הצצצצילוווו

[להיות אמא כל היום]

הצצצצילוווו

זהו אני לא יכולה יותר. אני יודעת שכולכם צועקים את הצעקה הזאת 10 פעמים ביום אבל אני לא יכולה יותר,
מחשבות כמו די אולי אני אשים אותה במוסד עוברות לי אחת לשבוע בראש, דווקא כשאני תחילה להרגיש טוב עם עצמי וקצת מצליחה לעשות דברים אז היא מתחילה קופצת צועקת מציקה מרביצה דדדדדדי כמה אפשר.

סליחה שלא הצגתי את עצמי.
אני אמא ל-5, 4 נורמלים ואחת עם ADHD. היא עוד מעט בת 7 בכיתה א. לוקחת כבר חודש וחצי ריטלין מתוכם שבועיים LA. אם הייתי יכולה לגרום לזה שכל היום היא תהיה מסוממת עם הריטלין הזה הייתי לוקחת את זה בשתי ידיים.
גם אני לדעתי עם ADHD, אבל מכיין שאיבחון עולה הרבה כסף אז לעולם לא אובחנתי. וכשהיא מתחילה הדם עולה לי לראש. נראה לי שאני אפילו עוברת עברה פלילית כי אני לא מתאפקת וכדי להוציא אותה מזה אני יכולה גם להחטיף לה, היא כאילו נכנסת לעולם אחר כמו אוטיסטית מרביצה לאחים שלה וצוחקת מזה. מבקשים ממנה להפסיק והיא מסתכלת בחיוך אין ספק שמהמם וצוחקת, זה לא מעניין אותה.

אם אני נותנת אותה אז לוקחים לי גם את שאר הילדים? באמת אני שואלת אם אני מתקשרת לרווחה ואומרת להם נכשלתי. יש לי בת שאני לא מסתדרת איתה. היא הורסת לי את החיים היא הורסת את הבית. לוקחים לי את כל הילדים?

אני לא מאמינה שאני אומרת את זה אני פשוט ביאוש מוחלט!!!!!!!

 

[יעל ויסוצקי]

אמא יקרה,

את מיואשת ופועלת מתוך יאוש וטוב לא יכול לצאת מזה. את ממש זקוקה לעזרה וטוב שמצאת מקום לכתוב בו את הדברים הקשים שאת מרגישה.
יכול להיות שלפנות למחלקה לשירותים חברתיים בעיריה זה לא רעיון רע בכלל: כדי לקבל הדרכה ותמיכה עבורך. זו לא בושה להגיד קשה לי ואני צריכה עזרה.
לא כל כך מהר מוציאים ילדים מהבית. אולי העובדות הסוציאליות שם מארגנות קבוצות הורים ? אולי כמה שיחות אישיות יעשו לך טוב ויתנו לך מענה ?

מי הם מקורות התמיכה שלך ? האם יש לך בן זוג ? האם יש לך מישהו נוסף שיכול לעזור לך ? אולי יש מקום לשינוי במינון התרופתי של בתך כדי שאחה"צ לא יהיה כל כך קשה?

אני חושבת שמאד כדאי לך גם לטפל בעצמך: אולי את קצת בדיכאון ? המתח הזה בטח לא עושה טוב לאף אחד. הריטלין של הילדה הוא טיפול חלקי ולא מספיק- את כאמא צריכה תמיכה של איש מקצוע כדי להרגיש יותר טוב ולהגיב ממקום נכון לילדה ולך ולא ממקום של יאוש וכעס.

תפני לרופא המשפחה בשביל עצמך, אפילו לעובדת סוציאלית בקופת חולים אם לא נעים לך לפנות לעו"ס ברווחה, לפסיכולוג/ית, למי שיכול להיות נגיש, לשבת איתך ולהקשיב לך ולעזור לך לראות את התמונה בצורה קצת יותר מעודדת ולתת לך כלים מעשיים להתמודד.

 

[brum]

לתת ריטלין זה לא מספיק

קודם כל יתכן וכדאי לך להעביר אותה לריטלין משפיע לזמן ארוך יותר - זה לא סימום, אם לילדה יש בעיה לתפקד אחרי שההשפעה פגה, כמו שילד שיש לו אפילפסיה לא יקח את הכדור שמשפיע רק כשהוא נמצא מחוץ לבית.

