אביב וסתיו
New member
הקונדוקטור -סיפור
הקונדוקטור -סיפור
רעש הקטר גבר, הרכבת יצאה מן העיר ונכנסה אל בינות ההרים, הצופר צפצר טו טו טוווווו. משה בואנו קם בבהלה ממיטתו, הוא היה חרוש זיעה, הקומקום במטבח השמיע צפצורים הולכים וגוברים, אשתו עסקה בהכנת תה עם נענע על הבוקר. הוא קם, הוריד את המצנפת מראשו ונטל ידיים, אחר פנה אל אשתו במטבח: "בההאא, חלום בלהה זה חלמתי כחלום יעוף בצהריים כפי מאמר רבותינו דיבנה" "מה חלמת משה? הרי אתה בריא ושלם לפניי" "קרידה מיה, חלמתי על הרכבת של ירושלים שהייתי עובד בה כשהייתי אברך עול ימים לפני שהשתדכתי לך, אני מודאג מודאג נרבוזו, בחייאת אמא שלי עליה השלום" הוא נטל את החליפה והכובע ופסע לעבר כפר הנוער. מעטפה לבנה חיכתה לו לאחר סדר הבוקר ולאחר ששב אל משרדו, לשכת הגזית : "סור נא אל מר נשפולק לשיחה" בישרה תכולת המעטפה החשודה" מר נשפולק חיכה לו במשרד, יחד עמו ישב גם מנהל כח האדם של הכפר, משה בואנו ראה אותם יושבים ומביטים בו, ועתה הבין את פשר הדבר. כשיצא מן המשרד של נשפולק שבור לב, הבין כי עקב צמצומים, הוציאו חלק מן העובדים לחופשה ללא תשלום לזמן ללא הגבלה. משה בואנו בלע את הכאב כבלוע מנה גדושה של קציצות, הוא חשב על המשפחה והכבוד הספרדי, נכלם ונבוש לנוכח החוצפה, הוא בלע את זעמו וחיפש עבודה בשבילו על מנת לפרנס את אשתו עזיזה, את בתו הבכורה ובניו הקטים יוסף וסלבדור. לאחר זמן מה, ולאחר "דיבור" עם חברים מצא משה בואנו החרדי, משרה כקונדוקטור בקו הדו יומי מירושלים לתל אביב.כלומר -מבחינתו חלום הלילה הנורא התגשם. הוא לא סיפר מאום לאשתו ולבני משפחתו מחמת הכבוד העצמי ומחמת עין הטוב, ואך סיפר כי הועבר למשרה פקידותית בתל אביב בבוקר היה קם מוקדם, יורד לתחנת ירושלים, התחנה הוותיקה, אל הרכבת החומה של השכם בבוקר אשר נסעה בינות לעמק רפאים עד אשר פיתולי הפיתולים שלה נגמרו בתחנת בית שמש, ושם במרחבי השפלה, שעטה הרכבת אל תחנת לוד, משם אל ראש העין הנטושה ומשם דרך בני ברק אל תחנת תל ברוך ומשם כחץ נורה הישר אל תחנת תל אביב ארלוזורוב-ושם ירד בואנו והתחלף עם הקונדוקטור של קו תל אביב חיפה. מראה בלתי שגרתי היה לו: לבוש כובע כרטיסן והדור זקן, היה נראה כמו איכר רוסי מן המאה השמונה עשרה, אך כשהיה פותח את פיו ומרעים, לא היו יודעים הנוסעים הכיצד זה התגלגל ס"ט מכובד שכמותו אל משרה זוטרה שכזו. נוסעים מעטים היו נוסעים בקו זה, בקושי היה מנין שמשה בואנו יאמר בו קדיש...