי המפקד שהפשיט, ומצא עץ לטפס עליו. וויריק יתמודד לבד, "זה חלק מהעונש."

 

[Hammerfall]

נראה היה שקלאריון במצב של טירוף.

הפנים שלה עטו הבעה מפחידה ומוכת שיגעון בזמן שתקעה את חרבה שוב ושוב במה שהייתה עכשיו גופה מרוטשת של אדם, גם מסכת הברזל עברה התעללות על ידי החרב ולא נראתה יותר כמו פני אדם כלל וכלל. דמו של נאורון ניגר כמים והתערבב עם העלים והטחב שנחו על רצפת היער, מלכלכים את מגפיה של קלאריון. אך לעלמת העלפית שהשתנתה בין רגע למפלצת אחוזת דיבוק לא נראה היה שאכפת, היא המשיכה שוב ושוב נועצת את חרבה עמוק בשאריותיו של נאורון עד שכוחותיה תשו והיא נפלה על ברכיה. בעודה אוחזת את חרבה שהייתה כעת נעוצה בדיוק בבטנו של נאורון היא לא שלטה ברגשותיה יותר ודמעות החלו להציף את פניה ואנחות מלאות כאב נשמעו בקרחת היער בצירוף מילים קטועות ומשפטים לא ברורים בעלפית, היא עזבה את ניצב חרבה ושמה את ידיה על פניה המגואלות בדם ובכייה נעשה חרישי ושקט, רק ההתיפחויות נשמעו מידי פעם ממנה...

 

[Hammerfall]

שריקה של הרוח נחתכת על ידי חץ

נשמעה באוויר. נראה היה שקלאריון לא עמדה בפיתוי. התזמון היה מושלם, לא היה מי שיעצור אותה כרגע ולא היה מי שיפריע לה בביצוע המהיר של חלק מתוכניתה המסועפת והמורכבת- הרג נאורון. היא מצידה כיוונה אל מרכז מצחו של הרוצח, בין העיניים, בזמן שהוא בכלל הסתכל אל ווריק והחץ עף מהר וטוב... (נראה לי שעיניין זה אכן דורש את התיחסותו של שה"מנו הטוב, פגע או לא פגע?)

 

[Hammerfall]

כאשר הלילה החל לרדת

קלאריון עדיין פסעה במעבה היער, היא כבר לא ידעה מה היא מחפשת או מה היא רוצה לעשות עם עצמה כרגע ורק הדימויים שלא יצאו לה מהראש נראו מציאותיים ודרשו התייחסות כלשהי. היא עשתה זאת, היא החלה במסע הנקמה שלה, אם כי קצת מאוחר מהתיכנון הקודם אבל עדיין הישג לא מבוטל. למרות, שנראה היה, שהרג נאורון היה קל, קל מידי, אפילו פשוט לחלוטין ניתן היה לומר ומשהו בזה נראה היה לה חשוד למדי. זה היה הקול שלו שדיבר וזה היה המראה שלו, אבל, האם זה היה באמת הוא?! הוא לא ניסה אפילו להתנגד, להימלט, כלום, מוזר. אבל היה מה שהיה ואין סיבה שזה לא יהיה הוא ושהוא מת ואפשר להמשיך בביצוע הנקמה, כעת כל מה שהייתה צריכה זה למצוא נחל או איזה אגם ולשטוף את עצמה מהדם והגועל שריחם החל לעשות לה בחילה...

 

[DDN]

הקצפת המשחק