הקדמה
- פותח הנושא ferdinand
- פורסם בתאריך
באמצע היום
עוד שבוע מתחיל. הטלפונים והניג`וסים של יום ראשון. עניינים דחופים לטיפול. עיניינים שנזנחו מפאת סוף השבוע. והמרץ הרענן של פקידים על תחילת השבוע... רק באמצע היום, אבק המהומה שקע, ואיתו שקענו אנו איש, איש אל מחשבו. עכשיו יכול להדליק את המסנג`ר, ולגלות אותך שם. - "הי" - "היי חמוד – מתגעגעת" מרגיש איך חדוות המפגש שוטפת אותי. פוצחים בסמול-תוק נעים, על דא והא. הרבה חוויות מרגשות עברו עלייך, ואת פורשת אותן בפניי. קוטעת את שטף כתיבתך, כשלא מגיעה תגובה מצידי. - "ואם לא תגיד משהו אני אמשיך לדבר על אוטומט" - "הבוס מנג`ס" – מצליח להשחיל כשהוא עסוק רגע בשיחת טלפון. וכשמניח לי לנפשי – חוזר אלייך. - "היום הזה כל-כך רגשי מכל הכיווונים שזה אוברוולמינג" את אומרת - "חוששני ששיחה איתי רק תחמיר את מצב" - "יופי, אם כבר אז כבר" אני תוהה האם שומע פה טון ציני.... - "מתגעגע/ מרגיש את זה בנשמה ובגוף/ והתשוקה נורא גדולה/ אפילו עכשיו, כשרק סתם ככה מקשקשים פה..." זו הדרך היחידה לגעת בך, מעבר למסך. להביע בפנייך את גודל הערגה. - "אני יודעת/ אוףףףף מה אתה עושה לי – זה מדבק." - "חבל שאסור לי לכתוב לך עכשיו כל מיני דברים כי זה רק יחמיר את המצב" - "נראה לי שלפגישה הבאה שלנו נצטרך להביא מטף!!!!/ מתאר לעצמי ת`שנייה הזו, אחרי שהדלת נסגרת מאחורינו...!" - "לתאר לך מה שיקרה אז?" - "יאללה, בואי נתעלל בעצמנו!" - "לי אין בעיה אני לבד פה" הופה! משהו נצבט לי. - "כשהדלת תיסגר" – את מתחילה... - "ישר אני אהיה בתוך זרועותך" - "שנייה, לפני זה!" אני מנסה להשחיל. - "מורידה ממך את הבגדים תוך כדי... " - "אין `שנייה לפני זה` !!! " את מוחה, וממשיכה: - "נשיקה סוערת...." - "אני פה לבד" – מצטט אותך - "מה, איפה? על מה אתה מדבר, לא הבנתי!.." - "טס החוצה באיזשהו תירוץ, ומתנפל על המונית הראשונה/ תוך רבע שעה, אני מול דלת המשרד שלך/ ועכשיו: `כשהדלת תיסגר...` " - "אה – אוקיי/ מקבלת את התיקון" - "מדביקה אותך לדלת, בנשיקה ארוכה/ תוך כדי תולשת ממך את החולצה/ כמעט תולשת לך את הראש/ אין לי סבלנות" - "הידיים שלי מחפשות איך להיכנס לך לתוך הבגדים/ מוצץ לך את הלשון. " - "פותחת לך את כפתור המכנסיים/ המכנסיים צונחים/ פותחת ביד אחת גם את הכפתור שלי/ יוצאת מתוך המכנסיים/ מרגישה אותך צמוד אלי" - "מניח ידיים על הטוסיק שלך/ מצמיד אותך אליי/ מלקק אותך/ מלקק לך את הפנים/ את הצואר/ הידיים שלי - לא יודע מה קודם/ מרצדות לך על הגוף/ מהישבנים, במעלה הגב/ לצדי הגב/ השפתיים והידיים מגיעים ביחד אל השדיים שלך." - "זה כל כך נעים/ כל כך רוצה אותך בתוכי" - "יד אחת חוזרת למטה/ נכנסת לך לתוך התחתונים/ בוערת מהחום שלך/ נמסה ברטיבות שלך" פאוזה קלה - "תגיד..." את אומרת - "אפשר להציע הצעה ממש מגונה?" - "מה???" - הלב שלי מנתר ממקומו!....
