הקצפת המשחק

[BluePrint]

nowhere to run

"כשאת תמצאי ילד שלא מסוגל לדאוג לעצמו, במרחק שבוע הליכה מהשום-מקום הקרוב ביותר, גם את תמנעי ממנו ללכת!" וויריק השיב בתקיפות. "והמצב כרגע הוא הפוך ולא רק בגלל שאני קשור במקומו" הוא הצביע על טלוס ביד אחת כשהשניה הקשורה אליה מצביעה גם, "הוא אמר בפרוש שהוא מתכוון לחכות שאמות. וכל עוד את לא משחררת אותי את שותפה לרצח."

 

[Hammerfall]

קלאריון נתנה בו חיוך,

"למה בדיוק אתה חושב שאכפת לי אם תמות או תחיה? או האם אני שותפה לרצח שלך או לא?" אמרה בקול משועשע... "חוץ מזה, למה לא דיברת איתו? למה לא שאלת אותו לאן ילך? או נתת לו צידה לשבוע אם באמת רצית לעזור לו, לא נראה לי שלקשור ילד קטן לעמוד מראה על רחמים או אנושיות"

 

[BluePrint]

"...she's rich, you know"

משהוא השתנה, הדיבור המתחסד והמאשים הפך לזלזול ולעג, וויריק שמע הזדמנות... "אם לא אכפת לך..." הוא השיב, "חיי יכולים להיות בעלי ערך בשבילך. אני איש חשוב בממשל הדוכס ויכול לגמול לך אם תעזרי לי, ולא רק בכסף."

 

[Hammerfall]

"אמממ"

החיוך של קלראיון גדל, היא זרקה מבט לעבר טלוס והתקרבה אל ווריק מעט. "בהחלט לא אכפת לי, אבל אני חושבת שלטלוס כאן יהיה מאוד אכפת" אמרה בקול קצת יותר חלש, מנסה שטלוס לא ישמע אותה.... "מה אתה יכול להציע לי בשביל לבגוד בידידי כאן ולקחת ממנו את... החיים שלו, הנקמה שלו...?"

 

[BluePrint]

the plot thickens

וויריק חייך בליבו, 'מכל צרה יש מוצא' הוא חשב. מטה את ראשו מעבר לרגליה של קלאריון הוא ראה את טלוס עדין יושב, פניו מוסתרים ע"י שערו הפרוע. "את לא צריכה לבגוד בו" אמר בחרישות, "רק להפיל "בטעות" סכין קטן לידי, בו אוכל להשתמש בשעת כושר. וגמול... נוכל למצוא משהוא יאה להצלחת חיי אדם. נאורון מרוצה משרותי ואף העלה אותי בדרגה לא מזמן, אני בטוח שיגמול בהתאם למי שהציל פקוד נאמן שלו."

 

[Hammerfall]

קלאריון התקרבה עוד טיפה

מתיישבת בתנועה עדינה וחיננית במרחק בטוח מווריק שבו יוכל לשמוע אותה כמו שצריך אך לא יאיים על שלומה. "אמממ....להפיל, בטעות אתה אומר..." אמרה בקול משועשע והמשיכה "אני לא בטוחה שאחרי שתברח אתה תזכור אותי, הרי בחסות אדונך נאורון, שיגן על מפקד צבאו שהוא אף העלה בדרגה, אין לך סיבה להחזיר לאנשים שעזרו לך בשעת צרה כגמולם... הלא כן?"

 

[BluePrint]

run or fight

"את מחמיאה לי בכך שאת חושבת שאוכל לברוח ממנו לבד במצבי הנוכחי" וויריק השיב וניגב על כתיפו הבריאה את הדם מפניו. "חשבתי שלא תרצי להלחם איתו, מה שיקרה אם יתפוס אותך משחררת אותי, אבל אם את רוצה אז בבקשה, חיילי מאד אהבו להתאמן נגדו."

 

[DDN]

לפתע, פוסע אל תוך קרחת היער

דמוי אדם, גלימותיו מרוחות בדם ועל פניו מסיכת ברזל. קלאריון מזהה אותו מיד - נאורון. "קפטן וויריק! מה עשו לך?" הוא שואל, ומביט מיד בקלאריון, ואז בטאלוס. "אתם עשיתם את זה לקפטן וויריק?"

 

[Hammerfall]

קלאריון נראתה מהורהרת,

אולי חושבת על דבריו של ווריק, אולי שוקלת את הצעתו כאשר נאורון יצא ממעבה היער והחל לפסוע לעברה. ברגע ששמה לב לדבר קלאריון נתנה קפיצה עצבנית,היא אפילו לא ידעה שהיא יכולה לקפוץ ככה, היא נחתה על 2 רגליה בעמדה מוכנה, מורידה את הקשת שלה מכתפה ושולחת יד להוציא חץ בזריזות מפליאה. "עצור נאורון! ולא..." נשמע קול חזק ומאיים ביותר, ממש לא מתאים לעלמה העלפית העדינה שהייתה שם לפני שניה אך בכל זאת הוא יצא ממנה. בעיניה היתה שנאה וזעם כמו שלא נראו בעיניה שנים, כמו שלא נראה היה שהיא מסוגלת אליהם וברגע זה היה נראה שגם שור השועט לעברה במהירות שיא יעצור ויחשוב על מעשיו... היא עמדה מוכנה, בוחנת האם נאורון יפעל או יעצור ויכנע.

