הצקות בבית הספר

הצקות בבית הספר

שלום,

הבן שלי בן 8 כתה ג', אובחן כסובל מהפרעת קשב וריכוז, הנושא חדש לנו.
התחלנו לפני יומיים טיפול ברטלין 5 מ"ג, זה אמור להשפיע 3-4 שעות.
לדברי המורה היום הראשון היה נהדר וביום השני הייתה "נפילה" כתוצאה מעימותים עם ילדים בכתה.
הוא "לא פראייר" ומגיב אם מעירים לו או מציקים לו ויחד עם זאת מן הסתם כחלק מהבעיה קשה לו לשבת בשקט ולא לזוז - וזה גורם תגובות מהסביבה, הוא מפריע לחברים ולמורה בשיעור.
זה גלגל.

מעבר לעובדה שכל הנושא חדש לנו ואנחנו מנסים לגבש דרכי התמודדות הן בבית והן בשיתוף המורה,
לאחרונה הוא סובל מהצקות מ 3-4 ילדים בכתה שלו.
המורה מעורבת, שוחחה עם הכתה ואמורה לערב גם את ההורים של הילדים.
בינתיים הוא חווה בכל יום הצקות. זה די חדש ואני רוצה לשים לזה סוף לפני שזה מידרדר.
האם להשאיר זאת לטיפול המורה? מה שלא נראה לי שכל כך עוזר
האם אני צריכה בעצמי להתקשר להורי הילדים? זה לא מבטיח שזה יעזור, הורים נוטים להיתמם ולהגן על הילדים שלהם.
האם מותר לי לגשת לכתה ולשוחח עם הילדים האלה בעצמי?
בד"כ הוא עונה לילדים אך מכיוון שהוא נסער הוא עונה בצעקות או במילים לא סימפטיות ולפי מה שאני מבינה קורה לא פעם שמורה כלשהי תופסת אותו ומענישה אותו על התגובה שלו
והם לא נענשים (לפי מה שהוא מספר לי גם הם משתמשים במילים מאוד לא סימפטיות) - לדעתי היא לא ראתה את מה שהם עשו והגיעה בדיוק כשהוא הגיב - והוא יוצא בנזק כפול - גם הציקו לו והוא גם נענש והילדים המציקים שמחים לאיד.
מה לעשות??? אני רוצה לעזור לו, לא יכולה לסבול את הסבל שלו ואני סובלת יחד איתו.

אנא עצתכן
תודה
שלחתי היום את הילד לבית הספר בלב כבד!
 
אענה בקיצור, ואם צריך אוסיף במוצ"ש

1. לא ללכת לדבר עם הילדים- זה רק מחמיר את הבעיה
2. אתם צריכים הדרכת הורים- לא רק בגלל שהכל חדש לכם, אלא בעיקר בגלל שהילד צריך התיחסות מיוחדת לגבי התנהגותו, התיחסות שאתם אולי לא מכירים.
3. אם המורה לא תקבל הנחיה מדויקת - היא לא תדע מה לעשות, ועלולה להחמיר את הבעיה מאוד...
4. צריך ללמד את הילד להגיב נכון להצקות, ובמהרה. אין לי זמן כרגע להרצאה שלמה, אבל אני , כרגיל, מעתיקה לך משהו שכתבתי פעם ושיכול לעזור בתור התחלה-

איך להעצים ילדים בכיתה-


זה הולך להיות ארוך...

מאת: מרב קובי


06/11/07 11:27



לפני כשבועיים, טענה בתי הצעירה {כמעט 5} לפני אמי, שיש ילדים בגן שמציקים לה. ואמי, חזרה שוב לאותה תשובה שהיתה אומרת לי-" תתעלמי והם יפסיקו."
בעדינות אמרתי, שזה לא עוזר. וזו לא הדרך, וזה בעצם מה שהנחה אותי בכל שנות בית הספר היסודי- תתעלמי. וזה לא עבד.

הייתי בין הדחויות ביותר בביה"ס- בכיתה ובשכבה. עד גיל 14 , אז עברתי לבית ספר תיכון.
כולם היו אשמים- המורות, המנהלת, הורי הילדים , והילדים ה"רעים". כולם עד אחד היו רשעים במידה לא מבוטלת, השנאה היתה הרגש העיקרי בי, כל כך שנאתי את כולם, שכששנים אחר כך, כשחשבתי שהכל מאחורי, ונולדה בתי הבכורה- עלתה בי חרדה שמה לא אוכל לאהוב אותה כשתהיה בת 10.