אך לתת ריטלין זה לא מספיק, והילדה צריכה גם טיפול ריגשי כלשהוא - אם קשה לך לממן והילדה הייתה בהתפתחות הילד - אפשר דרך קופת חולים בהשתתפות עצמית ממש נמוכה (אבל תור ארווווווךךךךך)

בנוסף נראה לי שחשוב מאוד ללכת להדרכת הורים בלתי תלויה (שלא מקושרת לעירייה או משרד החינוך) - מקום בו לא תחששי להגיד דברים שנשמעים מאוד קשים (עו"ס של הרווחה תהיה מחויבת לדווח על מה שכתבת פה, דבר שיכול לגרום לתוצאות שלטווח הארוך יזיקו לא רק לך ולבת שלך אלא גם לכל המשפחה)
אני מציעה ללכת לפסיכולוג/ית או פסכיאטר/ית פרטי/ת, (ההבדל הוא שפסכיאטר יכול גם לתת פתרונות תרופתיים) ומאוד רצוי עם האבא של הילדה (אם הוא בתמונה), מובן התסכול והיאוש שאת חווה כאן, יש יותר מפתרון אחד לבעיה, אם יש בעיה של כסף, לנסות למצוא עמותה שיכולה לעזור (או יותר טוב - משפחה, אם זה אפשרי)

 

[גמבה מתולתלת]

פסיכולוגית פרטית אמרה לי פעם שהיא יכולה לדווח

לרווחה אם משהו שאמרתי לה לא ניראה לה.

 

[rchomsky]

קבלי חיבוק חזק ובקשי עזרה, זו לא בושה

אני כל כך מבינה אותך...ורוצה לשתף אותך במשהו קטן.
בתחילת השנה עברנו לעיר חדשה ובית ספר חדש. מייד עם תחילת הלימודים חזרנו אל הנוירולוג שלנו והוחלט להעלות לבננו את המינון של הקונצרטה פי שתים כיוון שגדל מאוד בחודשים האחרונים. אני לא יכולה לתאר לך במילים טובות יותר מאלו שלך מה עברנו, זה היה פשוט טרוף. גם בבית וגם בבית הספר, ובנוסף גם הורים של ילדים התקשרו אלינו להתלונן, התקשרו מהחוגים ועוד ועוד. ולמרות שאנחנו מקבלים תמיכה לאורך השנים, ואני מהתחום, היו ימים בהם הרגשתי שזו, אין לי כלים, אין לי מה להציע יותר, אני לא מסוגלת, הקושי הוא כל כך גדול שאולי באמת מחוץ לבית יהיה לו טוב יותר והבית יוכל לתפקד כי יש לנו חוץ ממנו עוד ילדים שמגיע להם לגדול בסביבה בטוחה ולקבל תשומת לב מדי פעם.
התקופה הזו מאחורינו, עד לפעם הבאה, אצל בבנו זה בא בגלים ובכל זאת אני חושבת שכרגע הוא מאוזן ומקווה שכך ימשיך.
מה שחשוב לי להגיד לך זה קודם כל שזה שאת בשעת יאוש וכאב (עליך ועליה) אומרת את כל הדברים הקשים שכתבת לא אומר שאחרים ובינהם אני לא חוו וחשבו מחשבות כאלה בשעת משבר, כי השחיקה והיאוש גדולים ועד שנראה אותו מאושר ויציב יחסית, הדרך עוד ארוכה. אני מציעה לך לבדוק האם יתכן שזה נובע מהשינוי בטיפול ומה ניתן לעשות. כשאני שוחחתי על כך עם הנוירולוגית זה היה אחרי חודש נוראי והחלטנו לחכות שבועיים נוספים ובאמת זה התאזן ותופעות הלווי פחתו.
פני לעזרה זה יעזור לך ותוכלי לעזור לה

 

[אני חושבת שאני]

כמה דברים

ראשית, אני לא אמא לילדי ADHD.
אני ADHD בעצמי, וגולשת בפורום השני (למבוגרים)

עם זאת, ההודעה הזו גרמה לי הזדהות. משום שגם אני הייתי הילדה שלאמא שלה נמאס ממנה (ולא הייתי אלימה. סתם מאחרת כרונית + נכשלת בלימודים וכיו"ב).

אבל עם התחושה של הילדה אני יכולה להזדהות (וגם אם שלך). הילדה חשה את מה שאת חשה, ילדים חשים לא אהובים ולא רצויים ושההורים לא מסופקים מהם.

וזה לא אומר שאת לא צריכה לפרוק את כל מה שעובר לך בראש, נהפוך הוא, זה בדיוק המקום לפרוק תחושות שהן לא "פוליטיקלי קורקט". זה בסדר גמור לדבר על זה.

אבל את חייבת לעשות עבודה עצמית בכדי ללמוד להעריך את הבת שלך, למצוא, אפילו בכוח, מה טוב בה. לא לאמר "4 נורמלים ואחת ADHD". ההפרעה הזו קשורה גם בכשרונות ומתנות. ולא, זה לא אומר שאסור לך לפרוק.