והתלמידים של כפר הנוער שהיו נוסעים לשפלה, העדיפו לעשות זאת באוטובוס. משה בואנו הצטיין בהשלטת חוק ותשלום, זאת משום שבהיותו נער שימש כקונדוקטור: מספיק היה מבט אחד מעיניו או נאום עטור בפסוקים וחידודי מילים מפיו על מנת לגרום לנוסע הכי מרדן לשלם לו את דמי הנסיעה, ובמקרה הכי גרוע של לקוח שאבד כספו,היה משה בואנו מוריד את החגורה ואומר: "הרי לך פח ריק,חנדראז'ו, הנה אצליף בך כדבר המאמר חושך שבטו שונא בנו, ואתה לי כמו בן- אך סורר ומורה, אינו שומע בקול נציג רכבת ישראל ועליך לשלם לי את דמי הנסיעה ולהמציא זאת לידיי עד נגיע אל תחנת תל אביב, ולא -תימסר לבית המשמר!" על כן יצא שמעו של בואנו בקרב חוג הנוסעים המעטים של הרכבת עד אשר דאגו כולם להמציא את הסכום בכיסיהם לפני עבור עליהם עברת הזעם של בואנו הקפדן. מפיסטו היה כינויו של גולש אינטרנט צעיר שהירבה להלך קסם על גולשות הצ'אטים למיניהן, שמו האמיתי היה דני חן,יליד ירושלים,הוא היה מהפנט,קוסם,שובה לב כלפי בנות המין השני אשר מצאו חן בעיניו.ולאחר שהיה משיג את שלו, היה נוטש אותן לאנחות כשכרסן בין שיניהן והוא חפשי להיעלם לחו"ל לתקופה עד שוך זעם....(מפני שהיה לו דרכון בריטי) וכמו כן סחר ברכוש גנוב שהשיג מפריצות לבתים. באחת מן הגיחות שלו לצ'אט "קוקילידה" נתקל הוא בגולשת מתחילה בשם פוטי, הוא (כצייד נשים מקצוען) ביקש לדעת עליה: -פוטי, מה את עושה בימים טרופים אלו? -עובדת כפקידה בארגון -אני מפיסטו,גולש ותיק כאן, שמעת עליי? -לא, אני חדשה ודי תמימה בעסק - ובכן, אני מעוניין להכיר אותך ואף לכתוב לך כמה משפטים נחמדים הוא דיסקס אתה עוד כמה משפטים והם החליפו מילות חיבה, לאחר כמה ימים הוא שלח לה באי מייל הפתעה. היא פתחה את האי מייל ולעומתה נגלה דמותו של דוגמן בעל שיער שחור וארוך, עיניים מהפנטות וגופיה הדוקה חושפת שרירים שזופים. בתחילה התחלחלה מחמת חוסר הסולידיות של הבחור שלא תאמה את השקפתה, אך לאחר מכן התעשתה, העיניים שלו הילכו עליה קסם רב ביותר ובלתי מוסבר, היא שלחה לו תמונה סרוקה וישנה משל עצמה עם אותו שיער ארוך וגולש ועם שמלה ארוכה, הוא ראה את התמונה, שפשף את ידיו וכתב: "הממ.. עושה רושם שאת בחורה חסודה וצנועה.. האם את דתיה?" "חרדית" כתבה בתמימות רבה הוא, לאחר חלקות לשון ומילות עדנה שכנע אותה להעניק לו את מספר הטלפון הנייד שלה, וזאת הייתה הטעות שלה. מעתה, במשך כל בוקר, היה מפיסטו, הלא הוא דני חן, מתקשר אליה ומדבר עמה דברי נועם ועדנה ומילות משל שיר השירים הפרטי שלו,כך קיווה לכשף אותה כפי שכישף את הנערות הקודמות שעמן נפגש: "בא לי להיפגש עמך" אמר לה בטלפון "הממ.. אתה חמודי אבל זאת בעיה... אני חרדית ויראו אותנו ביחד..." "אל דאגה,כבר נמצא מקום נחמד לשבת בו" ארג מפיסטו את קוריו כעכביש "אבל אני עסוקה, אני עובדת" "את יודעת מה, תיעדרי יום אחד ואני אשלם לך את יום העבודה" "ואיפה ניפגש"שאלה "אני מכיר מקום סולידי ונחמד על גלגלים..."
