הקטן הזה גדול יהיה....
למה התכוון המשורר? סליחה, המוהל, כאשר מל את פני בהיותו תינוק בן שבוע? אני לא כל כך יודעת את התשובה מה שכן אני יודעת שבאותם שניות שבוע לפני היוולדו הכל היה מוכתב שם למעלה, הקטן הזה כמו כל הקטנים שנולדו נגזר דינם בידי הקדוש ברוך כאשר היו ברחם אמם. שנתיים, שנתיים חלפו מאז החלה שנת הלימודים והקטן מסרב לגדול, הילד הקטן שלי מסרב להקשיב, ואני חסרת אונים, לא יודעת לא מגיבה, החוק החדש על איסור הרמת ידיים לא הטיב עימי, כל שנותר לי לראות ילד קטן מורד, ואני, מי אני בכלל, כבר עכשיו הוא אומר לי, אם תגעי בי אלך למשטרה. הילד הקטן שלי, האם הוא גאון קטן, פלספן או שמה סובל מפיצול אישיות, אני אינני יודעת, אבל משהו בו מהפנט אותי, משהו בו ממגנט אותי, לא בגלל שהוא הילד שלי, אלא בגלל האינרגיות החיוביות שהוא מזרים לתוכי למרות כל הבלאגן שהוא עושה לי. מי הקטן הזה? מה יהיה כשיגדל, ילד קטן שמסרב לגדול לפי החוקים, ילד קטן שמסרב לגדול לפי הכללים, הוא לא מורד בי, הוא לא פוגע בי, אלא אך ורק בחוקים שמכתיבים את מה שכן צריך לעשות. מה יהיה עם הקטן הזה שלי, אני כל כך דואגת אני כל כך פוחדת, אם ימשיך ככה, בקצב המרדנות הזה, הסיכויים מאוד גבוהים שימצא עצמו ברחובות, הסיכויים מאוד גבוהים שעם אלפא ביתה שכזה לא ימצא עתיד. אבל הראש, הראש שלו לא מפסיק לעבוד, הראש של הילד הקטן שלי, עובד שעות ללא הפסקה, עובד ועובד עד שאני כבר לא יודעת אם בילד עסקינן או בגבר. הוא דואג לי כמו שלא דאגו לי מעולם, הוא אוהב אותי כמו שלא אהבו אותי מעולם, הוא עוזב את הכל למעני, הוא עוזב את הכל בשבילי. אומרים שלא טוב להראות לילד כלום, אומרים שלא טוב לתת אותות ומופתים על הקשיים שבבתים מתחוללים. אבל מה לעשות כאשר גם את הכל אני מסתירה ובכל זאת לילד קשה, קשה להבין שאין אבא בבית יותר, שאבא ואמא התגרשו, שאבא ואמא לא מסתדרים. הוא מבקש לבחון כל בחור שעתיד להיות חבר שלי, הוא רוצה לפני כן לבדוק אם הוא ראוי להיות אבא, רק אז יקבל אותו אצלנו בזרועות פתוחות, גם כשאני אומרת לו, עצור ילד, זה חבר , זה לא אבא, הוא מתעקש וכאילו לדברי לא מתיחס, הוא מתעקש שכל גבר שאל ליבי יכנס, ימלא את ליבו ביחס אבהי ורק אחר כך יתן לי ללכת לפי כל הכללים. מה קורה לילד הזה מה קורה לתינוק שלי, הוא רק בן 8 ורובצת עליו מעמסה כל כך כבדה, מעמסה כל כך קשה, לא לזה יחלתי פללתי כשהתחתנתי , לא לזה יחלתי כשהתגרשתי. הוא טורח לאמר לי את פילוסופית החיים, הוא מבטיח שהוא יהיה גדול וחכם לא פחות מכל אחד, הוא מבטיח שהוא יודע ומכיר את הכללים , הוא מבטיח לי שלעולם לא יאכזב הוא מבטיח לי שישאר הילד שלי שנמצא חזק בלב. ואני תוהה יום יום שעה שעה לבורא עולם, בו אני מאמינה, מה יהיה עם הילד הקטן שלי. מי יתן והילד הזה שלי שממלא חלל גדול וריק בתוכי יגדל ויתן לי נחת.
