השיר ממכר.
מאז שהוא יצא הוא מתנגן אצלי בלופים (כלומר, כשהחדש של רונה קינן לא מתנגן
). הרבה יותר טוב מ"אותיות פורחות באוויר" (אפרופו אפ"ב -
הצביעו והשפיעו! שימו לב לסקר משמאל למטה), גם מבחינת הטקסט וגם מבחינת העיבוד והשירה. הבית השני גאוני, פשוט גאוני, אביתר כהרגלו מנסח תחושות בדיוק של איזמל מנתחים, ולמרות ההתייחסות הבדיעבדית ("היינו פה כבר קודם, בתפקיד הפוך"), מתחוור לנו במודולציה ש"יש פרצה בגדר, בין הגפנים, בין ענבי הכרם, שועלים מחבלים מייללים". המחשבות רודפות, כמו יללות תנים לפני השינה, גם כשכבר הבטחון גדול מעבר לכל ספק שהגיע הזמן לקצת שקט. את מה שהשיר רומז, מבהירה עטיפת הסינגל - ציור האישה עם הבטן ההריונית מאיר את השורה "ילד רץ אלייך, מחבק אותך" ואת השיר כולו באור אחר. לא בדיוק אור חדש, זו הייתה ההשערה שלי מלכתחילה, אבל העובדה שהציור הזה נבחר לעטיפת הסינגל מוכיחה, ככל הנראה, שזאת הייתה גם כוונת המשורר. אני לא אומר ש'השועל' היחיד המטריד את מושא השיר הוא הקושי להביא חיים לעולם, תהא סיבתו אשר תהא, מסתמן שיש גם נושאים אחרים שמרחפים מעליה, אבל זו הדרך בה אני מבין את השיר הזה, או לפחות את הקשר של הפזמון לשאר השיר. שיר נהדר, אני משתוקק כבר לאלבום ברמות בלתי-נתפסות בכלל. (אגב, חברת הד ארצי מפסיקה להוציא סינגלים על-גבי דיסקים החל מתחילת החודש הקרוב, מה שאומר שאם מתוכננים לצאת עוד סינגלים מהאלבום, הם ככל הנראה לא ייצאו כדיסק פיזי.) חג ביכורים שמח!