עוד שבוע מתחיל. הטלפונים והניג`וסים של יום ראשון. עניינים דחופים לטיפול. עיניינים שנזנחו מפאת סוף השבוע. והמרץ הרענן של פקידים על תחילת השבוע... רק באמצע היום, אבק המהומה שקע, ואיתו שקענו אנו איש, איש אל מחשבו. עכשיו יכול להדליק את המסנג`ר, ולגלות אותך שם. - "הי" - "היי חמוד – מתגעגעת" מרגיש איך חדוות המפגש שוטפת אותי. פוצחים בסמול-תוק נעים, על דא והא. הרבה חוויות מרגשות עברו עלייך, ואת פורשת אותן בפניי. קוטעת את שטף כתיבתך, כשלא מגיעה תגובה מצידי. - "ואם לא תגיד משהו אני אמשיך לדבר על אוטומט" - "הבוס מנג`ס" – מצליח להשחיל כשהוא עסוק רגע בשיחת טלפון. וכשמניח לי לנפשי – חוזר אלייך. - "היום הזה כל-כך רגשי מכל הכיווונים שזה אוברוולמינג" את אומרת - "חוששני ששיחה איתי רק תחמיר את מצב" - "יופי, אם כבר אז כבר" אני תוהה האם שומע פה טון ציני.... - "מתגעגע/ מרגיש את זה בנשמה ובגוף/ והתשוקה נורא גדולה/ אפילו עכשיו, כשרק סתם ככה מקשקשים פה..." זו הדרך היחידה לגעת בך, מעבר למסך. להביע בפנייך את גודל הערגה. - "אני יודעת/ אוףףףף מה אתה עושה לי – זה מדבק." - "חבל שאסור לי לכתוב לך עכשיו כל מיני דברים כי זה רק יחמיר את המצב" - "נראה לי שלפגישה הבאה שלנו נצטרך להביא מטף!!!!/ מתאר לעצמי ת`שנייה הזו, אחרי שהדלת נסגרת מאחורינו...!" - "לתאר לך מה שיקרה אז?" - "יאללה, בואי נתעלל בעצמנו!" - "לי אין בעיה אני לבד פה" הופה! משהו נצבט לי. - "כשהדלת תיסגר" – את מתחילה... - "ישר אני אהיה בתוך זרועותך" - "שנייה, לפני זה!" אני מנסה להשחיל. - "מורידה ממך את הבגדים תוך כדי... " - "אין `שנייה לפני זה` !!! " את מוחה, וממשיכה: - "נשיקה סוערת...." - "אני פה לבד" – מצטט אותך - "מה, איפה? על מה אתה מדבר, לא הבנתי!.." - "טס החוצה באיזשהו תירוץ, ומתנפל על המונית הראשונה/ תוך רבע שעה, אני מול דלת המשרד שלך/ ועכשיו: `כשהדלת תיסגר...` " - "אה – אוקיי/ מקבלת את התיקון" - "מדביקה אותך לדלת, בנשיקה ארוכה/ תוך כדי תולשת ממך את החולצה/ כמעט תולשת לך את הראש/ אין לי סבלנות" - "הידיים שלי מחפשות איך להיכנס לך לתוך הבגדים/ מוצץ לך את הלשון. " - "פותחת לך את כפתור המכנסיים/ המכנסיים צונחים/ פותחת ביד אחת גם את הכפתור שלי/ יוצאת מתוך המכנסיים/ מרגישה אותך צמוד אלי" - "מניח ידיים על הטוסיק שלך/ מצמיד אותך אליי/ מלקק אותך/ מלקק לך את הפנים/ את הצואר/ הידיים שלי - לא יודע מה קודם/ מרצדות לך על הגוף/ מהישבנים, במעלה הגב/ לצדי הגב/ השפתיים והידיים מגיעים ביחד אל השדיים שלך." - "זה כל כך נעים/ כל כך רוצה אותך בתוכי" - "יד אחת חוזרת למטה/ נכנסת לך לתוך התחתונים/ בוערת מהחום שלך/ נמסה ברטיבות שלך" פאוזה קלה - "תגיד..." את אומרת - "אפשר להציע הצעה ממש מגונה?" - "מה???" - הלב שלי מנתר ממקומו!....
