הצרפתי ואני- חלק שני
..הוא הוביל אותי לעבר חדר השינה שלו, והשכיב אותי על ה- Chaise-Longue הגדול שבסמיכות למיטה, עצר להתבונן רגע, צורב את התמונה אצלו בזיכרון.
אחכ ניגש למרגלותי, פיסק מעט את רגלי, כיפף מעט את ברכי, והתכופף עם פיו מפשק את שפתי ומפעיל לחץ שמזקיר את הבליטה המגורה והתפוחה בזמן שעובר עליה עם לשונו, עד כי נאלצתי לכבוש את זעקת העונג שגאתה בי והתגלגלה החוצה מגרוני.
מגע הזיפים הקצרים שכיסו את סנתרו ולחייו, על שפתי הרגישות, האופן שבו אצבעותיו אחזו איתנה את שפתי המפושקות, לשונו שהסתובבה במעגלים, ואז שפתיו שהסתערו, מצצו, ינקו, שיניו שנשכו...
Dis l'oiseau, o dis, emmene moi...
לחשתי משפט מאיזה שיר נשכח, כשהתחלתי לעוף, מכה בכנפיי לתפוס גובה, נוסקת מעלה מעלה בזמן שהוא התמסר כל כולו לי והלשון שלו עשתה בי שמות.
עצמתי עיני, גופי נטה לאחור, כנגד המשענת הרכה שבלעה אותי לתוכה.
התפצלתי לשתי ישויות, אחת שרועה למטה, נתונה לחסדי ידיו שאחזו בי, לשונו שחקרה אותי, לכדה אותי, עירפלה את חושיי.
השנייה התעופפה מעל, הביטה למטה בפליאה על הסצנה שמתחתיה, כמה יופי והוד היה בו במעשה הזה, בגבר היודע דרכה של אשה.
לא ידעתי עוד לאן להוליך את הסופה שפקדה אותי. לפתתי בידי את הריפוד של הכורסא, אצבעותי כמעט חוררו אותו, ידי נדדו בין הכורסא לבין ראשו, עורפו, אוחזות ולא מוצאות מנוחה, אנחות בקעו מגרוני, האזנתי להן בפליאה, מנעד הצלילים היה זר לי.
שיטפון של עונג בעוצמה שהגיעה עד סף הכאב פקד אותי, הציף את אברי, זיעזע וטילטל אותי הלוך ושוב.
פלג גופי העליון התנתק מהמשענת, ושוב צלל לתוכה, רגלי התפתלו, לא ידעו את מקומן, קרסו לצדדים, חבקו את כתפיו, אגני התרומם באויר כנגד פניו שהיו טמונות בי עם ידיו שאחזו בי אחיזה איתנה, לא עזבו לרגע.
פיו, לשונו, שפתיו ואצבעותיו התמידו ולא הרפו עד שבאחת גופי נכנע, חדל, הגלים החלו לסגת, והסערה אט אט שכחה.
שבתי והייתי ישות אחת.
פתחתי את עיני. הוא ישב, מתבונן למרגלותי.
מבוכה ניכרה בי, לא העלתי על דעתי, בדמיוני הפרוע ביותר, את אשר ארע.
הוא התרומם מהרצפה, נטל את ידי והציע לי לחלוק איתו מקלחת.
הודתי לו בליבי על שנתן לי את החוויה הזו, מבלי ׳להתקזז׳, מבלי להרגיש חייבת.
קמתי והלכתי אחריו אל המקלחת שהיתה צמודה לחדר השינה, די קטנה, אך נעימה, עם ספסל עץ קטן, שאיפשר לי להתיישב עליו, ומיד כשהתיישבתי, הרגשתי איך הותשתי. מעולם לא חשתי כל כך מרוקנת וחלשה, אך גם כל כך מסופקת ונינוחה.
הוא עמד לידי ברווח הצר שבין הספסל למחיצת הזכוכית, והחל לזמזם לעצמו איזה שנסון שהכרתי את המנגינה שלו, אבל במקום המילים בצרפתית, הכרתי את אלו ששר יוסי בנאי על ׳אהבה בת עשרים׳, והתלוותי לזמזומו, שולפת את הטקסט מזיכרוני, שכוח באיזה אגף נשכח. שרנו ביחד, הוא בצרפתית, אני בעברית, מזייפים להנאתנו, ולבסוף שנינו פרצנו בצחוק משוחרר.
