הקללות ואנחנו

[תופס עוגב]

הקללות ואנחנו

בשיחה עם גנגי, לפני שהיא קיללה את הבנק שאם היא לא תרוץ אליו עכשיו אז היא תאלץ להסתובב דלפונה ברחוב ולפני שאני קיללתי את הזמן שעובר לפני שאני מספיק לעשות בו את כל מטלותי, גילינו את העובדה שאם ביידיש אפשר לקלל במשך שעות בלי לנבל את הפה (קללות כמו: הלאוי שתבלע מטריה ושהיא תפתח לך בבטן) אז בערבית, כל קללות (למיטב ידיעתנו) מכילות מילים גסות וניבולי פה. תהינו מה (אם בכלל) זה אומר על התרבויות בהן צמחו הקללות. מאידך, בעברית, למעט גן החיות (חמור/צפרדע/כלבה) אנחנו משתמשים כמעט רק בקללות שאולות (הערבית מככבת לצד האנגלית שלא נשארת חייבת ובסוף צועדת הגרמנית לצד התגלגלויות מהלטינית ושאר השפות). מה זה אומר עלינו?

 

[Idan91]

היה פעם איזה מאמר

של שלונסקי, משהו כמו "הבו לנו קללה עברית!" אני אנסה לחפש.

 

[אוֹחַ]

בתנך יש אוסף לא-מבוטל של קללות

שבכל פעם "קורעות" אותי מחדש - ראש וראשון, יהוא: וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם--עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים. (מלכים-ב, ט/כ"ב) לא צריך יותר-מדי דמיון כדי לתרגם זאת לעברית עכשוית... או זה: וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאָסִירָה אֶת-רֹאשׁוֹ. (שמואל-ב, ט"ז/ט). כאילו, מי זה-זה? תן לי דקה ובקלילות, אני סוגר לך את הפינה הזאת - "אעברה נא ואסירה..." ויש עוד...

 

[המוזרה]

היה לי מורה פעם,

המורה הכי טוב שהיה לי בחיים, פרופ' אריאל הירשפלד, שאמר לנו בזמנו שבעברית יש רק קללה אחת והיא ימח שמך. כל השאר, אמר, הם איחולים (הלוואי שתמות) או סתם שמות תואר (מטומטם וכו')

 

[lexigali]

נכון, ומי שלא שמע את אלתרמן מקלל,

לא שמע קללה מימיו. "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" עתיר בקללות עבריות למהדרין*, מחזות של מולייר שתרגם אלתרמן, ועוד הרבה. *והרי דוגמה: זה בעלי מילים: נתן אלתרמן לחן: סשה ארגוב בתוך חוצות ירושלים קולי אשא ואתחנן יכה הרעם משמים את בעלי שלמי, אמן! יפצפצנו הברק ותגלגלנו הקדחת, הביתה הוא מופיע רק כשחסר לו המרק או הצלי שבקלחת. כי בחוצות הוא מתרוצץ ומבקבוק בלי קץ מוצץ - מה, שאשכב כמו בול עץ? מהר הביתה! אץ קוצץ! זהו, זהו, זה לא סוד! זה לא סוד, יכנו רעם! לץ, גנב, בטלן! - ונבל ובן בליעל! אויה זה דודי מדוד וי - זה בעלי מבעל! הוא מתהלך כגיבור ציד כיסיו ריקים, ראשו נבוב. בתוך השוק הוא בעל בית ועל משכב הוא בעל זבוב! בפני זרים בעיר ציון לא אדבר בו דברי בלע, אבל יכוהו שיטפון, וירקון ושידפון, זאת אבקש ואתפללה! בבוקר הוא הולך בטל, בערב הוא יושב בטל, בלילה הוא שוכב בטל - זה לא נכון! ישפוט האל! הביתה חיש! חכם בליל! הה, בחורים יש כתפוח כארזים וכברושים אבל אותי נשאה הרוח אל שלומיאל חדל אישים. בפני זרים רוחי אכבוש רעות לא אדבר חלילה, אך שמכבש אותו יכתוש ישר-הפוך מסוף עד ראש עד גמר וחוזר חלילה. נפשי מרה עלי, אבל לבי, אבוי לי, לא חדל אותו לאהוב את הנבל - על זה אני צועק - חבל! מהר הביתה! ראש גמל!

 

[TalReshef]

איזה הילוך, איזו קומה

וכמה פוך, ממש אימה הא, שמן זך וסולת הא, דבש ונופת צוף ואיזה ראש כרבולת ואיזה גוף שפוף פרצוף מלוח גב כפוף (נכתב מהזיכרון, השגיאות עליי...)

 

[lexigali]

אף כפוף

תנו לשאוף רוח, אוף!

 

[TalReshef]

יידיש בלי לנבל?

