Le Dilemme
New member
הקוץ במעלה ההר
או יותר נכון האבן שזורקים לעברך ומתגלגלת כשאתה במעלה ההר... יש סיבה שאני גרה לבד. יש סיבה שאני לא בקשר עם ההורים שלי. גם שגרתי בבית (עד לפני חצי שנה), לא דיברנו מילה וחצי מילה כבר בערך 3 שנים, וגם לפני זה, כשעוד דיברנו, זה לא היו דברים כל כל סימפטיים. ההורים שלי הם אנשים רעים. אני יכולה לכתוב פה עכשיו את כל מעלליהם אבל זה ייקח ימים ולילות אז פשוט נסתפק בבעיה הנוכחית. עם כל התיעוב שהם נתנו לי במשך השנים, השנאה העצמית שפיתחתי והרצון למות בכל רגע שהם נתנו לי באהבה, היה דבר אחד שמבחינתם תמיד היה גולת הכותרת - שליטה בי! הם היו חייבים לדעת כל דבר שאני עושה, ואם איכשהוא הסתרתי, הם היו מגלים. עכשיו זה לא הסתרתי אם הלכתי לקניון או לקולנוע. הם חיטטו לי באופן שיטתי במגירות ובארונות כל איזושהיא תקופה, ואז הם היו מנסים להעלות נושאים שהיו שם (למשל פעם הדפסתי שאלון שצריך לשלוח לאל-על ע"מ להפוך להיות דיילת. השאלון היה חבוי תחת ערמות של דפים, והם התחילו יום אחד באמצע החיים לשאול אותי אולי אני אהפוך להיות דיילת), הם גנבו לי אפילו את הצו גיוס (הצו הראשון, וזה היה אחרי שקיבלתי צו לתאריך יותר מעודכן) וכשגיליתי את זה הם הכחישו (למרות שזה היה אצלם גם חבוי), כשהלכתי למבחנים ללהקה צבאית, לא סיפרתי לאף אחד וכשחזרתי הביתה (לאחר שנכשלתי) אמא שלי כבר ידעה שהייתי, ואני בחיים לא אשכח את הפרצוף המכוער שלה שכל כך התענג על לראות את הפרצוף שלי מנסה להבין איך לעזאזל היא גילתה?!?! בקושי היו לי חברים כל השנים וכשהיו לי, הם היו מבריחים אותם. כשהתבגרתי וחברויות נהיו יותר רציניות, הם אפילו הסתכלו בפירוט שיחות שלי בפלאפון, מצאו את המספרים שאני מדברת איתם והתקשרו לחברים שלי והבריחו אותם, אפילו איימו להם ואפילו דיברו עם ההורים של חלקם. יותר ממה שהם אוהבים לשלוט בחיים שלי - הם פשוט אוהבים להרוס את מה שאני בונה. וככה יצא, שלאבא שלי יש גם שליטה על חשבון הבנק שלי מסתבר... אבא שלי הוא כלכלן בכיר שעובד בחברה גדולה. הוא עובד עם הרבה בנקים ומכיר את כולם, וגם יש לו חשבון בנק או אפילו יותר מאחד, לדעתי בכמה בנקים. כשהייתי בת 16 והתחלתי לעבוד במקדונלדס, פתחתי חשבון בנק בסניף שבו החשבון של ההורים שלי (לשם אבא שלי שלח אותי, לא היה לי שמץ של מושג בדברים האלו). התחלתי לעבוד בסוף החודש אז הכסף שקיבלתי בחודש הראשון היה 65 שקלים על 5 שעות של עבודה ואבא שלי ידע שהסכום הזה נכנס עוד לפני שאני ידעתי כי אמר לו חבר שלו בבנק. בזמנו לא ייחסתי לזה שום חשיבות אבל כשהתבגרתי והיחסים עם ההורים שלי נהיו עוד יותר קשים ועוד יותר חטטניים, הבנתי עד כמה זה חשוב שלא תהיה להם גישה לזה. כשהייתי בת 18 שיניתי את השם משפחה שלי במשרד הפנים כדי שאף אחד לא יחשוב בכלל שיש לי קשר משפחתי אל האנשים האלו, וכמובן גם בבנק, הלכתי ווידאתי שעכשיו כשאני בת 18, להורים שלי אין שום ייפוי כח או איזהשהם זכויות על החשבון שלי או איזושהיא אופציה אפילו לדעת כמה כסף יש או אין בו. הרגיעו