הצרפתי ואני
קבענו להיפגש
זה החל בהתכתבות, מספר ימים לפני שהכל השתגע. ועולם כמנהגו נהג.
חוץ משנינו.
לי היה בור שהלך ונפער בבטן. חסך, צורך, you name it... שהפך לאחר ש׳הכרנו׳ לאינטרס משותף. אמצעי לפריקת מתחים, לשחרור כעסים, וצורך, לספק את הצורך הזה הבסיסי, האנושי, הצורך במגע.
׳זה הצד ההרסני שלך!׳ הזהירו אותי חברותי המודאגות, לפגוש בגבר זר לחלוטין, למטרת משגל. איזו ערובה יש לי שיצמח מזה טוב? שזה יהיה מספק? שאוכל בכלל לשחק את המשחק??
אבל אני בשלי, לא שמתי ליבי לליבי.
כל כך רציתי לנסוק לגבהים, להסתחרר שם למעלה, גם במחיר ההתרסקות.
ישיבה מחוץ לעיר, שהתבטלה ברגע האחרון, העלתה את האפשרות על הפרק. ממילא הייתי אמורה לחזור הביתה מאוחר, והוא, הסתבר, היה זמין עם שעה שעתיים פנויות בלוז.
׳ה״מכתב הצרפתי״ עליך׳ אמרתי לו בשיחת הטלפון היחידה שקיימנו, כשהנחה אותי כיצד להגיע. לקח לו שנייה לרדת לסוף דעתי, וצחוק הפעמונים שלו מצא חן בעיני מיד.
נהגתי כשראשי מרוקן, דומם. מעין אפיסת כוחות של המחשבה. אפילו הצפיפות על הכביש לא טרדה אותי. התרכזתי במוזיקה, בתמרון המכונית, והדרך חלפה במהירות. ׳זה בסך הכל עוד זיון׳, ׳לא משהו שאת לא מכירה׳ ניסיתי להשקיט את הקול הפנימי ההוא שהתקומם, וניסה, ללא הצלחה, לגרום לי לשוב על עקבותי.
אחרי טיפוס במדרגות לקומה האחרונה, נעמדתי מעט מיוזעת בדלת שכמו קראה אותי ונפתחה מעצמה.
בפותחו את הדלת, היה שקוע בעיצומה של שיחה בצרפתית בנייד, סימן לי להיכנס וגם מחווה שניראתה כמו התנצלות, או בקשה לסבלנות...
נכנסתי פנימה, לדירה קטנה ומסודרת, שנראתה לרגע כמו חלל תצוגה של איקאה, וריח של נקיון עמד בה באויר.
החלון הגדול בסלון היה פתוח לרווחה ורוח קלה, הפתיעה ונשבה דרכו למרות החום ששרר בחוץ.
נכנסתי לעומק הסלון, קצת במבוכה, ממתינה שיסיים את השיחה, ותוהה איפה להינעץ בחלל...לבסוף נעמדתי בגבי אליו, קרוב לחלון, ומבטי נדד לעבר הים שהגיח בהפתעה בקצה הנוף העירוני. השמש רק החלה להנמיך, השמים היו רכים, והעיר רחשה לה בנחת מתחתי.
כל כך שקעתי בעיר, שלא הבחנתי בו, ושבינתיים סיים את השיחה, פסע לעברי ונעמד לצידי, אך רק כשידו הושטה לעבר כתפי, חזרתי באחת למציאות, לזו הדירה, לאיש זר ואשה זרה בעיר הגדולה.
הוא הושיט לי כוס סודה קרה, החלפנו מספר מילים בזמן שמבטינו סקרו זו את זה, בהתבוננות ראשונית.
להפתעתי, הוא היה צעיר ממני בכמה שנים, עצמאי, נאה. מעט גבוה ממני, לבוש באלגנטיות מרושלת- מסוגננת, שהפתיעה ביחס לסגנון הסתמי של הדירה. שוחחנו מעט, מעין חזרה על הפרטים שכבר החלפנו, ומהר מאד עברנו לדבר על התכלס.