הוא הסתבן, קירצף את גופו בנחת לידי, וכשסיים, נטל את הסבון לידיו ופנה אלי, והחל לסבן אותי, יצק לידיו מעט סבון נוזלי, ופרש ידיו על כתפיי, בתנועות מעגליות החל לפזר את הסבון על צווארי, גבי, על שדי, מעסה את פיטמותי, חופן אותם בשתי ידיו, ממשיך במורד הבטן, הצלעות, ידו מתעכבת בשקע הקטן של הטבור...
צמודים במקלחת הקטנה, ידיו המשיכו לחלצי, מפרידות בין ירכי, מקרצפות את החלקה השעירה של ערוותי, את שפתי התחתונות, משם המשיכו לישבני, לאורך השקע, לעבר הלחיים, במורד הירכיים, השוקיים, עד שהייתי כולי מכוסה בקצף הסיבון.
יצק עוד סבון ופנה לשערותי, בעדינות החל לעסות את ראשי. עצמתי עיני, מתמכרת למגע ידיו ברקותי, מעסות, משחררות.
לבסוף התמסרנו למים ששטפו אותנו יחדיו, זלגו וזרמו, וכך עמדנו דקות ארוכות, דוממים, רגועים וחבוקים.
יצאנו מהמקלחת.
הוא הושיט לי מגבת, כרכתי אותה סביב גופי.
עמדנו בחדרון הקטן, בבואתנו המשותפת השתקפה במראה הגדולה מעל הכיור, מתבוננים בהנאה אחד בשניה דרך המראה.
נשענתי על הקיר, והסרתי את המגבת ממני, רכנתי ליבש את רגלי, את שערות ערוותי, את שדי, את צווארי. כרכתי את המגבת כתרבוש לראשי, שערותי הרטובות אסופות, מגולגלות.
הקירבה הפיזית בנינו החלה לעורר אותי, רק עכשיו התפנתי להתבונן בגופו במלואו, מתענגת על אשר רואות עיני, על איך שהוא מתבונן בי.
שלחתי ידי אליו, אחזתי במותניו ומשכתי אותו אלי. הוא נעתר בשמחה. נעמדנו חבוקים, נשמתי את ריחו לתוכי, נשקתי לכתפיו הרחבות, לעצמות הבריח הבולטות, ליטפתי את זרועותיו שנכרכו סביבי. פיו נצמד לפי, נושק לשפתי, לשונו נכרכת בלשוני.
ירכו נדחפה בין ירכי, האיבר הרדום בין רגליו, זקף ראשו והחל מתנועע.
..הוא הוביל אותי לעבר חדר השינה שלו, והשכיב אותי על ה- Chaise-Longue הגדול שבסמיכות למיטה, עצר להתבונן רגע, צורב את התמונה אצלו בזיכרון.
אחכ ניגש למרגלותי, פיסק מעט את רגלי, כיפף מעט את ברכי, והתכופף עם פיו מפשק את שפתי ומפעיל לחץ שמזקיר את הבליטה המגורה והתפוחה בזמן שעובר עליה עם לשונו, עד כי נאלצתי לכבוש את זעקת העונג שגאתה בי והתגלגלה החוצה מגרוני.
מגע הזיפים הקצרים שכיסו את סנתרו ולחייו, על שפתי הרגישות, האופן שבו אצבעותיו אחזו איתנה את שפתי המפושקות, לשונו שהסתובבה במעגלים, ואז שפתיו שהסתערו, מצצו, ינקו, שיניו שנשכו...
Dis l'oiseau, o dis, emmene moi...
לחשתי משפט מאיזה שיר נשכח, כשהתחלתי לעוף, מכה בכנפיי לתפוס גובה, נוסקת מעלה מעלה בזמן שהוא התמסר כל כולו לי והלשון שלו עשתה בי שמות.
עצמתי עיני, גופי נטה לאחור, כנגד המשענת הרכה שבלעה אותי לתוכה.
התפצלתי לשתי ישויות, אחת שרועה למטה, נתונה לחסדי ידיו שאחזו בי, לשונו שחקרה אותי, לכדה אותי, עירפלה את חושיי.
השנייה התעופפה מעל, הביטה למטה בפליאה על הסצנה שמתחתיה, כמה יופי והוד היה בו במעשה הזה, בגבר היודע דרכה של אשה.
לא ידעתי עוד לאן להוליך את הסופה שפקדה אותי. לפתתי בידי את הריפוד של הכורסא, אצבעותי כמעט חוררו אותו, ידי נדדו בין הכורסא לבין ראשו, עורפו, אוחזות ולא מוצאות מנוחה, אנחות בקעו מגרוני, האזנתי להן בפליאה, מנעד הצלילים היה זר לי.
שיטפון של עונג בעוצמה שהגיעה עד סף הכאב פקד אותי, הציף את אברי, זיעזע וטילטל אותי הלוך ושוב.