הקונדוקטור -סיפור
רעש הקטר גבר, הרכבת יצאה מן העיר ונכנסה אל בינות ההרים, הצופר צפצר טו טו טוווווו. משה בואנו קם בבהלה ממיטתו, הוא היה חרוש זיעה, הקומקום במטבח השמיע צפצורים הולכים וגוברים, אשתו עסקה בהכנת תה עם נענע על הבוקר. הוא קם, הוריד את המצנפת מראשו ונטל ידיים, אחר פנה אל אשתו במטבח: "בההאא, חלום בלהה זה חלמתי כחלום יעוף בצהריים כפי מאמר רבותינו דיבנה" "מה חלמת משה? הרי אתה בריא ושלם לפניי" "קרידה מיה, חלמתי על הרכבת של ירושלים שהייתי עובד בה כשהייתי אברך עול ימים לפני שהשתדכתי לך, אני מודאג מודאג נרבוזו, בחייאת אמא שלי עליה השלום" הוא נטל את החליפה והכובע ופסע לעבר כפר הנוער. מעטפה לבנה חיכתה לו לאחר סדר הבוקר ולאחר ששב אל משרדו, לשכת הגזית : "סור נא אל מר נשפולק לשיחה" בישרה תכולת המעטפה החשודה" מר נשפולק חיכה לו במשרד, יחד עמו ישב גם מנהל כח האדם של הכפר, משה בואנו ראה אותם יושבים ומביטים בו, ועתה הבין את פשר הדבר. כשיצא מן המשרד של נשפולק שבור לב, הבין כי עקב צמצומים, הוציאו חלק מן העובדים לחופשה ללא תשלום לזמן ללא הגבלה. משה בואנו בלע את הכאב כבלוע מנה גדושה של קציצות, הוא חשב על המשפחה והכבוד הספרדי, נכלם ונבוש לנוכח החוצפה, הוא בלע את זעמו וחיפש עבודה בשבילו על מנת לפרנס את אשתו עזיזה, את בתו הבכורה ובניו הקטים יוסף וסלבדור. לאחר זמן מה, ולאחר "דיבור" עם חברים מצא משה בואנו החרדי, משרה כקונדוקטור בקו הדו יומי מירושלים לתל אביב.כלומר -מבחינתו חלום הלילה הנורא התגשם. הוא לא סיפר מאום לאשתו ולבני משפחתו מחמת הכבוד העצמי ומחמת עין הטוב, ואך סיפר כי הועבר למשרה פקידותית בתל אביב בבוקר היה קם מוקדם, יורד לתחנת ירושלים, התחנה הוותיקה, אל הרכבת החומה של השכם בבוקר אשר נסעה בינות לעמק רפאים עד אשר פיתולי הפיתולים שלה נגמרו בתחנת בית שמש, ושם במרחבי השפלה, שעטה הרכבת אל תחנת לוד, משם אל ראש העין הנטושה ומשם דרך בני ברק אל תחנת תל ברוך ומשם כחץ נורה הישר אל תחנת תל אביב ארלוזורוב-ושם ירד בואנו והתחלף עם הקונדוקטור של קו תל אביב חיפה. מראה בלתי שגרתי היה לו: לבוש כובע כרטיסן והדור זקן, היה נראה כמו איכר רוסי מן המאה השמונה עשרה, אך כשהיה פותח את פיו ומרעים, לא היו יודעים הנוסעים הכיצד זה התגלגל ס"ט מכובד שכמותו אל משרה זוטרה שכזו. נוסעים מעטים היו נוסעים בקו זה, בקושי היה מנין שמשה בואנו יאמר בו קדיש...