מאיפה להתחיל?
1. עם הורים כאלה מי צריך אויבים? 2. כל הכבוד לכם שלמרות כל הקשיים, האהבה ניצחה (אופרת סבון או לא?). אבל באמת, כ"כ הרבה קשיים ואתם שני צעירים שיכלתם לוותר על הכל, ולא נפרדתם. 3. הדבר שמאד מקומם אותי זה הנתק עם אחיו. מדוע הם צריכים להיות בכלל צד בעניין? היא בטח הרעילה אותם נגדכם, אבל אין להם עמוד שידרה? 4. אני גם הייתי מנתקת קשר איתם. לא תהיה לי כלל בעייה להסביר לילדיי בעתיד למה יש להם בעצם רק סבא וסבתא מצד אחד. לכאורה הוריו כאילו מתו, לא? (הרי איימו בהתאבדות, ניתן להם את הכבוד להחשב ככה) 5. יש לי חברה שהספור שלה רחוק מלהיות כ"כ קשה כמו שלך אבל גם יש ספור עם אמה. והיא עדיין מוכנה שאמה תראה את הנכדים למרות שקשר בין שתיהן לא קיים. חברתי גמורה מזה אבל אני לא פעם אמרתי לה שאני לא מבינה מדוע היא לא מנתקת את הקשר לתמיד. הרי היא רק סובלת מאמה. אז בשביל מה היא צריכה אותה? 6. ממש כואב לי על בעלך, הוא הסובל העיקרי (גם את כמובן). איך היו יחסיו עם הוריו כשהיה קטן? גם אז הם עמדו בדרכו וניסו לשלוט בו? חיזקו ואמצו
הכי חשוב שאתם יחד בספור ותומכים אחד בשני. (אני מכירה חברים שנותק הקשר עם ההורים של הגבר בגלל האשה. גם קורה שאחד מבני הזוג בעצם מאשים את השני בניתוק. אז איזה עתיד יש ליחסים כאלו?)