החוקים שסיכמנו עליהם מבעוד מועד, היו פשוטים וברורים: זה יהיה מפגש חד פעמי. בלי מחויבות כלשהיא, ללא התכתבות וללא שיחות. חברות איננה המטרה, אלא מפגש גוף בגוף.
אם מישהו מהצדדים מתחרט תוך כדי, אז נו הרד פילינגס...וחוצמזה הסכמנו לבא עם פתיחות להתרחשויות וחוויות.
אני הייתי קצת סקפטית לגבי ה׳פתיחות׳ והבהרתי לו שאני לא בקטע של מין אנאלי, גם לא חלקי, ואין מצב שהוא גומר לי בפה. אני לא אוהבת להחנק, ואני לא בולעת זרע.
הוא לא התרגש מרשימת ה׳לא׳ שלי, והציע שאם נרצה להעניק מין אוראלי זה לזה, זה יהיה הדדי, וכל יתר הדברים היו מקובלים עליו.
׳נתחיל עם משהו לשתות?׳ אמר וניגש למטבחון הקטן, מזג לי כוס שרדונה קר, וצרף לידה פרוסת אבטיח אדום ועסיסי למראה. באבטיח לא נגעתי, אבל היין היה הברקה, פירותי במידה, מרענן וטעים.
שבתי לעמוד עם הכוס אל מול החלון, מתבוננת בשמים שהתכהו בהדרגה.
הוא לגם את הטיפה האחרונה מהכוס שלו, הניח אותה בצד והתחיל להסיר את בגדיו, עד שעמד ערום מולי.
הפנתי פני לעברו, אך הוא אמר ׳תישארי כמו שהיית, הצדודית שלך יפה עם השמים מסביבך׳, וניגש אל גבי לפרום את כפתורי השמלה שלי שהותקנו לאורך עמוד השידרה.
השמלה נפלה לריצפה. עמדתי בגבי אליו, בבגדי התחתונים. חוש ששי הנחה אותי הבוקר לבחור בתחתון סאטן שחור, בגיזרה גבוהה במיוחד, שאהבתי מאד והחמיא לגיזרתי המלאה. אליו צרפתי חזיה שחורה, חציה אטומה, חציה שקופה, כשקו התפר חוצה את השד לרוחבו בדיוק בקו הפיטמה.
לאחר שהרים את השמלה והניח בעדינות בצד, התקרב אלי מגבי, קרוב, אך במידה. הרגשתי את הבל נשימתו בעורפי, את הריח העדין שעלה מגופו, את עיניו שננעצו בי, בוחנות, את ידיו שניתלו ברפיון לצדדיו כשהמתין, לי.
נאחזתי ברגע ההוא, הדומם. בשקט ששרר. בדרך כלל בשעה שכזו אצלי המולה ובית גדוש רעשים והתרחשויות...
לבסוף, ידו הושטה לעברי בהיסוס, והונחה על כתפי. ׳את בסדר?׳ שאל ברוך באוזני.
הנהנתי בראשי.
חשתי אותו מתקרב ומתמקם במרחב האינטימי שלי. עורי הצטמרר למגע עורו. ברפרוף, כבדרך אגב, שלח יד אחת למותני, והצמיד את גבי אליו לרגע, ויד שניה הושטה לעורפי, לליטוף בין השכמות, במורד גבי, לעבר עכוזי, זרועותי, ושוב חזר לצוואר, הסיר את הסיכה שאספה את שערי, ונתן לו ליפול על גבי.
הוא טמן פניו בעטרת ראשי, נשם עמוק את גופי, הסיט קווצת שיער הצידה, ונשק בעדינות לצווארי, במקום בו הכתפיים והצוואר נפגשים. שפתיו היו קרירות מהיין, ומגען שלח רעד קל במורד גבי.