ובכל זאת, משהו מאוד מיוחד קרה לי כשעברנו דירה, והלכתי לבית ספר בו לא היה אף אחד מבני כיתתי הקודמת- הסתכלתי על עצמי במשך קיץ שלם במראה והגעתי למסקנה מאוד מענינת- אני לא יכולה להתעלם, כי אני נפגעת, הילדים לא מקנאים בי {זה מה שאמרו לי...}כי אני באמת לא מציאה גדולה {מראה חיצוני, שפת גוף, תגובות מילוליות שלא במקום, ושונות בולטת}, הגעתי למסקנה שלא אוכל למצא פתרון בכך שאחליט שכולם רעים, עדיף אולי להסתכל איך אני יכולה להשתפר כדי לא למשוך על עצמי כל כך הרבה לעג.

מסתבר שאני לא היחידה, ילדים רבים עוברים בגיל 14 שינוי תדמיתי שבא מבפנים.
כאמור המצב בתיכון היה הרבה יותר טוב.
אבל מה עושים עד גיל 14? איך מלמדים ילד שסובל עכשיו, ועוד לא הגיע לתובנות כאלו?

הגעתי עם בעלי למסקנה מענינת- לא עוד התעלמות!
אז נכון שאבא שלי תמיד אמר- "למה את לא עונה להם???" אבל זה לא היה אפקטיבי, כי ילדה כמוני לא יכולה לענות- לא מספיק זריזה וחדת לשון ,או יותר נכון להגיד, הייתי איטית מאוד בתגובות, מושא ללעג מחודש. עדיף במצבי היה לשתוק.

עד ש...
יום אחד, לאחר כמה חודשים בגן החדש עם שפה חדשה {זה היה בחו"ל}, עם גננת לא מוצלחת במיוחד, הגיעה בתי בבכי הביתה.
לשאלתי, סיפרה- "יש ילדה אחת, שבכל יום בשעת האוכל, אני מוציאה את הארוחה שלי מהתיק, והיא, מסתכלת , עושה פרצוף של גועל, ואומרת לי- "בלעכס."
מסתבר שזה ענין של שבועות כבר, ולא התחיל אתמול.
בהברקה של רגע- התחלתי ללמד את בתי התמודדות מסוג חדש-
"מחר בבוקר", הודעתי לה, ברגע שאת רואה את הילדה הזו, ובכל פעם שאת רואה אותה במשך היום, עשי פרצוף של גועל , ותגידי לה "בלעכס".
חיוך של אושר התפשט על פני בתי.
לא הסתפקתי בכך, ועשינו כמה הצגות וסימולציות בענין.
למחרת הגיעה בתי לגן מצוידת בנשק לא קונבנציונאלי, המוחבא היטב בין שפתיה...
אחר הצהריים, בהתרגשות מסוימת שאלתי אותה איך היה- "עשיתי את זה!, ובארוחה היא לא אמרה לי כלום! ולא הסתכלה בכלל על האוכל שלי..." היתה תשובתה.
"מעולה!" צהלתי, "ועכשיו את כבר לא צריכה לעשות את זה שוב, כי זה מאוד מעליב כמו שאת יודעת, אבל אני בטוחה שגם היא לא תמשיך להתנהג כך."
שבועיים אחר כך, אירחנו בבתינו חברה מאותו גן, אמה ישבה איתי בסלון, והבנות שיחקו בחדר. האם של החברה סיפרה לי שבתה סובלת מאותה ילדה ממש...
בשמחה סיפרתי לה את סיפור ה- "בלעכס"
בתי שמעה מהמסדרון את הסיפור מפי וקראה לי בבישנות החוצה...
ואז יצא המרצע-
"אמא, בכלל לא עשיתי את מה שאמרת לי ..."
"אבל היא המשיכה להעליב אותך בשעת הארוחה?" שאלתי בתמיהה
"לא , כבר באותו יום היא לא עשתה את זה, אז גם אני לא עשיתי לה..."
"יופי", אמרתי, "העיקר שהסיפור נגמר והכל בסדר. הרגעתי אותה. {היא פחדה שאכעס בגלל שלא עשתה כדברי...}
חזרתי לחברתי, וסיפרתי לה את החידוש
וזו אמרה את המשפט הכי חשוב כאן-
"זה בכלל לא משנה, מה שחשוב הוא שבאותו בוקר, הגיעה ביתך עם נשק חדיש בפה, והילדה השניה, באינטואיציה של ילדים, הרגישה שבתך חזקה עכשיו, יש לה איזו יכולת שלא היתה לה אתמול, ושעדיף מעתה והלאה לא להתעסק איתה"


בכורתי כבר בת 20, עוד מעט אמא בעצמה
אחריה יש לי עוד 5 {שיהיו בריאים}
כולם מקבלים מאיתנו נשק, מוכן מראש, ואם צריך- הרבה סימולציות בבית!!