אותי ואמרו שאין. טוב, הזמן עובר. והחודש, בין כל ההוצאות והחובות והחשבונות, הלכתי עד לבנק בשביל להוציא סכום כסף מסוים לתשלום. יש לי בנקאית אישית מכיוון שאני באיזושהיא תכנית. מדובר באישה בת בערך 50 (בעוד שרוב הבנקאים שם יחסית צעירים) שמכירה את אבא שלי ויודעת שאני הבת שלו ויכול להיות שיש שם עוד אנשים שבקשר עם אבא שלי אבל אותם אני לא מכירה. בכל אופן הגעתי והיא זאת שביצעה לי את העסקה הזאת וגם שאלה אותי שאלות מתוך עניין. חשוב לציין שחוץ מאותו האישה, והגוף שמקבל את סכום הכסף של העסקה שאותה עשיתי, אף אחד לא יודע על זה (לא חברים שלי, לא חברי משפחה אחרים, אף אחד לחלוטין!). היום דודה שלי מדברת איתי ומעבירה לי הודעה מאבא שלי (היו כמה הודעות שחלקן לא כל כך קשורות ולכן אני לא מתייחסת). הוא יידע אותי על משהו שקשור לבנק. הוא לא התייחס באופן אישי לחשבון שלי או למשהו שעשיתי או שילמתי אבל הטיימינג של ההודעה שלו, ואיך שהוא אמר את זה (היא אמרה לי מילה במילה) הבהיר לי שהוא יודע. וזה לא יפתיע כי יש לו איך לדעת. אני לא יודעת מה לעשות. אני משתגעת מאז שקיימתי עם דודה שלי את השיחה הזאתי. זה לא הגיוני שאני כל כך רחוקה מהם, כל כך מתאמצת להתרחק והם עדיין שולטים עליי ועל מה שאני עושה. זה לא הגיוני, שכל מה שאני מנסה לשמור בסוד, מתגלה על ידם בדרכים לא דרכים.. אני מנסה כל כך להיות "ילדה גדולה" בשטויות האלו שלהם אבל הם עושים דברים בכוונה כדי להראות שהם יודעים משהו שאסור להם לדעת.. שהם לא אמורים... וזה משגע אותי..
או יותר נכון האבן שזורקים לעברך ומתגלגלת כשאתה במעלה ההר... יש סיבה שאני גרה לבד. יש סיבה שאני לא בקשר עם ההורים שלי. גם שגרתי בבית (עד לפני חצי שנה), לא דיברנו מילה וחצי מילה כבר בערך 3 שנים, וגם לפני זה, כשעוד דיברנו, זה לא היו דברים כל כל סימפטיים. ההורים שלי הם אנשים רעים. אני יכולה לכתוב פה עכשיו את כל מעלליהם אבל זה ייקח ימים ולילות אז פשוט נסתפק בבעיה הנוכחית. עם כל התיעוב שהם נתנו לי במשך השנים, השנאה העצמית שפיתחתי והרצון למות בכל רגע שהם נתנו לי באהבה, היה דבר אחד שמבחינתם תמיד היה גולת הכותרת - שליטה בי! הם היו חייבים לדעת כל דבר שאני עושה, ואם איכשהוא הסתרתי, הם היו מגלים. עכשיו זה לא הסתרתי אם הלכתי לקניון או לקולנוע. הם חיטטו לי באופן שיטתי במגירות ובארונות כל איזושהיא תקופה, ואז הם היו מנסים להעלות נושאים שהיו שם (למשל פעם הדפסתי שאלון שצריך לשלוח לאל-על ע"מ להפוך להיות דיילת. השאלון היה חבוי תחת ערמות של דפים, והם התחילו יום אחד באמצע החיים לשאול אותי אולי אני אהפוך להיות דיילת), הם גנבו לי אפילו את הצו גיוס (הצו הראשון, וזה היה אחרי שקיבלתי צו לתאריך יותר מעודכן) וכשגיליתי את זה הם הכחישו (למרות שזה היה אצלם גם חבוי), כשהלכתי למבחנים ללהקה צבאית, לא סיפרתי לאף אחד וכשחזרתי הביתה (לאחר שנכשלתי) אמא שלי כבר ידעה שהייתי, ואני בחיים לא אשכח את הפרצוף המכוער שלה שכל כך התענג על לראות את הפרצוף שלי מנסה להבין איך לעזאזל היא