הוא קרב שפתיו לאוזני ולחש:
'Il ne faut jamais perdre espoir...'
צמרמורת בעמוד השדרה. המילים שלו היכו בי וחתכו בבשרי.
הייתכן שכה שקופה אני עד כי ניתן לראות לתוך תוכי?
עצמתי עיני, נשענתי עליו, לאחור, ידי התרוממו לעבר עורפו, וניתלו עליו.
להניח ראשי בחיכו של מישהו, יהי אשר יהי, באותו רגע דומם, הייתה זו כל משאת נפשי. והוא חיבק ועירסל בחוזקה, ליטף בעדינות את ביטני, את זרועותי, וכך עמדנו עוד שעה ארוכה. בשתיקה, אל מול השקיעה.
השמש נעלמה, ואיתה הקדרות. העננה השחורה נבלעה בשחור הליל, נשמתי עמוק את הרגע, את האינטימיות המשוחררת הזו בין שני זרים, שיהיו זרים לעד, ולחשתי לו ׳אני שלך עכשיו, נשק אותי׳
שפתיים ולשון זרות החלו לגשש את דרכן בסבלנות אין קץ, מתנוך אוזני, לאורך צווארי, אל קצה הכתף, ושוב באותו הנתיב, ובכל פעם שהגיע לאוזני, נשק לה ושלח בה אויר חם מפיו.
הרגשתי בחדווה בה גופו וגופי החלו להתעורר, יחד, בהרמוניה שלווה, כאילו היה זה מפגש אהבים של מי שכבר באה אהבה בבשרם.
פיו ולשונו המשיכו לחקור את עורפי, צווארי, צדודית פני, הסטתי פני לעברו וכך נפגשנו לנשיקה רטובה, עמוקה כשלשונותינו משתרגות מעצמן.
עודני בגבי אליו, צמודים, ידיו אחזו בי חזק, והחלו לנוע על גופי, בעוצמה הולכת וגוברת, יד אחת לפפה את ביטני, טיילה לאזור חלצי, מיששה כל חלק וחלקה, חקרה וירדה אל בין ירכי, ממנה נשלחה אצבע לטיול לח מעבר לתחתון. חודר. חוקר.
ידו השניה עלתה לעבר שדי, לשה אותם מבעד לחזיה, חיפשה את מגען המזדקר של הפיטמות, ומשנוכחה שהתקשו דיין המשיכה למגע של עיסוי בכתפי.
ופיו כל הזמן לא מש מצווארי, משפתי, מעורפי....
הסתובבתי ופני אליו, הנשיקה הפכה תובענית בלשונות בשרניות ונדחפות, ידי הידקו את חלציו לחלצי. איברו נלחץ כנגדי, בדוחק בין גופינו הצמודים, ידי חפנו את פלחי ישבנו. עולות לצווארו, ניתלות עליו, ושוב נשיקה ונשיכה, לשונות משחקות, מתגרות, נשלפות ונסוגות.
ידיו גיששו להתיר באיטיות את חזייתי, אחר כך קילפו מעליי את התחתון ומיד חמדו את אשר נחשף, ושוחרר למגען. השדיים הגדולים זעו בתוך ידיו, כשהוא מועך פטמה ומושך אותה קלות, ואחכ נוטלה בין שפתיו, בין שיניו.
הוא הוביל אותי לעבר חדר השינה שלו, והשכיב אותי על ה- Chaise-Longue הגדול שבסמיכות למיטה, עצר להתבונן רגע, צורב את התמונה אצלו בזיכרון.
אחכ ניגש למרגלותי, פיסק מעט את רגלי, כיפף מעט את ברכי, והתכופף עם פיו מפשק את שפתי ומפעיל לחץ שמזקיר את הבליטה המגורה והתפוחה בזמן שעובר עליה את לשונו, עד כי נאלצתי לכבוש את זעקת העונג שגאתה בי והתגלגלה החוצה מגרוני...
