הקינאה

[nitsanal]

הקינאה

מה עושים עם הקנאה ? אני מקנאה בבעלי שיש לו אחים חיים ובריאים, אני מקנאה בגיסותי שיולדות ילדים בריאים (מה שלא בטוח שאני אצליח לעשות). כל תינוק חדש שנולד במשפחה המורחבת מזכיר לי את אחותי התינוקת שנפטרה - את הילדות שנגזלה ממני (הייתי בת 12 שזה קרה) ואת החוויות שלא היו לי ולעולם לא יהיו לי... בעלי לא ממש מצליח להבין - אבל איך אפשר להסביר למישהו איך זה לגדול עם אח אוטיסט ואחות מתה...

 

[solitaryshell]

../images/Emo7.gif

בעלך לא יכול להבין, אני שאחותי הייתה מאוד חולה ונפטרה בסוף ולמרות זאת אני לא ממש יכולה להבין איך זה לגדול גם עם אח אוטיסט. בנוגע לילדים, אני לא בטוחה מה את יודעת שגורם לך להאמין שלא תוכלי ללדת ילדים בריאים, אבל האם את יודעת בוודאות שלא? אם את לא יודעת בוודאות אז יש עוד תקווה וזה שווה המון. אני מאחלת לך שתלדי ילדים בריאים ותוכלי להנות מדברים שהחמצת בילדותך ביחד איתם. ושבכל מקרה תדעי למצוא אושר.

 

[nitsanal]

התקווה

אולי אני אוכל ללדת ילדים בריאים משלי ואולי לא. כיוון שגם אני, גם אחי וגם אחותי נולדנו פגועים - משהו עלול להשתבש ואני לא מוכנה לשלם את המחיר הזה, אני לא מוכנה לעבור את זה שוב. אני לא יודעת אם את נותרת לבד או שיש לך אחים נוספים מלבד אחותך ז"ל, אבל אני אשמח ללמוד ממך ומשאר חברי הפורום איך להתמודד, מה לצפות מאנשי אחרים שלא חוו את מה שאני חוויתי ואיך להפסיק לחיות את העבר שלי ולהתחיל לחיות את ההווה (גם כמה מחשבות חיוביות על העתיד לא יזיקו). קשה, קשה, קשה לי - והעניין הכי קשה הוא זה שאסור לדבר על אחותי בבית (עם אבא שלי כן, אבל רק ששנינו לבד). אמא שלי לא מסוגלת לעמוד בשיחות כאלו ומעדיפה להדחיק - כאילו שזה לא היה,כאילו שהיא לא נולדה, כאילו שלא היתה לי לרגע אחד תקווה שתהיי לי אחות נורמלית, רגילה שמסוגלת לדבר ולתקשר...החלום שהתנפץ לי - ואני עדיין מנסה לאסוף את השברים.