למה התכוון המשורר? סליחה, המוהל, כאשר מל את פני בהיותו תינוק בן שבוע? אני לא כל כך יודעת את התשובה מה שכן אני יודעת שבאותם שניות שבוע לפני היוולדו הכל היה מוכתב שם למעלה, הקטן הזה כמו כל הקטנים שנולדו נגזר דינם בידי הקדוש ברוך כאשר היו ברחם אמם. שנתיים, שנתיים חלפו מאז החלה שנת הלימודים והקטן מסרב לגדול, הילד הקטן שלי מסרב להקשיב, ואני חסרת אונים, לא יודעת לא מגיבה, החוק החדש על איסור הרמת ידיים לא הטיב עימי, כל שנותר לי לראות ילד קטן מורד, ואני, מי אני בכלל, כבר עכשיו הוא אומר לי, אם תגעי בי אלך למשטרה. הילד הקטן שלי, האם הוא גאון קטן, פלספן או שמה סובל מפיצול אישיות, אני אינני יודעת, אבל משהו בו מהפנט אותי, משהו בו ממגנט אותי, לא בגלל שהוא הילד שלי, אלא בגלל האינרגיות החיוביות שהוא מזרים לתוכי למרות כל הבלאגן שהוא עושה לי. מי הקטן הזה? מה יהיה כשיגדל, ילד קטן שמסרב לגדול לפי החוקים, ילד קטן שמסרב לגדול לפי הכללים, הוא לא מורד בי, הוא לא פוגע בי, אלא אך ורק בחוקים שמכתיבים את מה שכן צריך לעשות. מה יהיה עם הקטן הזה שלי, אני כל כך דואגת אני כל כך פוחדת, אם ימשיך ככה, בקצב המרדנות הזה, הסיכויים מאוד גבוהים שימצא עצמו ברחובות, הסיכויים מאוד גבוהים שעם אלפא ביתה שכזה לא ימצא עתיד. אבל הראש, הראש שלו לא מפסיק לעבוד, הראש של הילד הקטן שלי, עובד שעות ללא הפסקה, עובד ועובד עד שאני כבר לא יודעת אם בילד עסקינן או בגבר. הוא דואג לי כמו שלא דאגו לי מעולם, הוא אוהב אותי כמו שלא אהבו אותי מעולם, הוא עוזב את הכל למעני, הוא עוזב את הכל בשבילי. אומרים שלא טוב להראות לילד כלום, אומרים שלא טוב לתת אותות ומופתים על הקשיים שבבתים מתחוללים. אבל מה לעשות כאשר גם את הכל אני מסתירה ובכל זאת לילד קשה, קשה להבין שאין אבא בבית יותר, שאבא ואמא התגרשו, שאבא ואמא לא מסתדרים. הוא מבקש לבחון כל בחור שעתיד להיות חבר שלי, הוא רוצה לפני כן לבדוק אם הוא ראוי להיות אבא, רק אז יקבל אותו אצלנו בזרועות פתוחות, גם כשאני אומרת לו, עצור ילד, זה חבר , זה לא אבא, הוא מתעקש וכאילו לדברי לא מתיחס, הוא מתעקש שכל גבר שאל ליבי יכנס, ימלא את ליבו ביחס אבהי ורק אחר כך יתן לי ללכת לפי כל הכללים. מה קורה לילד הזה מה קורה לתינוק שלי, הוא רק בן 8 ורובצת עליו מעמסה כל כך כבדה, מעמסה כל כך קשה, לא לזה יחלתי פללתי כשהתחתנתי , לא לזה יחלתי כשהתגרשתי. הוא טורח לאמר לי את פילוסופית החיים, הוא מבטיח שהוא יהיה גדול וחכם לא פחות מכל אחד, הוא מבטיח שהוא יודע ומכיר את הכללים , הוא מבטיח לי שלעולם לא יאכזב הוא מבטיח לי שישאר הילד שלי שנמצא חזק בלב. ואני תוהה יום יום שעה שעה לבורא עולם, בו אני מאמינה, מה יהיה עם הילד הקטן שלי. מי יתן והילד הזה שלי שממלא חלל גדול וריק בתוכי יגדל ויתן לי נחת.
