הצצה
כל-כך הרבה שיטות שונות ומגוונות תחת אותו שם: "מדיטציה".
ההבדלים אינם רק בשיטות ובמטרות אלא גם במקור שממנו הן נובעות.
קיימים, לדוגמה, דברים יעילים ועמוקים ביותר, לצד זיופים אקזוטיים, חיקויים חיצוניים ועוד מגוון עצום של אפשרויות מרתקות.
איך זה קורה?
למשל:
X לימד מדיטציה פלאית מסוג מסויים, בדרך יסודית, מובנית ועמוקה.
הבה נאמר שמתוך אלף תלמידיו:
900 למדו מ-X שיעור או שניים (= הציצו מבחוץ)
חמישים למדו די הרבה שיעורים ושינו את חייהם לטובה (= למדו מעט)
שלושים למדו המון שיעורים במשך שנים והשלימו כמחצית ממסלול ההכשרה (= למדו הרבה)
חמישה עשר עברו את רוב מסלול ההכשרה (= למדו כמעט הכל)
חמישה השלימו את מסלול ההכשרה (= והגיעו לנקודת "ההתחלה האמיתית")
אותם חמישה יכולים להיות "ממשיכים", אם ירצו בכך; לשמש בעצמם כשער לאותו לימוד.
מרתק להתייחס גם לכל אחד מארבעת המקרים האחרים (למדו כמעט הכל / למדו הרבה / למדו מעט / הציצו מבחוץ).
אך תוך התחשבות ביכולת הריכוז והקריאה המוגבלים שלנו, שעקב הרגלינו ושאר הנסיבות שמתנקזות אל הרגע הזה, רק חלקיק מהם בא לידי ביטוי אל מול הודעה זו, אתאר בפנינו עתה מקרה אחד מסויים, נפוץ ומגוון מאד לכשעצמו, המשליך על הרבה ממה שאנחנו עשויים לפגוש בו תחת הכותרת "מדיטציה":
התלמידים למדו חלק מהחומר... רכשו חלק מאבני הבניין הבסיסיות... אך אינם יודעים עדיין למה הן משמשות בהמשך הלימוד ובאיזה אופן.
לדוגמה, המורה אמר להם להתרכז בכפות הידיים שלהם ולנסות לחמם אותן בעזרת התכוונותם.
הם אינם יודעים שאחרי שיצליחו בכך מספר פעמים, הוא יבקש מהם לעשות את ההיפך - לנסות לקרר אותן.
ולאחר מכן, יבקש מהם להפסיק לתרגל זאת, יראה להם איזו יכולת פנימית הם רכשו כתוצאה מתרגול זה ומה בדיוק לעשות איתה עכשיו.
הבה נאמר שהם הפסיקו את לימודיהם בשלב שבו הם עדיין עסקו "בנסיון לחמם את כפות ידיהם בעזרת מדיטציה".
ושהם הצליחו בכך יפה, ידיהם מתחממות.
אין להם מושג למה הם עושים זאת, אך הם סומכים על המורה ש"אם הוא אמר לנו לעשות את זה, בטח זה טוב".
והם ממשיכים לעשות זאת אחר כך במשך שנים (אזהרתו המובנית לגבי תרגול ללא הדרכה חלפה לה מבעד לאזנם השניה ופרחה לחלוטין מזכרונם או לחלופין עוררה בהם התנגדות וסווגה כאחד מאותם דברים רבים שלא כדאי להתעכב עליהם).
הם גם מלמדים את זה!
הם מקבצים סביבם שורות-שורות של תלמידים חדשים ומלמדים אותם מדיטציה זו.
"זה חייב להיות משהו טוב", הם אומרים לעצמם. עם הזמן הם גם זיהו אי-אלו תועלות, חלקן אמיתיות, שהתקבלו כתוצאה מתרגול זה.
חלק מתלמידיהם "משלימים" את ה"לימוד" שלהם אצלם, אולם הלימוד שלהם מלכתחילה חלקי ומבוסס על טעות, על אי-הבנה.
שאי אפשר להימנע ממנה בשלבים הראשונים של הלימוד, כשהתלמיד הינו בתחילת דרכו ומלא כרימון בדעות קדומות שמהוות רק סיבה אחת מני רבות לכך שעדיין איננו יכול לשמוע ולראות באמת את מה שאומרים לו ומנסים להעביר אליו.
זוהי רק אחת מהתופעות המשעשעות (את מי שמשועשע מהן) האחראיות על התופעה שאיתה פתחתי את המאמר (אי שם בעבר, כאשר היו להודעה זו יותר קוראים מעכשיו).
וזוהי תופעה נפוצה ביותר.