קבענו להיפגש
זה החל בהתכתבות, מספר ימים לפני שהכל השתגע. ועולם כמנהגו נהג.
חוץ משנינו.
לי היה בור שהלך ונפער בבטן. חסך, צורך, you name it... שהפך לאחר ש׳הכרנו׳ לאינטרס משותף. אמצעי לפריקת מתחים, לשחרור כעסים, וצורך, לספק את הצורך הזה הבסיסי, האנושי, הצורך במגע.
׳זה הצד ההרסני שלך!׳ הזהירו אותי חברותי המודאגות, לפגוש בגבר זר לחלוטין, למטרת משגל. איזו ערובה יש לי שיצמח מזה טוב? שזה יהיה מספק? שאוכל בכלל לשחק את המשחק??
אבל אני בשלי, לא שמתי ליבי לליבי.
כל כך רציתי לנסוק לגבהים, להסתחרר שם למעלה, גם במחיר ההתרסקות.
ישיבה מחוץ לעיר, שהתבטלה ברגע האחרון, העלתה את האפשרות על הפרק. ממילא הייתי אמורה לחזור הביתה מאוחר, והוא, הסתבר, היה זמין עם שעה שעתיים פנויות בלוז.
׳ה״מכתב הצרפתי״ עליך׳ אמרתי לו בשיחת הטלפון היחידה שקיימנו, כשהנחה אותי כיצד להגיע. לקח לו שנייה לרדת לסוף דעתי, וצחוק הפעמונים שלו מצא חן בעיני מיד.
נהגתי כשראשי מרוקן, דומם. מעין אפיסת כוחות של המחשבה. אפילו הצפיפות על הכביש לא טרדה אותי. התרכזתי במוזיקה, בתמרון המכונית, והדרך חלפה במהירות. ׳זה בסך הכל עוד זיון׳, ׳לא משהו שאת לא מכירה׳ ניסיתי להשקיט את הקול הפנימי ההוא שהתקומם, וניסה, ללא הצלחה, לגרום לי לשוב על עקבותי.
אחרי טיפוס במדרגות לקומה האחרונה, נעמדתי מעט מיוזעת בדלת שכמו קראה אותי ונפתחה מעצמה.
בפותחו את הדלת, היה שקוע בעיצומה של שיחה בצרפתית בנייד, סימן לי להיכנס וגם מחווה שניראתה כמו התנצלות, או בקשה לסבלנות...
נכנסתי פנימה, לדירה קטנה ומסודרת, שנראתה לרגע כמו חלל תצוגה של איקאה, וריח של נקיון עמד בה באויר.
החלון הגדול בסלון היה פתוח לרווחה ורוח קלה, הפתיעה ונשבה דרכו למרות החום ששרר בחוץ.
נכנסתי לעומק הסלון, קצת במבוכה, ממתינה שיסיים את השיחה, ותוהה איפה להינעץ בחלל...לבסוף נעמדתי בגבי אליו, קרוב לחלון, ומבטי נדד לעבר הים שהגיח בהפתעה בקצה הנוף העירוני. השמש רק החלה להנמיך, השמים היו רכים, והעיר רחשה לה בנחת מתחתי.
כל כך שקעתי בעיר, שלא הבחנתי בו, ושבינתיים סיים את השיחה, פסע לעברי ונעמד לצידי, אך רק כשידו הושטה לעבר כתפי, חזרתי באחת למציאות, לזו הדירה, לאיש זר ואשה זרה בעיר הגדולה.
הוא הושיט לי כוס סודה קרה, החלפנו מספר מילים בזמן שמבטינו סקרו זו את זה, בהתבוננות ראשונית.
להפתעתי, הוא היה צעיר ממני בכמה שנים, עצמאי, נאה. מעט גבוה ממני, לבוש באלגנטיות מרושלת- מסוגננת, שהפתיעה ביחס לסגנון הסתמי של הדירה. שוחחנו מעט, מעין חזרה על הפרטים שכבר החלפנו, ומהר מאד עברנו לדבר על התכלס.
