הצקות ועוד..

[גמבה מתולתלת]

גם אני נגד להלשין על כל דבר ואמרתי לבת שלי של

שלפי דעתי היא לא היתה צריכה להלשין. מה שקרה שמישהו חיבל בוילון בכיתה והמורה אמרה שאם מי שעשה זאת לא יודה כל הכיתה תיענש באי יציאה לטיול שנתי. הבת שלי, שראתה את הילדה וגם רצתה לנקום בה כי הן הסתכסכו כמה שבועות לפני, עמדה ולפני כולם אמרה מי עשתה את זה והכיתה יצאה לטיול. אני לא הייתי מלשינה ובטח לא לפני כל הכיתה, אבל הבת שלי רצתה גם טיול וגם נקמה...

 

[kagome10]

לפי דעתי היא כן

אני הייתי מלשינה, אם הייתי צריכה לבחור בין עונש על לא עוול בכפי לבין אמירת האמת.
במקרה הפרטי הזה זה לא ממש משנה לי - אני לא אוהבת טיולים שנתיים.

אני הייתי אומרת את האמת.

אז תגידי שאני נטולת כישורים חברתיים? או שאני מישהי שמוכנה לעמוד על האמת שלי?
ולמה לילדים לוקחים את הזכות הזאת - לעמד על האמת שלהם, גם נגד כל השאר, זכות הבחירה בין טוב לרע?

 

[dina199]

הבת שלך צדקה.

המורה איימה בעונש קבוצתי.
כל הכיתה הייתה סובלת מזה , וזה רק בגלל שמישהי עשתה מעשה שאסור לעשות .
למעשה מה שבהת שלך עשתה היה אמיץ . כי הצילה את הטיול השנתי.

עכשיו תהפכי את המקה לעניין מבוגרים.
מישהו מבצע ונדליזם במקום ציבורי (חבלה בוילון זה ונדליזם).
העדים (אנשים מבוגרים) לא רוצים להעיד כי הם לא אוהבים את המשטרה (נניח

) או מה שיותר סביר - מפחדים מעבריין..
התוצאה : גם הונדליסט וגם נעדים עשו מעשה פלילי (הסתרת מידע מהמטרה זה מעשה פלילי) אבל אף אחד לא יענש.
והמסקנה של הונדליסט שהוא יכול להמשיך במעשים שלו, כי המשטרה לא שווה כלום.

אז מה ההבדל בין המקרה הראשון לשני ?

 

[עמליה עמית]

אם ילד עם אוטיזם חוטף מכות ומתעללים בו...

(כן..כן... בעיני זאת התעללות), משהו מאוד לא בסדר בתהליך השילובי. אני ממליצה לך לקחת מנחה אישית לשלם לה ולנסות לתקן את המצב.

 

[dina199]

מה תעשו כשהוא כן יגלה את זה ?

הילד הרי חכם , הוא יברר הכל בסוף.

 

[האור של החג]

עובדים הכוונה מלמדים אותו שילדים לא אוהבים

שמספרים עליהם" מלשינים" כלומר אם הוא ראה ילד שמבריז מהשיעור הוא יכל לשאול אותו מול המורה למה הוא יצא וכדומה..ואז הבן שלי יוצא לא בסדר..
דקויות של התנהגויות חברתיות.. על דברים כאלו הוא יכול " ליפול" ..

 

[dina199]

והאם לדעתך זה באמת 'הלשנה' ?

המבוגרים מנסים למד את הילדים שלשקר זה רע וצריך להגיד את האמת , ומתברר שבשם 'קבלה חברתית' של ילדים בגיל יסודי צריך לפחד מ'הלשנות' ?
יש הרבה דברים שילדים עושים שמבוגרים לא אוהבים, אבל העובדה הזו לא מונעת מהמבוגרים להתייחס לדברים האלה רק בגלל שהילידם 'לא אוהבים ' אותם.

 

[האור של החג]

מלמדים אותו פשוט לא להתערב .. ולא להגיב

גם כשהוא רואה דברים שלא בסדר.. כך " יהיו לו חברים"...
הוא מאוד רוצה חברים..

 

[kagome10]

כך לא יהיו לו חברים

יהיו לו חברים-בכאילו, או ליתר דיוק, ידידים.
יותר מזה, הוא יפול במלכודת האופיינית לימינו - אנשים עם ידידים שחושבים שיש להם חברים ואז החברים שלהם בוגדים בהם., או פשוט לא עוזרים בעת צרה, או אפילון אם שום דבר מזה לא קורה - אין להם חברים.
ובגלל שהם בטוחים שיש להם הם לא מחפשים. לדעתי זה עצוב.

זה לא"דקויות של התנהגויות חברתיות". זו תפיסת עולם שונה. ואת דורשת ממנו לדכא אותה ולמצוא לו רק חברים שלא מקבלים אותו כמו שהוא. כלומר, ידידים.

למה הבחירה היא בין לוותר על עצמו ללוותר על חברות? למה אי אפשר למצוא מישהו שדומה לו?
אפשר, עם מחפשים מספיק, ואם מחפשים מחוץ למסגרת.