גילתה?!?! בקושי היו לי חברים כל השנים וכשהיו לי, הם היו מבריחים אותם. כשהתבגרתי וחברויות נהיו יותר רציניות, הם אפילו הסתכלו בפירוט שיחות שלי בפלאפון, מצאו את המספרים שאני מדברת איתם והתקשרו לחברים שלי והבריחו אותם, אפילו איימו להם ואפילו דיברו עם ההורים של חלקם. יותר ממה שהם אוהבים לשלוט בחיים שלי - הם פשוט אוהבים להרוס את מה שאני בונה. וככה יצא, שלאבא שלי יש גם שליטה על חשבון הבנק שלי מסתבר... אבא שלי הוא כלכלן בכיר שעובד בחברה גדולה. הוא עובד עם הרבה בנקים ומכיר את כולם, וגם יש לו חשבון בנק או אפילו יותר מאחד, לדעתי בכמה בנקים. כשהייתי בת 16 והתחלתי לעבוד במקדונלדס, פתחתי חשבון בנק בסניף שבו החשבון של ההורים שלי (לשם אבא שלי שלח אותי, לא היה לי שמץ של מושג בדברים האלו). התחלתי לעבוד בסוף החודש אז הכסף שקיבלתי בחודש הראשון היה 65 שקלים על 5 שעות של עבודה ואבא שלי ידע שהסכום הזה נכנס עוד לפני שאני ידעתי כי אמר לו חבר שלו בבנק. בזמנו לא ייחסתי לזה שום חשיבות אבל כשהתבגרתי והיחסים עם ההורים שלי נהיו עוד יותר קשים ועוד יותר חטטניים, הבנתי עד כמה זה חשוב שלא תהיה להם גישה לזה. כשהייתי בת 18 שיניתי את השם משפחה שלי במשרד הפנים כדי שאף אחד לא יחשוב בכלל שיש לי קשר משפחתי אל האנשים האלו, וכמובן גם בבנק, הלכתי ווידאתי שעכשיו כשאני בת 18, להורים שלי אין שום ייפוי כח או איזהשהם זכויות על החשבון שלי או איזושהיא אופציה אפילו לדעת כמה כסף יש או אין בו. הרגיעו אותי ואמרו שאין. טוב, הזמן עובר. והחודש, בין כל ההוצאות והחובות והחשבונות, הלכתי עד לבנק בשביל להוציא סכום כסף מסוים לתשלום. יש לי בנקאית אישית מכיוון שאני באיזושהיא תכנית. מדובר באישה בת בערך 50 (בעוד שרוב הבנקאים שם יחסית צעירים) שמכירה את אבא שלי ויודעת שאני הבת שלו ויכול להיות שיש שם עוד אנשים שבקשר עם אבא שלי אבל אותם אני לא מכירה. בכל אופן הגעתי והיא זאת שביצעה לי את העסקה הזאת וגם שאלה אותי שאלות מתוך עניין. חשוב לציין שחוץ מאותו האישה, והגוף שמקבל את סכום הכסף של העסקה שאותה עשיתי, אף אחד לא יודע על זה (לא חברים שלי, לא חברי משפחה אחרים, אף אחד לחלוטין!). היום דודה שלי מדברת איתי ומעבירה לי הודעה מאבא שלי (היו כמה הודעות שחלקן לא כל כך קשורות ולכן אני לא מתייחסת). הוא יידע אותי על משהו שקשור לבנק. הוא לא התייחס באופן אישי לחשבון שלי או למשהו שעשיתי או שילמתי אבל הטיימינג של ההודעה שלו, ואיך שהוא אמר את זה (היא אמרה לי מילה במילה) הבהיר לי שהוא יודע. וזה לא יפתיע כי יש לו איך לדעת. אני לא יודעת מה לעשות. אני משתגעת מאז שקיימתי עם דודה שלי את השיחה הזאתי. זה לא הגיוני שאני כל כך רחוקה מהם, כל כך מתאמצת להתרחק והם עדיין שולטים עליי ועל מה שאני עושה. זה לא הגיוני, שכל מה שאני מנסה לשמור בסוד, מתגלה על ידם בדרכים לא דרכים.. אני מנסה כל כך להיות "ילדה גדולה" בשטויות האלו שלהם אבל הם עושים דברים בכוונה כדי להראות שהם יודעים משהו שאסור להם לדעת.. שהם לא אמורים... וזה משגע אותי..