Deja Voux
טס החוצה ממלמל איזשהו תירוץ, מתנפל על המונית הראשונה. תוך רבע שעה, אני מול דלת המשרד שלך. הדלת נסגרת מאחורינו. את מדביקה אות אליה, בנשיקה ארוכה. כפות ידיים נפגשות, לשונות מתערבבים, פעם בתוך פיך, ופעם בפי. תוך כדי תולשת ממני את הסוודר. כמעט תולשת לי את הראש ביחד איתו. באמת אין לך סבלנות. הידיים שלי מחפשות איך להיכנס לך לתוך הבגדים. ממשיך למצוץ לך את הלשון. פותחת לי את כפתור המכנסיים שצונחים אל הריצפה. פותחת ביד אחת גם את כפתור המכנסיים שלך ומתנשלת מתוכם. מרגיש אותך צמודה אלי. "זה כל כך נעים" את אומרת "רוצה אותך כבר בתוכי!" מניח ידיים על הטוסיקים שלך מצמיד אותך אליי עוד יותר. מלקק אותך, מלקק לך את הפנים, את הצואר, הידיים שלי לא יודעות מה קודם, מרצדות לך על הגוף. מהישבנים במעלה הגב, אל צידי הגב, השפתיים והידיים מגיעים ביחד אל השדיים שלך. "אךךך זה כל כך נעים" את גונחת. יד אחת שלי חוזרת למטה, נכנסת לך לתוך התחתונים, בוערת מהחום שלך, את כל כך רטובה. מושכת אותי בכוח, מושיבה אותי על השטיח, גבי שעון על ארון הפח... ואז פתאום זה "נוחת" עליי.... התחושה הזו. פתאום מרגיש את עצמי כמו טקסט כתוב על מסך. מרגיש כאילו חיישנים מחוברים אל כל איבר בגופי, רושמים, מתרגמים למילים, כל תנועה שלי, כל מחווה הכי קטנה. למילים מרצדות על מסך. ומרגיש גם אותן – מאות עיניים "וירטואליות" שצופות, מציצות. צמרמורת עוברת בי לאורך הגב. לא רק את מה שאני עושה הן רואות. חודרות גם למחשבותיי, לתחושותיי. תוקפת אותי סחרחורת. הדם מציף את פניי, ובין רגליי. את עומדת מולי, מעליי. מושיט יד אל מתנייך. מפשיל את התחתונים. מקרב את פניי אלייך. לוקח נשימה ארוכה, שואף אליי את הניחוח הזה שכל כך התגעגעתי אליו. [החיישנים באפי, עושים אנליזה, מפרקים, מנתחים, רושמים נוסחאות] טומן את פניי עמוק בין ירכייך, פותח את שפתיי, מצמיד אותן אל השפתיים הרכות, הנוטפות האלו שלך. מרגיש טיפה חמה ממך נוזלת לי אל הסנטר. ידיי על ישבנייך. ידייך על קוקודי, לוחצת את ראשי אלייך. רעד עובר את גופך. את קורסת. מתיישבת עליי. מכוונת אותי לתוכך, חודר אלייך. מחבק אותך, פניי בין שדייך. עוטפת את כולי. מניח ידיים על לחייך, מלקקת לי את הסנטר, את הפנים, את השפתיים. מציצה אל תוך עיניי. מדביק שפתיים לשפתיים. נושם אותך. נוגע לך בכל הגוף, הודף בתוכך, מתפתל תחתייך. הישבן שלי מתכווץ, הודף מעלה, הידיים שלי שוב על הישבנים שלך, מצמיד אותך חזק אליי. מרפה ונסוג. ושוב הודף. מרחיק בעדינות את הפנים שלך מעט. רוצה שתראי. יודע שאת אוהבת. אוהב את המבט הזה שלך. [החיישנים בעינייך, סורקים את