 

[האור של החג]

אולי לא הבהרתי.. את הפיתרון לסגור עיניים ולא

להתערב מול מצבים כאלו אני רואה ש" מלמדים " אותו בשיעורים עם מורת מתי"א.
בכיתה עצמה אני לא רואה שיש ילד או ילדים שיכולים להיות דומים לו.. וגם ילד שהוא חושב שהוא חבר[ ביחד מהגן] בחופשות או אחרי הצהרים הוא לא מחפש ליצור קשר עם בני..

 

[kagome10]

ישמרו האלים מפני לימוד שכזה

נראה שלא הבהרתי את עצמי - לא לחפש חברים בכיתה.

לחפש חברים במקומות אחרים, שהם מחוץ לכיתה.

למה הוא חושב שהוא חבר? גם אני לא מחפשת ליצור קשר, מתקשרת עם חברי לעיתים רחוקות.

התפיסה של חברות כמשהו שדורש קשר מתמיד היא ישראלית - קרי, נוצרה בארץ קטנה.

בספר שקראתי ברוסית, שהוא ספר שני בסדרת ספרים, שלוש שנים אחרי ששלושה חברים נפרדו אחד משהם צריך עזרה והם באים לעזור לו. הם לא דיברו שלוש שנים. הם עדיין חברים. הסוןפר מזכיר את זה כבדרך אגב, כמשהו שברור מעליו.

התפיסה שחברה זה מי שיוצרים איתו קשר באופן תכוף היא הגדרה ישראלית.

מבחינתי חבר הוא מי שישאר חבר גם אם אני לא אדבר איתו כמה שנים.

 

[dina199]

אבל איך מסבירים לא מתי כן לבתערב

ומתי לא ?

 

[dina199]

איך הוא אמור לדעת

כשדברים 'לא בסדר' מתי להגיב ומתי לא ?

 

[schlomitsmile]

כולנו כותבים מנסיוננו האישי

גם את
וגם אני
וכל אחד שכותב כאן.

כמו שכתבתי, אני לא נגד הסברה לכתה על אוטיזם ושיתוף הילדים בכך שהילד המשולב הוא א"ס.
לפעמים זה מצויין ותורם מאד לכל הנוגעים בדבר (דוגמא בקובץ המצורף).
אבל כשזה לא, או כשמסיבה כלשהי הילד או ההורים בוחרים לא לעשות זאת,
זה עדיין לא משחרר את ביה"ס מעבודה חינוכית מול כלל הילדים שמכוונת למתן כבוד לכל אדם באשר הוא.
לא משנה "מה יש לילד הזה" או לילד אחר, הוא אדם, וכל עוד הוא לא מזיק לאיש, אין לאיש זכות לפגוע בו,
ואולי אפילו כדאי להם לבדוק שמא יש לו משהו לתת להם.
זה צריך לדעתי להיות המסר.
כבוד האדם אינו מותנה בזה שנבין "מה יש לו", בזה שהוא יציג בפנינו את איבחוניו.

והנסיון הפרטי שלי לימד אותי, שלמחנכת השפעה רבה על תלמידיה,
ולא רק בבי"ס יסודי (כמו שהרבה אנשים חושבים).
בכתה ז' בכורי סבל מהתעללות (הילדים בכתתו לא היו רגישים במיוחד- עובדה שהיתה התעללות,
הוא כן הבליט את עצמו בהתנהגויות מוזרות, ניפנופים למשל)
היתה מחנכת אנמית שלא היתה מסוגלת לעשות דבר מלבד נו נו נו לילדים הפוגעים.
בכתה ח' הגיעה מחנכת ראויה לתארה, וראו זה פלא- ההתעללויות נעלמו באחת.

 

[dina199]

ילדים לא יודעים שיש לו איבחון מסודר.

אבל הם יודעים מצויין שהוא חנון הניתן לניצול, וחלקם אפילו יכול לדעת שהוא א"ס (בלי שאף מסוגר יגיד להם באופן רשמי).

 

[האור של החג]

את צודקת..

אולי בקרוב נחשוב על דרך לספר לו על האבחון ומשמעותו
יש לך טיפ איך לספר??

 

[dina199]

אצלי זה היה יותר פשוט.

הבן שלי תמיד קרא את כל באיבחונים שלו.

איך הסברתם לו את עצם ההליכה לאיבחון ?

 

[האור של החג]

האבחון היה משולב עם אבחון בעית הקשב

ואת זה הוא אבחן לבד... את מסקנות האבחון הוא לא ידע. ולא התנגד לדבר עם אנשי המקצוע שאבחנו.

 

[dina199]

אז כנראה הוא יצליח לאבחן לבד

גם את כל השאר . אז כדאי 'לקפוץ למים עמוקים' ולגלות הכל

ההנחה הבסיסית שלי שאם הילד הלך לאיבחון ושיתף פעולה כם כל מה ששאלו אותו וביקשו ממנו לעשות , אז מגיע לול דעת גם למה עשו את זה ומה המסקנות.
וזה מה שעשיתי במקרה שלי.
אם מסבירים הכל בגובה עיניים ולא מבזבזים אנרגיה על להסתיר, הדברים מסתדרים .

 

[schlomitsmile]

אם את מעוניינת, אני יכולה להעלות כאן שוב איך סיפרתי לבנים שלי- ה

היה בן 6 וחצי, הבכור היה בן 13 .