החוקים שסיכמנו עליהם מבעוד מועד, היו פשוטים וברורים: זה יהיה מפגש חד פעמי. בלי מחויבות כלשהיא, ללא התכתבות וללא שיחות. חברות איננה המטרה, אלא מפגש גוף בגוף.
אם מישהו מהצדדים מתחרט תוך כדי, אז נו הרד פילינגס...וחוצמזה הסכמנו לבא עם פתיחות להתרחשויות וחוויות.
אני הייתי קצת סקפטית לגבי ה׳פתיחות׳ והבהרתי לו שאני לא בקטע של מין אנאלי, גם לא חלקי, ואין מצב שהוא גומר לי בפה. אני לא אוהבת להחנק, ואני לא בולעת זרע.
הוא לא התרגש מרשימת ה׳לא׳ שלי, והציע שאם נרצה להעניק מין אוראלי זה לזה, זה יהיה הדדי, וכל יתר הדברים היו מקובלים עליו.
׳נתחיל עם משהו לשתות?׳ אמר וניגש למטבחון הקטן, מזג לי כוס שרדונה קר, וצרף לידה פרוסת אבטיח אדום ועסיסי למראה. באבטיח לא נגעתי, אבל היין היה הברקה, פירותי במידה, מרענן וטעים.
שבתי לעמוד עם הכוס אל מול החלון, מתבוננת בשמים שהתכהו בהדרגה.
הוא לגם את הטיפה האחרונה מהכוס שלו, הניח אותה בצד והתחיל להסיר את בגדיו, עד שעמד ערום מולי.
הפנתי פני לעברו, אך הוא אמר ׳תישארי כמו שהיית, הצדודית שלך יפה עם השמים מסביבך׳, וניגש אל גבי לפרום את כפתורי השמלה שלי שהותקנו לאורך עמוד השידרה.
השמלה נפלה לריצפה. עמדתי בגבי אליו, בבגדי התחתונים. חוש ששי הנחה אותי הבוקר לבחור בתחתון סאטן שחור, בגיזרה גבוהה במיוחד, שאהבתי מאד והחמיא לגיזרתי המלאה. אליו צרפתי חזיה שחורה, חציה אטומה, חציה שקופה, כשקו התפר חוצה את השד לרוחבו בדיוק בקו הפיטמה.
לאחר שהרים את השמלה והניח בעדינות בצד, התקרב אלי מגבי, קרוב, אך במידה. הרגשתי את הבל נשימתו בעורפי, את הריח העדין שעלה מגופו, את עיניו שננעצו בי, בוחנות, את ידיו שניתלו ברפיון לצדדיו כשהמתין, לי.
נאחזתי ברגע ההוא, הדומם. בשקט ששרר. בדרך כלל בשעה שכזו אצלי המולה ובית גדוש רעשים והתרחשויות...
לבסוף, ידו הושטה לעברי בהיסוס, והונחה על כתפי. ׳את בסדר?׳ שאל ברוך באוזני.
הנהנתי בראשי.
חשתי אותו מתקרב ומתמקם במרחב האינטימי שלי. עורי הצטמרר למגע עורו. ברפרוף, כבדרך אגב, שלח יד אחת למותני, והצמיד את גבי אליו לרגע, ויד שניה הושטה לעורפי, לליטוף בין השכמות, במורד גבי, לעבר עכוזי, זרועותי, ושוב חזר לצוואר, הסיר את הסיכה שאספה את שערי, ונתן לו ליפול על גבי.
הוא טמן פניו בעטרת ראשי, נשם עמוק את גופי, הסיט קווצת שיער הצידה, ונשק בעדינות לצווארי, במקום בו הכתפיים והצוואר נפגשים. שפתיו היו קרירות מהיין, ומגען שלח רעד קל במורד גבי.