זה אומר שבכדי לסייע לבת שלך את קודם כל חייבת לעבוד על עצמך לחוש שביעות רצון ממנה. לא באופן מזוייף. באופן אמיתי. כי כשהסביבה משדרת חוסר שביעות רצון לילד עם ADHD הוא מפתח הפרעות משניות שקשורות בדימוי עצמי נמוך- דיכאון וחרדה.

ישנו ספר "שבעת ההרגלים של אנשים מוצלחים". מאד מזלזלת לרוב בספרות מהסוג הזה.

אבל הספר מדבר על הורים שרצו שהילד שלהם יהיה "מגניב". והוא היה "חנון". והם החליטו לקחת אותו לקורס הוקי קרח או כדורסל, משהו של הילדים ה"מגניבים". והילד קיבל תשדורת שלא אוהבים אותו כמות שהוא.

בעזרת הספר הזה את יכולה לחשוב על שינוי גישה כלפי הבת.

אני יודעת שזה קשה. דבר שני: לגבי ריטלין. את לא צריכה להתפלל שהיא תהיה "מסוממת" על ריטלין כל הזמן. את צריכה פשוט לעשות.

יש קונצרטה ל 12 שעות. אני באופן אישי "מוטענת" על ריטלין 17 שעות ביום - בבוקר קונצרטה, ואחה"צ LA. זה יוצא 17 שעות טוטל.

כמובן שאני לא נמצאת על ריטלין 17 שעות כי אני אלימה או לא שולטת בדחפים חלילה, סתם לא מרוכזת. ואני יודעת שאצל ילדים מקפידים יותר לא לקחת מעבר ל 12 שעות.

אבל בדקי אפשרות "להטעין" אותה על ריטלין ל 12 שעות עם קונצרטה. אולי רופאה כגון ד"ר איריס מנור, לדוגמא, יכולה לאשר לה באופן חריג איזה רבע כדור ריטלין אחרי הקונצרטה.

לגבי האלימות שלה כלפי הילדים האחרים: זה קשה ובעייתי. אני מצטערת שאני נחרצת, אבל אל תפני לרווחה בשום אופן.

תקראי קצת באינטרנט מה קורה לילדים במוסדות של הרווחה. הם סובלים אלימות מילדים גדולים מהם, שלא לדבר על מעשי אונס. ילדות נמצאות בסיכון גבוה מן הסתם.

הרצון שלך לקצת חופש ממנה מובן לחלוטין, שהרי הורים הם בני אדם קודם כל. אבל לא לרווחה, זה יגמר באסון. יש אלימות במוסדות האלו.

האם עלה בדעתך לשלוח את הילדה שלך לחוגי ספורט? אפילו "של בנים": כל מיני אמנויות לחימה, כל חוג ספורטיבי שרק אפשר.

תבני לה סדר יום שבו יש לה קונצרטה ל 12 שעות, ועם תום השפעת הקונצרטה יש לה חוג התעמלות, לעבור את הריבאונד.

אני גיליתי את הספורט כגורם שמנטרל את העוקץ של הפרעת הקשב איפשהו בשנות השלושים בחיי. את יודעת, כשיש לי כאבי ברכיים, וזה לא בדיוק שלב אידיאלי להתחיל. אבל ילדה בת 7 יכולה להשתלב בהמון חוגי ספורט, ואולי שם היא תצטיין, ותחוש מוערכת, ותוציא אנרגיות שלמרבה הצער היא מוציאה על האחים שלה.


יש אנשים עם הפרעת קשב שחייבים ספורט, פשוט חייבים.

ואם הבת שלך בגיל 7, זה זמן טוב להתחיל. לא כמוני שגיליתי באיחור ניכר את נושא הספורט.

אפשר לחשוב על פתרון התנהגותי: לבקש מהילדה לצלם סרט וידאו על המשפחה.
ולבקש ממנה להיות קריינית.

אולי אם היא תראה את עצמה בוידאו מרביצה לאחים וצוחקת, היא תרצה להשתנות.

אולי לשתף את האחים ואת המשפחה בפתרון הבעיה, וכל פעם שהיא מרביצה, וצוחקת, לעשות לה סימן מסויים שיזכיר לה ללכת לחדר ו... לפרוק עצבים על משהו אחר (אולי להפעיל מוסיקה ולרקוד?)

אולי כדורסל קטן בחדר...

אולי אופניים?