ביידיש קיים משחק מסויים של לנבל את הפה עם אופציה לפרשנות מקילה, כמו למשל הקללה "דו שואנץ": לכאורה זנב, למעשה זין הייתי בודק לעומק את אותה מטריה שבולעים ושנפתחת בבטן, לא צריך ראש כחול יצירתי במיוחד... בלדינו יש שימוש ברוח דומה: לה לצ'ה (חלב) בא לידי שימוש כנוזל הזרע, למשל: טה קגו אן לה לצ'ה (אני מחרבן לך בתוך החלב...)

 

[nutmeg]

סליחה....

ביידיש הכל איחולים - לא קללות

 

[תופס עוגב]

אני נוטה להאמין שתסכים איתי

שיש הבדל בין לומר משהו בסגנון "יא זין שרוט" ובין "חתיכת זנב מרוט". כך שיש הבדל מהותי בין היידיש לערבית, גם אם ביידיש מסתתרות משמעויות מיניות. ואני שוב שואל - מה אפשר ללמוד מההבדלים האלה על התרבויות בה הקללות נוצרו? ורק ד"א, אני באמת לא חשבתי על הקללה עם המטריה כעל משהו בעל משמעות מינית. אולי אני באמת נורא תמים. מה תאמר על "הלוואי שתגדל כמו בצל - עם הראש באדמה והרגליים למעלה" או "הלוואי שיפלו לך כל השיניים ויישארו רק שתיים - בשביל כאב שיניים"

 

[nutmeg]

הלוואי, הלוואי....

אמרתי לכם! איחולים, לא קללות. ואם כבר מוציאים מהבוידעם: אחד האיחולים האהובים על סבא שלי: שיהיה לך בית ענק עם הרבה חדרים ושהכולירע ירדוף אחריך מחדר לחדר.

 

[TalReshef]

סוגי תרבויות

יש בעולם תרבויות עם קוד פתוח ותרבויות עם קוד סגור (סתם, בדיחה לחובבי לינוקס): בשוודיה הערה על מזג האוויר יכולה להיות רמז לחוסר שביעות רצון מהאדם שמנגד וממי שהביא אותו לעולם, בעוד שסיציליאני זועם לא דורש מורה נבוכים כדי להבין את כוונותיו. בדרך כלל יש קורלציה בין פתיחות מילולית לבין אקלים חם שמאפשר אינטראקציה יומיומית אינטנסיווית בין האנשים. נשמע לי סביר שבלטוויה ידברו על זנבות ומטריות בעוד שבמצריים יזכירו אברי רביה והפרשות גוף. ופטור בלא כלום אי אפשר: מה אתם אומרים על הקללה הנפלאה "לך תזדיין"? נכון שזה נושא מסר חיובי יותר ממקבילותיו בשפות אחרות? go fuck yourself que te vallas a la gran puta que te pario va te faire foutre

 

[nutmeg]

דווקא יש לי סיפור על הפינים

בעניין של פתיחות רגשית וכו'. לפני כמה שנים הוזמנתי לתת הרצאה באיזה כנס. היו לי מארחים נחמדים שמאוד התעניינו בתרבות הים תיכונית (שלא לומר לבנטינית) ושאלו שאלות אין ספור על היכולת הזו להביע רגש. בעוד אנו דנים על הבעות פנים ועל כך שמבחינתם זה ממש לא מנומס (שלא לומר בלתי אפשרי) להראות לזולת איזה רגש הוא עורר בך, מישהי הציעה שנמשיך את השיחה בסאונה. נשתלתי. שאלתי אותם "מה - ולשבת בגוף חשוף זה בסדר?" אמרו לי הפינים "כן מה הבעייה?" הם היו מסוגלים לשבת בסאונה ערומים או ערומים למחצה בחברת זרים גמורים ואחר קח לרוץ יחף ערום כשישבנך חשוף לכל לאגם, אבל חס וחלילה לא לגלות להם מה הם מרגישים. נו? מה אתם אומרים?

 

[TalReshef]

סיפור על פינים?

האם הפ"א דגושה? גם לי יש סיפור עליהם: שני פינלדים (למען הסר כל ספק) יושבים בבאר ושותים. מסיימים את הבקבוק ומזמינים עוד אחד, מסיימים שני ומסמנים למלצר להביא שלישי וכך הלאה. כעבור מספר שעות אומר האחד לאחר: מקום נחמד, אה? אז השני עונה: רגע, באנו בשביל לשתות או לדבר?

 

[גרי רשף]

אולי סיפור על הפנים?..

 

[ס ק א ל י]

מאת מי?

ז'קלין ואביגדור ליכטשנשטיין?

 

[Idan91]

טל,

נכון שרק במקרה יצא לך "מסיימים"?

 

[nutmeg]

LOL!!!

בכוונה השארתי פינים - מה ת'חושב?

 

[hillelg]

פעם

כולם היו עושים כך. בתי מרחצאות היו בהמון תרבויות, אם לא בכולן.

 

[מקור ראשון]

איך לא גיליתם..

אני מתפלא שלא שמתם לב שבסיפורה של נאטמג על ה'סאונה' היא רשמה "אחר-קח" ולא "אחר-כך".