הוא קרב שפתיו לאוזני ולחש:
'Il ne faut jamais perdre espoir...'
צמרמורת בעמוד השדרה. המילים שלו היכו בי וחתכו בבשרי.
הייתכן שכה שקופה אני עד כי ניתן לראות לתוך תוכי?
עצמתי עיני, נשענתי עליו, לאחור, ידי התרוממו לעבר עורפו, וניתלו עליו.
להניח ראשי בחיכו של מישהו, יהי אשר יהי, באותו רגע דומם, הייתה זו כל משאת נפשי. והוא חיבק ועירסל בחוזקה, ליטף בעדינות את ביטני, את זרועותי, וכך עמדנו עוד שעה ארוכה. בשתיקה, אל מול השקיעה.
השמש נעלמה, ואיתה הקדרות. העננה השחורה נבלעה בשחור הליל, נשמתי עמוק את הרגע, את האינטימיות המשוחררת הזו בין שני זרים, שיהיו זרים לעד, ולחשתי לו ׳אני שלך עכשיו, נשק אותי׳
שפתיים ולשון זרות החלו לגשש את דרכן בסבלנות אין קץ, מתנוך אוזני, לאורך צווארי, אל קצה הכתף, ושוב באותו הנתיב, ובכל פעם שהגיע לאוזני, נשק לה ושלח בה אויר חם מפיו.
הרגשתי בחדווה בה גופו וגופי החלו להתעורר, יחד, בהרמוניה שלווה, כאילו היה זה מפגש אהבים של מי שכבר באה אהבה בבשרם.
פיו ולשונו המשיכו לחקור את עורפי, צווארי, צדודית פני, הסטתי פני לעברו וכך נפגשנו לנשיקה רטובה, עמוקה כשלשונותינו משתרגות מעצמן.
עודני בגבי אליו, צמודים, ידיו אחזו בי חזק, והחלו לנוע על גופי, בעוצמה הולכת וגוברת, יד אחת לפפה את ביטני, טיילה לאזור חלצי, מיששה כל חלק וחלקה, חקרה וירדה אל בין ירכי, ממנה נשלחה אצבע לטיול לח מעבר לתחתון. חודר. חוקר.
ידו השניה עלתה לעבר שדי, לשה אותם מבעד לחזיה, חיפשה את מגען המזדקר של הפיטמות, ומשנוכחה שהתקשו דיין המשיכה למגע של עיסוי בכתפי.
ופיו כל הזמן לא מש מצווארי, משפתי, מעורפי....
הסתובבתי ופני אליו, הנשיקה הפכה תובענית בלשונות בשרניות ונדחפות, ידי הידקו את חלציו לחלצי. איברו נלחץ כנגדי, בדוחק בין גופינו הצמודים, ידי חפנו את פלחי ישבנו. עולות לצווארו, ניתלות עליו, ושוב נשיקה ונשיכה, לשונות משחקות, מתגרות, נשלפות ונסוגות.
ידיו גיששו להתיר באיטיות את חזייתי, אחר כך קילפו מעליי את התחתון ומיד חמדו את אשר נחשף, ושוחרר למגען. השדיים הגדולים זעו בתוך ידיו, כשהוא מועך פטמה ומושך אותה קלות, ואחכ נוטלה בין שפתיו, בין שיניו.
הוא הוביל אותי לעבר חדר השינה שלו, והשכיב אותי על ה- Chaise-Longue הגדול שבסמיכות למיטה, עצר להתבונן רגע, צורב את התמונה אצלו בזיכרון.
אחכ ניגש למרגלותי, פיסק מעט את רגלי, כיפף מעט את ברכי, והתכופף עם פיו מפשק את שפתי ומפעיל לחץ שמזקיר את הבליטה המגורה והתפוחה בזמן שעובר עליה את לשונו, עד כי נאלצתי לכבוש את זעקת העונג שגאתה בי והתגלגלה החוצה מגרוני...