תנועות שפתיי, רושמים] את נענית לתנועותיי, עולה ויורדת בעדינות. לאט. מושכת ומאריכה את העונג. כמעט עד הקצה, ושוב מטה, כשאני הולם מעלה. גונח, רועד בכל הגוף. המבט שלי יוצא מפוקוס. מרגיש את שלך מתחדד. מבעד לערפל, רואה את המבט שלך מרצין, מהדהד את שלי. כולי נדרך, ננעל למעלה, עמוק בפנים. ידיי לוחצות חזק את הטוסיק שלך אליי. התנועות שלך עליי גוברות. ברק מכה בי, הולם גלים, גלים. גונח בקול, וקורא בשמך. את מלקקת את שפתיי, מוצצת אותן. רוכבת עליי עוד, חזק יותר. [רחש עובר בקהל] זרמים חשמליים עוברים לי בכל הגוף, סחרחורת. מנסה בכוח לשאוף אויר. [# #%כע*Xhg^עד ת`-Aמ] כל תנועה של עליי עכשיו, שולחת בתוכי זרמים של עונג, גורמת לי פירכוסים. לאט, לאט אני מתעשת. אחיזתי מתהדקת על מתנייך. חוזר להלום בך. ידייך נכרכות על צוארי, טומנת את פנייך בשערי, פניי נלחצות אל צוארך. מחזיק אותך חזק, והולם בתוכך. קולות של מיצמוץ עולים מהחיבור ביננו. חושיי מתחדדים, ואת מתערפלת. מרגיש את הרעד שעולה מירכייך, רוטט בכל גופך. את יונקת אותי, מתכווצת סביבי בפעימות. דרך גופך שומע את הנהמה שעולה בך. חזק יותר, ומהר יותר. את נאנקת, ובבת אחת גופך נירפה, צונחת עליי. [שומע הד של מחיאות כפיים סוערות] נשימותייך כבדות. מחבק אותך חזק. מחבקת אותי. נרגעים לאט. ידיי מגששות בתוך נישמתי מוצא את הכבל הניסתר. מושך אותו בכוח. מנתק. [את &Xחב מנש#קת js9יג לי את ^& השפ ,,ho ncyl zurj tjhh 18* ##%עg _____לוחש kl ^^!=S/- */צזו_(#@ JJJ _______ ֹֹּּּּּ=== _________]
טס החוצה ממלמל איזשהו תירוץ, מתנפל על המונית הראשונה. תוך רבע שעה, אני מול דלת המשרד שלך. הדלת נסגרת מאחורינו. את מדביקה אות אליה, בנשיקה ארוכה. כפות ידיים נפגשות, לשונות מתערבבים, פעם בתוך פיך, ופעם בפי. תוך כדי תולשת ממני את הסוודר. כמעט תולשת לי את הראש ביחד איתו. באמת אין לך סבלנות. הידיים שלי מחפשות איך להיכנס לך לתוך הבגדים. ממשיך למצוץ לך את הלשון. פותחת לי את כפתור המכנסיים שצונחים אל הריצפה. פותחת ביד אחת גם את כפתור המכנסיים שלך ומתנשלת מתוכם. מרגיש אותך צמודה אלי. "זה כל כך נעים" את אומרת "רוצה אותך כבר בתוכי!" מניח ידיים על הטוסיקים שלך מצמיד אותך אליי עוד יותר. מלקק אותך, מלקק לך את הפנים, את הצואר, הידיים שלי לא יודעות מה קודם, מרצדות לך על הגוף. מהישבנים במעלה הגב, אל צידי הגב, השפתיים והידיים מגיעים ביחד אל השדיים שלך. "אךךך זה כל כך נעים" את גונחת. יד אחת שלי חוזרת למטה, נכנסת לך לתוך התחתונים, בוערת מהחום שלך, את כל כך רטובה. מושכת אותי בכוח, מושיבה אותי על השטיח, גבי שעון על