קוראים לך הדס - אגס? זה מעליב אותך? מי אומר לך כך?
"אורי"
מחר , לפני שהוא קורא לך בשמות- תהיי את הראשונה- " אורי חורי!" נו תגידי, עוד פעם , תצעקי - יופי! עוד פעם! מצוין!
ולמחרת-" היום אורי לא קרא לי בכלל בשמות, וגם אני לא קראתי לו אורי חורי, דוקא שיחקנו ביחד משפחה...".
וכן הלאה...
אצל בוגרים יותר , צריך לתת נשק מתוחכם יותר, האימון בבית משחרר את הלשון, גורם לתגובה יותר זריזה בשעת הארוע, משפר את הביטחון העצמי ותחושת היכולת.

ולסיום- תפסיקו לחפש את המורה שתעיר לילדים, את הפסיכוליגית שתספר לילדים שהוא חלש וצריך להתחשב {לאו דוקא במקרה שלכם אבל במקרים אחרים זה קורה הרבה}
תתחילו לבדוק איך אפשר לחזק את הילד, בלי לשכנע אותו שכולם רעים ורק הוא "חיימק'ה שלי..."
 
הצקות בבית הספר

תודה מרב, מסכימה איתך שציוד הילד בתשובות יכול לעזור
אבל בכתה ג' זה לא יפתור את הבעיה, הם כבר גדולים ולצערי לא נרתעים בקלות
 
אם הילד מתאמן הרבה בבית

ועושה המון סימולציות - בסוף יש לו ממש מחסן נשק ,והוא גם שולף במהירות. גם בכיתה ג' זה עובד וגם הלאה! צריך להאמין. אם אתם לא יכולים לאמן אותו- שלחו אותו לטיפול רגשי /התנהגותי. אל תשאירו את המצב כמו שהוא- ההדרדרות במצב רוחו, ובביטחון העצמי שלו עלולה להיות מסוכנת ממש לנפשו, ולעתידו.
ואגב- "ציוד הילד בתשובות"- זה לא הביטוי הנכון- כי משתמע מכך שההורה מיעץ לילד מה לענות, ואיך להגיב- והחשוב יותר זה הסימולציה בבית- כך שהנשק ממש בפיו כי הוא התאמן המון.
 
הילדים מציקים

גם אני זוכרת מקרים דומים לאילו...
חשוב לזכור שילדים עם הפרעת קשב לעיתים מפרשים את המציאות בצורה קיצונית
קשה להם לווסת את רגשותיהם ולכן כל סיטואציה יכולה לגרום להם לסערה
אני מסכימה עם מירב שאם תדברי עם הילדים תחמירי את המצב וכל שכן אם תדברי עם הוריהם
חוויתי את הטעויות האילו על בשרי..
לרוב ילדים ממשיכים להציק בגלל שהם מצליחים, כלומר הילד מגיב בצורה שמושכת שוב אש
ולכן אני מציעה לך לתרגל בבית תגובות שיתנו לילד תחושה שהוא שולט במצב
אני לא מאמינה בשיחות ארוכות עם הילד בודאי לא כשהוא נסער, הוא ממילא לא פנוי להקשיב
כדי לחזק את בטחון העצמי שלו, מעבר לסימולציות, אפשר לעזור לו להבין ולנתח כל הצלחה קטנטנה שקשורה באיפוק ובתגובות מתונות ולהימנע מהפקת לקחים מכשלונות
האימיני לי לא םגשתי אף ילד שסרב לשתף פעולה עם ניתוח הצלחה כי זה מתוך תחושת גאווה
 

FOR THE LD

New member
קראתי מה שנכתב פה, ולדעתי חסר גם הטיפול

בילדים המציקנים האלה. נדמה שכל העצות שניתנו כאן נסובות סביב מקומם של ההורים (הדרכת הורים, סימולציות) או הילד בשינוי המצב, אך לדעתי נפקד כאן מקומם של הילדים האלה, שגם בהם צריך לטפל (עם מרכאות ובלי מרכאות). לא יתכן שילד יסבול הצקות חוזרות ונשנות. כל המעורבים צריכים לקחת חלק בפתרון הבעיה, ולא רק ההורים והילד הסובל. אנשי החינוך באשר הם (מחנכת, יועצת וכו') צריכים לטפל בעניין זה, גם ברמה המערכתית (שיעור חינוך, שיעורי כישורי חיים, או אפילו לותר על שיעור מתמטיקה אחד לטובת חינוך לסבלנות וסובלנות ומניעת פגיעה באחר), ואם צריך גם לטפל באופן ספציפי באותה חבורה שיורדת לחייו של אותו ילד או אפילו ליצור איזה שהוא מפגש של הידברות בין כל הנוגעים בדבר, בשפה וברמת תקשורת שהילדים יוכלו לדבר בה, רק אז יחול שינוי של ממש. לא יתכן שצד אחד יפעל למען שינוי, בעוד הצד האחר לא ישנה ממנהגו.
 

FOR THE LD

New member
ודבר נוסף - לזמן פגישה עם היועצת.

לשתף אותה בכל מה המתרחש. זה בדיוק התפקיד שלה - לטפל גם בדברים מן הסוג הזה בבית הספר.
 
למעלה