פלג גופי העליון התנתק מהמשענת, ושוב צלל לתוכה, רגלי התפתלו, לא ידעו את מקומן, קרסו לצדדים, חבקו את כתפיו, אגני התרומם באויר כנגד פניו שהיו טמונות בי עם ידיו שאחזו בי אחיזה איתנה, לא עזבו לרגע.
פיו, לשונו, שפתיו ואצבעותיו התמידו ולא הרפו עד שבאחת גופי נכנע, חדל, הגלים החלו לסגת, והסערה אט אט שכחה.
שבתי והייתי ישות אחת.
פתחתי את עיני. הוא ישב, מתבונן למרגלותי.
מבוכה ניכרה בי, לא העלתי על דעתי, בדמיוני הפרוע ביותר, את אשר ארע.
הוא התרומם מהרצפה, נטל את ידי והציע לי לחלוק איתו מקלחת.
הודתי לו בליבי על שנתן לי את החוויה הזו, מבלי ׳להתקזז׳, מבלי להרגיש חייבת.
קמתי והלכתי אחריו אל המקלחת שהיתה צמודה לחדר השינה, די קטנה, אך נעימה, עם ספסל עץ קטן, שאיפשר לי להתיישב עליו, ומיד כשהתיישבתי, הרגשתי איך הותשתי. מעולם לא חשתי כל כך מרוקנת וחלשה, אך גם כל כך מסופקת ונינוחה.
הוא עמד לידי ברווח הצר שבין הספסל למחיצת הזכוכית, והחל לזמזם לעצמו איזה שנסון שהכרתי את המנגינה שלו, אבל במקום המילים בצרפתית, הכרתי את אלו ששר יוסי בנאי על ׳אהבה בת עשרים׳, והתלוותי לזמזומו, שולפת את הטקסט מזיכרוני, שכוח באיזה אגף נשכח. שרנו ביחד, הוא בצרפתית, אני בעברית, מזייפים להנאתנו, ולבסוף שנינו פרצנו בצחוק משוחרר.
הוא הסתבן, קירצף את גופו בנחת לידי, וכשסיים, נטל את הסבון לידיו ופנה אלי, והחל לסבן אותי, יצק לידיו מעט סבון נוזלי, ופרש ידיו על כתפיי, בתנועות מעגליות החל לפזר את הסבון על צווארי, גבי, על שדי, מעסה את פיטמותי, חופן אותם בשתי ידיו, ממשיך במורד הבטן, הצלעות, ידו מתעכבת בשקע הקטן של הטבור...
צמודים במקלחת הקטנה, ידיו המשיכו לחלצי, מפרידות בין ירכי, מקרצפות את החלקה השעירה של ערוותי, את שפתי התחתונות, משם המשיכו לישבני, לאורך השקע, לעבר הלחיים, במורד הירכיים, השוקיים, עד שהייתי כולי מכוסה בקצף הסיבון.
יצק עוד סבון ופנה לשערותי, בעדינות החל לעסות את ראשי. עצמתי עיני, מתמכרת למגע ידיו ברקותי, מעסות, משחררות.
לבסוף התמסרנו למים ששטפו אותנו יחדיו, זלגו וזרמו, וכך עמדנו דקות ארוכות, דוממים, רגועים וחבוקים.
יצאנו מהמקלחת.
הוא הושיט לי מגבת, כרכתי אותה סביב גופי.
עמדנו בחדרון הקטן, בבואתנו המשותפת השתקפה במראה הגדולה מעל הכיור, מתבוננים בהנאה אחד בשניה דרך המראה.
נשענתי על הקיר, והסרתי את המגבת ממני, רכנתי ליבש את רגלי, את שערות ערוותי, את שדי, את צווארי. כרכתי את המגבת כתרבוש לראשי, שערותי הרטובות אסופות, מגולגלות.
הקירבה הפיזית בנינו החלה לעורר אותי, רק עכשיו התפנתי להתבונן בגופו במלואו, מתענגת על אשר רואות עיני, על איך שהוא מתבונן בי.
שלחתי ידי אליו, אחזתי במותניו ומשכתי אותו אלי. הוא נעתר בשמחה. נעמדנו חבוקים, נשמתי את ריחו לתוכי, נשקתי לכתפיו הרחבות, לעצמות הבריח הבולטות, ליטפתי את זרועותיו שנכרכו סביבי. פיו נצמד לפי, נושק לשפתי, לשונו נכרכת בלשוני.
ירכו נדחפה בין ירכי, האיבר הרדום בין רגליו, זקף ראשו והחל מתנועע.