ארון הפח... ואז פתאום זה "נוחת" עליי.... התחושה הזו. פתאום מרגיש את עצמי כמו טקסט כתוב על מסך. מרגיש כאילו חיישנים מחוברים אל כל איבר בגופי, רושמים, מתרגמים למילים, כל תנועה שלי, כל מחווה הכי קטנה. למילים מרצדות על מסך. ומרגיש גם אותן – מאות עיניים "וירטואליות" שצופות, מציצות. צמרמורת עוברת בי לאורך הגב. לא רק את מה שאני עושה הן רואות. חודרות גם למחשבותיי, לתחושותיי. תוקפת אותי סחרחורת. הדם מציף את פניי, ובין רגליי. את עומדת מולי, מעליי. מושיט יד אל מתנייך. מפשיל את התחתונים. מקרב את פניי אלייך. לוקח נשימה ארוכה, שואף אליי את הניחוח הזה שכל כך התגעגעתי אליו. [החיישנים באפי, עושים אנליזה, מפרקים, מנתחים, רושמים נוסחאות] טומן את פניי עמוק בין ירכייך, פותח את שפתיי, מצמיד אותן אל השפתיים הרכות, הנוטפות האלו שלך. מרגיש טיפה חמה ממך נוזלת לי אל הסנטר. ידיי על ישבנייך. ידייך על קוקודי, לוחצת את ראשי אלייך. רעד עובר את גופך. את קורסת. מתיישבת עליי. מכוונת אותי לתוכך, חודר אלייך. מחבק אותך, פניי בין שדייך. עוטפת את כולי. מניח ידיים על לחייך, מלקקת לי את הסנטר, את הפנים, את השפתיים. מציצה אל תוך עיניי. מדביק שפתיים לשפתיים. נושם אותך. נוגע לך בכל הגוף, הודף בתוכך, מתפתל תחתייך. הישבן שלי מתכווץ, הודף מעלה, הידיים שלי שוב על הישבנים שלך, מצמיד אותך חזק אליי. מרפה ונסוג. ושוב הודף. מרחיק בעדינות את הפנים שלך מעט. רוצה שתראי. יודע שאת אוהבת. אוהב את המבט הזה שלך. [החיישנים בעינייך, סורקים את תנועות שפתיי, רושמים] את נענית לתנועותיי, עולה ויורדת בעדינות. לאט. מושכת ומאריכה את העונג. כמעט עד הקצה, ושוב מטה, כשאני הולם מעלה. גונח, רועד בכל הגוף. המבט שלי יוצא מפוקוס. מרגיש את שלך מתחדד. מבעד לערפל, רואה את המבט שלך מרצין, מהדהד את שלי. כולי נדרך, ננעל למעלה, עמוק בפנים. ידיי לוחצות חזק את הטוסיק שלך אליי. התנועות שלך עליי גוברות. ברק מכה בי, הולם גלים, גלים. גונח בקול, וקורא בשמך. את מלקקת את שפתיי, מוצצת אותן. רוכבת עליי עוד, חזק יותר. [רחש עובר בקהל] זרמים חשמליים עוברים לי בכל הגוף, סחרחורת. מנסה בכוח לשאוף אויר. [# #%כע*Xhg^עד ת`-Aמ] כל תנועה של עליי עכשיו, שולחת בתוכי זרמים של עונג, גורמת לי פירכוסים. לאט, לאט אני מתעשת. אחיזתי מתהדקת על מתנייך. חוזר להלום בך. ידייך נכרכות על צוארי, טומנת את פנייך בשערי, פניי נלחצות אל צוארך. מחזיק אותך חזק, והולם בתוכך. קולות של מיצמוץ עולים מהחיבור ביננו. חושיי מתחדדים, ואת מתערפלת. מרגיש את הרעד שעולה מירכייך, רוטט בכל גופך. את יונקת אותי, מתכווצת סביבי