אני לא מתיימרת לשפוט או לתת פתרונות קסם, ובטח שאני לא מתיימרת להבין את הסיטואציה המתישה שאת נמצאת בה, והרגשות שלך כלפי הבת מובנים לחלוטין, אבל למיטב ידיעתי מוסדות הרווחה בישראל זה אסון, ודווקא ספורט בשילוב עם קונצרטה ארוכת טווח, או דרכים יצירתיות לעודד את המודעות שלה למעשים שלה, יכולים להיות אפקטיביים.

אפשר גם חופשה אצל סבתא או דודה, שקצת תנשמי, ותוכלי לעשות RESET.

 

[zivadina]

 

[rchomsky]

כל הכבוד לך!! תגובה בונה ופשוט מדוייקת!!

 

[דנידין172]

גם אני חושבת שהשינוי צריך קודם לבוא מאיתנו

ואחר כך יבוא מהילד. הרבה תלוי במה אנחנו משדרים להם. הצורך שלהם בהרבה חום , אהבה וחיזוקים חיוביים זועק לשמיים. מבחינתם 24 שעות. ולנו ההורים שיש לנו עוד ילדים זה קשה, קשה מאוד. אבל, אחרי הכל, הם שלנו, בשר מבשרנו ומוכרחים ללמוד להיות מאושרים איתם. ולא לראות אותם כמעמסה. עם יחס וגישה נכונה אליהם הם פשוט ילדים מדהימים. גם אני עכשיו מנסה להעביר את עצמי תהליך, שבו אוריד לחץ במספר מישורים בעיקר לימודיים שקשה לי מאוד להשלים איתם , וגם אני הולכת עכשיו לסדנת הורים כדי לראות מה אפשר לעשות יותר טוב . ואני באמת מאמינה שיגיע היום שנשב וניצחק איתם על הכל , ושהם יגיעו רחוק ויראו לכולם "מאיפה משתין הדג" כי הם כישרוניים מאוד, והרבה מהתיסכול והיאוש שאחנו חווים עכשיו כשהם קטנים יהיה מאחורינו. רק צריך להאמין , בהם, בעצמנו, בכוחות שלנו ושלהם , בכך שלזמן יש הרבה השפעה גם , והכל יהיה בסדר !!!! אופטימיות .....
שיהיה לנו חג חנוכה שמח

 

[להיות אמא כל היום]

תודה על התגובה.

נרגעתי.
חזרתי להיות האמא האוהבת
על דאגה, אני בסה"כ אמא טובה. פשוט נשברת לעיתים.

סליחה עם פגעתי שאמרתי 4 נורמלים אחת ADHD, באמת לADHDית שלי יש יתרונות שלאף אחד אחר אין..
היא יפיפייה ובעלת חן עם חיוך שממיס לבבות, בעלת אבחנה מטורפת שתוך שניה הכל גדול וידוע לפניה, היא היחידה שמסדרת את הבית ממש כמו אמא. ואנחנו מאוהבות.

אני יודעת שזה היה נשמע קצת נחרץ אבל בחיים אני לא אמסור אותה, היא האהבה שלי ורק ה' יודע כמה דמעות אני שופכת עליה. ובגללה

תודה על העצות חלקן אני מיישמת חלקן לא יכולה. אנו שייכים למגזר שחוגים של ספורט אין וגם אפשרות כלכלית אין לי בכדי לשלוח אותה.
נרשמתי במכבי לטיפול רגשי יש זמן המתנה של 3 חודשים. ...

אני יודעת שהבעיה היא בי אני כמה חודשים אחרי לידה ונראה לי שקצת סובלת מדיכאון או קריסת מערכות כללית כי כל היום ומכל דבר אני בוכה.

קונצרטה הבנתי שהיא לא יכולה לקחת מכיוון שאינה יודעת לבלוע כדור אבל אבקש מהרופא תוספת אחה"צ.

תודה שוב לכולם על המילים החמות.
שילוב של המון דברים.
ה' ייתן כוחות.

 

[וירלומי]

אל תפני לרווחה

בשום אופן ,
נסי למצוא לעצמך עזרה , אני יודעת שזה יקר , אבל אפשר לנסות קבוצות הורים.

 

[טלי נצר]

איפה אתם גרים ובאיזה קופ"ח את

איבחון עבורך לא חייב להיות יקר - ישנם רופאים של הקופה שיכולים לעשות את זה.
אם את אכן ADHD, יכול מאוד להיות שריטלין (או קוצרטה וכו) יעזרו לך מאוד אם תקחי.

אני מכירה כמה הורים שמקפידים לקחת את הריטלין\קונצרטה דווקא בשעות הערב כשהם עם הילדים - ככה הם הרבה יותר רגועים.