 

[BluePrint]

more uninvited guests

טלוס לא קם ממקומו, הוא רק הטה את ראשו אל האיש שהגיע והסיט את שערו מפפניו, אך כשקלאריון זינקה ודרכה את הקשת הושיט את ידו אל הסכין שהניח בצד. "אדון נאורון!" קרא וויריק בהפתעה והחל לנסות לקום על רגליו, "תידרכתי את החיילים לרדוף אחר הרודפים אותך, אבל לפני שהספקתי להגיע לאורוות הברברי הזה הפתיע אותי וגרר אותי לכאן מחוסר הכרה." במאמץ רב הוא קם על רגליו ונשען על העמוד לתמיכה, "תורידי את הקשת!" לחש בקול רם אל קלאריון, "זה הוא נאורון שיגמול לך אם תשחררי אותי."

 

[DDN]

"קפטן וויריק, איך נפלו גיבורים?"

לחש נאורון, בחצי חיוך, ירק מעט דם על הרצפה ופנה להביט בקלאריון. "מה את רוצה?"

 

[Hammerfall]

"הו אני?!"

קלאריון אמרה בקול חד וברור מלווה במבט של תיעוב "אני חושבת שאני רוצה לראות כמה דמויות מתות מולי, ואני די בטוחה שאתה נמצא גבוה מאוד ברשימת הדמויות המתות..."

 

[DDN]

"למה צרות האופקים הזאת?"

הוא אומר, "אני יכול לסייע לך. כמו שאמר לך כאן וויריק. אני הרבה יותר יעיל עבורך חי מאשר מת". הוא עוצר, וקלאריון מרגישה מעין דקירה בראש. ממש לשניה, נאורון מחייך, "אני רואה שיש לנו מטרה משותפת. אני יכול לעזור לך. לתת לך את האמצעים להשיג אותה"

 

[BluePrint]

wrong intentions

"להרוג את אדון נאורון?!" ההטעמה בקולו של וויריק לא החליטה אם להיות נחרדת או משועשעת, "אם ירצה, יוכל לשבור אותך בהינף יד" אמר לקלאריון, "אבל הרגע שמעת בעצמך, נאורון יגמול לך על עזרתך. אז התירי אותי ונעזור לך בתמורה, לאחר שנטפל בעלוב הנפש שקשר אותי.

 

[Hammerfall]

"לעזור לי?!"

אמרה בקולה המלא תיעוב, "למה שאתה תרצה לעזור לי? הרי אתה הוא זה שהורה על מות הכפר שלי, המשפחה שלי ואם לא הייתי בורחת אף אני הייתי מתה... חוץ מזה איך תוכל לעזור לי? ומה אתה הולך לעשות לטלוס בדיוק?"

 

[BluePrint]

death and consequence

וויריק לא השיב ורק הפנה את מבטו אל נאורון, כמוהו, גם השר לא נראה בשיא הבריאות. לאחר שניות בודדות חזר אל קלאריון, "נאורון יודע מה את רוצה" הוא אמר, "תתירי אותי כדי שאוכל לעזור לו, והוא בתמורה יעזור לך."

 

[DDN]

החץ פוגע במסיכת הברזל של נאורון

וננעץ עמוק בפנים. הוא נאנק ונופל לקרקע. דם מתחיל לנזול מפיו. הוא מחרחר

 

[Hammerfall]

קלאריון מחייכת חיוך צמא דם ועטה על

קורבנה, זורקת את קשתה על רצפת היער ושולפת בו בעת את חרב הסייף שלה. עם הגעתה אל נאורן היא תוקעת אותה עמוק באזור ליבו, כל הכעס, העצב, השנאה, הכאב, הרחמים העצמיים מתאגדים יחד למכה חזקה וניצחת על גופת האדם ששוכב חסר אונים על הריצפה.

 

[BluePrint]

Shock & Awe

וויריק ציפה לראות מיתר הקשת מתרפה, אך לא במהירות. החץ שננעץ במסכה של נאורון הפתיעו כמו שננעץ בראשו שלו, ונפילתו אל אדמת היער היתה זעזוע של כל עולמו. קלאריון שתקעה את חרבה בחזהו של האיש, חתמה גם את גורלו של וויריק. הוא עדיין היה אחד מחמשת המפקדים הבכירים שיכולים לתפוס את מקומו של נאורון, אך כל סיכוי לצאת מהתיסבוכת בה הוא נתון, נדמה שפרח עם נשימתו האחרונה.

 

[BluePrint]

A is for Apathy

וויריק צפה בהלם כשקלאריון התעללה בגופה, גופת האיש שעד לפני רגע היה מפקדו, אדם שירא והעריץ במשך כל תקופת שרותו בצבא הדוכס. הריקנות בבטנו התחלפה בזעם למראה דמו של נאורון שהרטיב את אדמת היער. "כלבה אלפית מטומטמת!" הוא צעק עליה כשנפלה לרצפה, "הרגת את האיש שמחזיק את הדוכסות הזו מליפול לידי המורדים ואנרכיה מוחלטת!!!"