בפעימות. דרך גופך שומע את הנהמה שעולה בך. חזק יותר, ומהר יותר. את נאנקת, ובבת אחת גופך נירפה, צונחת עליי. [שומע הד של מחיאות כפיים סוערות] נשימותייך כבדות. מחבק אותך חזק. מחבקת אותי. נרגעים לאט. ידיי מגששות בתוך נישמתי מוצא את הכבל הניסתר. מושך אותו בכוח. מנתק. [את &Xחב מנש#קת js9יג לי את ^& השפ ,,ho ncyl zurj tjhh 18* ##%עg _____לוחש kl ^^!=S/- */צזו_(#@ JJJ _______ ֹֹּּּּּ=== _________]
../images/Emo9.gif
עברו לי בראש דברים מהכיוון של "מאטריקס"
עזרת לי לחדד נקודה: כי זהו שזה לא 'מד"ב', או לחילופין, אנחנו חיים בתוך סיפור מד"ב. כשמתחילים לחשוב "מחשבות עתידניות", ורצים עם הדימיון אל חרבות אור, חלליות, רובוטים שעושים ספונז'ה... מפספסים קצת את זה שזה הכול קורה בעצם, ש-"העתיד כבר כאן"... אלא שהמציאות איטית יותר מהדימיון. אפילו שקצב השינויים בעיקר לאורך המאה הקודמת - מסחרר! (לבני גילי ומעלה, למשל - תחשבו על עצמכם כילדים, קופצים איזה עשרים שנים קדימה; תראו אותנו כילדים, ואת הילדים שלנו... וגם את עצמנו - ה-"טכנולוגיה" אינה "מלאכותית" ומנוכרת, כפי שדימינו לעצמנו (אודיסאה בחלל, זמנים מודרנים....) אלא היא אנושית ("מלאכותי" הוא פרי יצירת האדם, דהיינו "מלאכותי" = "אנושי") היא חלק מאיתנו, משלימה אותנו - מקווה שאצליח מתישהו לכתוב כשהתשוקה, המין לא יהיו המוטיב, והמוטיבציה המכרזית של הכתיבה - אבל זה אולי דווקא מחדד, ת'רעיון: ה-טכנולוגיה, במקרה הזה, ה-"וירטואליה", האינטרנט... אינם קרים ומנוכרים. הם רק כלים המשמשים אותנו. הם יכולים להיות מלאים תשוקה, תאווה, אפילו אהבה... יכולים להעשיר את החוויות החושניות שלנו, להפגיש אותנו (פיזית ווירטואלית) עם בני אדם אחרים.... וואו! לא תכננתי לכתוב את כל זה!!! בקיצור, תודה לך, טליה1233
עברו לי בראש דברים מהכיוון של "מאטריקס"
התודה היא לך ../images/Emo13.gif))
ועוד משהו שאהבתי והוא חלק מהרעיון הקודם שהזכרתי, זה היופי שבו העברת תחושות פיזיות עם רגשיות - החיבור ביניהן, ממש כשם שחיברת את ה"צופי הכבל" [שאתה תארת כקוראי הוירטואליה] עם החיבור שלך עצמך. וזה יפה
כי ממש כך, באופנים "אחרים" קיימת הוירטואליה בין אם היא בפנים, דמיון, מחשבה, פנימיות, או חיצונית לנו - שיח עם אנשים הן כאן והן ב"מציאות" יכולה להמשיך, אך צריכה לזוז
ועוד משהו שאהבתי והוא חלק מהרעיון הקודם שהזכרתי, זה היופי שבו העברת תחושות פיזיות עם רגשיות - החיבור ביניהן, ממש כשם שחיברת את ה"צופי הכבל" [שאתה תארת כקוראי הוירטואליה] עם החיבור שלך עצמך. וזה יפה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.