והתלמידים של כפר הנוער שהיו נוסעים לשפלה, העדיפו לעשות זאת באוטובוס. משה בואנו הצטיין בהשלטת חוק ותשלום, זאת משום שבהיותו נער שימש כקונדוקטור: מספיק היה מבט אחד מעיניו או נאום עטור בפסוקים וחידודי מילים מפיו על מנת לגרום לנוסע הכי מרדן לשלם לו את דמי הנסיעה, ובמקרה הכי גרוע של לקוח שאבד כספו,היה משה בואנו מוריד את החגורה ואומר: "הרי לך פח ריק,חנדראז'ו, הנה אצליף בך כדבר המאמר חושך שבטו שונא בנו, ואתה לי כמו בן- אך סורר ומורה, אינו שומע בקול נציג רכבת ישראל ועליך לשלם לי את דמי הנסיעה ולהמציא זאת לידיי עד נגיע אל תחנת תל אביב, ולא -תימסר לבית המשמר!" על כן יצא שמעו של בואנו בקרב חוג הנוסעים המעטים של הרכבת עד אשר דאגו כולם להמציא את הסכום בכיסיהם לפני עבור עליהם עברת הזעם של בואנו הקפדן. מפיסטו היה כינויו של גולש אינטרנט צעיר שהירבה להלך קסם על גולשות הצ'אטים למיניהן, שמו האמיתי היה דני חן,יליד ירושלים,הוא היה מהפנט,קוסם,שובה לב כלפי בנות המין השני אשר מצאו חן בעיניו.ולאחר שהיה משיג את שלו, היה נוטש אותן לאנחות כשכרסן בין שיניהן והוא חפשי להיעלם לחו"ל לתקופה עד שוך זעם....(מפני שהיה לו דרכון בריטי) וכמו כן סחר ברכוש גנוב שהשיג מפריצות לבתים. באחת מן הגיחות שלו לצ'אט "קוקילידה" נתקל הוא בגולשת מתחילה בשם פוטי, הוא (כצייד נשים מקצוען) ביקש לדעת עליה: -פוטי, מה את עושה בימים טרופים אלו? -עובדת כפקידה בארגון -אני מפיסטו,גולש ותיק כאן, שמעת עליי? -לא, אני חדשה ודי תמימה בעסק - ובכן, אני מעוניין להכיר אותך ואף לכתוב לך כמה משפטים נחמדים הוא דיסקס אתה עוד כמה משפטים והם החליפו מילות חיבה, לאחר כמה ימים הוא שלח לה באי מייל הפתעה. היא פתחה את האי מייל ולעומתה נגלה דמותו של דוגמן בעל שיער שחור וארוך, עיניים מהפנטות וגופיה הדוקה חושפת שרירים שזופים. בתחילה התחלחלה מחמת חוסר הסולידיות של הבחור שלא תאמה את השקפתה, אך לאחר מכן התעשתה, העיניים שלו הילכו עליה קסם רב ביותר ובלתי מוסבר, היא שלחה לו תמונה סרוקה וישנה משל עצמה עם אותו שיער ארוך וגולש ועם שמלה ארוכה, הוא ראה את התמונה, שפשף את ידיו וכתב: "הממ.. עושה רושם שאת בחורה חסודה וצנועה.. האם את דתיה?" "חרדית" כתבה בתמימות רבה הוא, לאחר חלקות לשון ומילות עדנה שכנע אותה להעניק לו את מספר הטלפון הנייד שלה, וזאת הייתה הטעות שלה. מעתה, במשך כל בוקר, היה מפיסטו, הלא הוא דני חן, מתקשר אליה ומדבר עמה דברי נועם ועדנה ומילות משל שיר השירים הפרטי שלו,כך קיווה לכשף אותה כפי שכישף את הנערות הקודמות שעמן נפגש: "בא לי להיפגש עמך" אמר לה בטלפון "הממ.. אתה חמודי אבל זאת בעיה... אני חרדית ויראו אותנו ביחד..." "אל דאגה,כבר נמצא מקום נחמד לשבת בו" ארג מפיסטו את קוריו כעכביש "אבל אני עסוקה, אני עובדת" "את יודעת מה, תיעדרי יום אחד ואני אשלם לך את יום העבודה" "ואיפה ניפגש"שאלה "אני מכיר מקום סולידי ונחמד על גלגלים..."