כל-כך הרבה שיטות שונות ומגוונות תחת אותו שם: "מדיטציה".
ההבדלים אינם רק בשיטות ובמטרות אלא גם במקור שממנו הן נובעות.
קיימים, לדוגמה, דברים יעילים ועמוקים ביותר, לצד זיופים אקזוטיים, חיקויים חיצוניים ועוד מגוון עצום של אפשרויות מרתקות.
איך זה קורה?
למשל:
X לימד מדיטציה פלאית מסוג מסויים, בדרך יסודית, מובנית ועמוקה.
הבה נאמר שמתוך אלף תלמידיו:
900 למדו מ-X שיעור או שניים (= הציצו מבחוץ)
חמישים למדו די הרבה שיעורים ושינו את חייהם לטובה (= למדו מעט)
שלושים למדו המון שיעורים במשך שנים והשלימו כמחצית ממסלול ההכשרה (= למדו הרבה)
חמישה עשר עברו את רוב מסלול ההכשרה (= למדו כמעט הכל)
חמישה השלימו את מסלול ההכשרה (= והגיעו לנקודת "ההתחלה האמיתית")
אותם חמישה יכולים להיות "ממשיכים", אם ירצו בכך; לשמש בעצמם כשער לאותו לימוד.
מרתק להתייחס גם לכל אחד מארבעת המקרים האחרים (למדו כמעט הכל / למדו הרבה / למדו מעט / הציצו מבחוץ).
אך תוך התחשבות ביכולת הריכוז והקריאה המוגבלים שלנו, שעקב הרגלינו ושאר הנסיבות שמתנקזות אל הרגע הזה, רק חלקיק מהם בא לידי ביטוי אל מול הודעה זו, אתאר בפנינו עתה מקרה אחד מסויים, נפוץ ומגוון מאד לכשעצמו, המשליך על הרבה ממה שאנחנו עשויים לפגוש בו תחת הכותרת "מדיטציה":
התלמידים למדו חלק מהחומר... רכשו חלק מאבני הבניין הבסיסיות... אך אינם יודעים עדיין למה הן משמשות בהמשך הלימוד ובאיזה אופן.
לדוגמה, המורה אמר להם להתרכז בכפות הידיים שלהם ולנסות לחמם אותן בעזרת התכוונותם.
הם אינם יודעים שאחרי שיצליחו בכך מספר פעמים, הוא יבקש מהם לעשות את ההיפך - לנסות לקרר אותן.
ולאחר מכן, יבקש מהם להפסיק לתרגל זאת, יראה להם איזו יכולת פנימית הם רכשו כתוצאה מתרגול זה ומה בדיוק לעשות איתה עכשיו.
הבה נאמר שהם הפסיקו את לימודיהם בשלב שבו הם עדיין עסקו "בנסיון לחמם את כפות ידיהם בעזרת מדיטציה".
ושהם הצליחו בכך יפה, ידיהם מתחממות.
אין להם מושג למה הם עושים זאת, אך הם סומכים על המורה ש"אם הוא אמר לנו לעשות את זה, בטח זה טוב".
והם ממשיכים לעשות זאת אחר כך במשך שנים (אזהרתו המובנית לגבי תרגול ללא הדרכה חלפה לה מבעד לאזנם השניה ופרחה לחלוטין מזכרונם או לחלופין עוררה בהם התנגדות וסווגה כאחד מאותם דברים רבים שלא כדאי להתעכב עליהם).
הם גם מלמדים את זה!
הם מקבצים סביבם שורות-שורות של תלמידים חדשים ומלמדים אותם מדיטציה זו.
"זה חייב להיות משהו טוב", הם אומרים לעצמם. עם הזמן הם גם זיהו אי-אלו תועלות, חלקן אמיתיות, שהתקבלו כתוצאה מתרגול זה.
חלק מתלמידיהם "משלימים" את ה"לימוד" שלהם אצלם, אולם הלימוד שלהם מלכתחילה חלקי ומבוסס על טעות, על אי-הבנה.
שאי אפשר להימנע ממנה בשלבים הראשונים של הלימוד, כשהתלמיד הינו בתחילת דרכו ומלא כרימון בדעות קדומות שמהוות רק סיבה אחת מני רבות לכך שעדיין איננו יכול לשמוע ולראות באמת את מה שאומרים לו ומנסים להעביר אליו.
זוהי רק אחת מהתופעות המשעשעות (את מי שמשועשע מהן) האחראיות על התופעה שאיתה פתחתי את המאמר (אי שם בעבר, כאשר היו להודעה זו יותר קוראים מעכשיו).
וזוהי תופעה נפוצה ביותר.
