הצעקה השקטה
לא יודעת אם זה הפורום הנכון, אבל זה גם לא כ"כ משנה כרגע... השעה 8 בבוקר ואני לא ממש יודעת מה אני עושה ערה כרגע. ציפיתי לזה... כל השבוע ראיתי את זה מתבשל בשקט בשקט...חיכיתי לבום. עכשיו הוא צועק שם למטה. סליחה, לא צועק, צורח. צליל כל כך מעצבן, כל כך מפריע, ואח"כ עוד אנשים שואלים אותי למה אני שקטה. והיא, היא הכי מסכנה. מנסה להרגיע אותו. כבר 25 שנה שהיא מנסה להרגיע אותו!!! ובסוף הכל יוצא עליה. אני יודעת שהיא לא מאושרת, זה כתוב לה על המצח, היא לא צריכה להגיד מילה כדי שיראו את זה. אבל היא ממשיכה בחיים האלה כי היא רגילה. והכי אבסורד, שאנחנו (הילדים) הולכים בעקבותיו, ולא מבחינת הצעקות. ניהינו תלוים בה, מאז שהיינו קטנים היא עושה הכל בשבילנו מנקה, מבשלת, מסדרת, מכבסת - הכל(טעות שלה, והיא יודעת את זה, היה לה קשה להגיד "לא"). היום אנחנו כבר גדולים, אבל היא ניהיית יותר ויותר עייפה מאיתנו, היא סובלת. אבל היא לא תצייץ, כמוני כזאת, שתאכל את עצמה, לבדה, מהבעיות שלה. לפחות אני מודעת לחלק שלי בסבל שלה, ואני מנסה לשנות, באמת, מנסה להשתחרר ממהתלות שלי בה. אמא, סליחה. אני אוהבת אותו, מאוד, ואני שונאת את עצמי על שאני כותבת את זה, אבל אני חייבת. סליחה אבא. אנחנו כבר לא יודעים למה הוא צועק ומתעצבן כל פיפס קטן שמזדמן לו, אבל זה הוא, כנראה שזה בדם. לפעמים אני מנסה להרגיע את עצמי ואת הכעס אליו במחשבה שהוא בתקופת מחזור, שזה לא תלוי בו. הוא יודע שהוא כזה, לא פעם ולא פעמיים אמרנו לו את זה, אבל הוא פשוט מוצא את זה כפתרון, לצרוח. הוא פשוט לא יודע להתחשב בסביבה, אנשים כבר מתעייפים ממנו, הם מפחדים, וזה גרוע!! כי כל פעם שהוא בה הם קופצים לדום, ואז הוא יודע שהוא הבוס, שהוא יכול לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו עם הצרחות האלה. ומה יקרה כשהיום הנורא מכל יבוא, מה יקרה כשהוא יהיה עצבני, וזה יעלה לו לראש, והגוף שלו כבר לא יוכל לשאת בזה יותר, והוא יתמוטט. יצנח על הרצפה. אז איך הם יגיבו? הם ישמחו? יוקל להם? או שמא להפך? הוא בן אדם טוב, באמת! רק שלא מוצא את הדרך הנכונה לתקשר עם אנשים. כבר כל הסיטואציות הכי קשות עברו לי בראש, הם יפרדו, הוא יתמוטט, לה יימאס, היא תתמוטט, לאחים שלי יימאס, תוהו והובו. והכל רק בגלל צעקה, צרחה, הכל רק בגלל שהוא פשוט לא מצליח להעביר את הדברים שלו בלחש, קצת יותר חלש, לא לתת לכל השכונה לשמוע. אם רק הייתה לי אפשרות לגרום לו להבין שאפשר גם להסביר, לדבר בשקט. אם רק לא הייתי מנסה לשכנע את עצמי שזה בדם.........
לא יודעת אם זה הפורום הנכון, אבל זה גם לא כ"כ משנה כרגע... השעה 8 בבוקר ואני לא ממש יודעת מה אני עושה ערה כרגע. ציפיתי לזה... כל השבוע ראיתי את זה מתבשל בשקט בשקט...חיכיתי לבום. עכשיו הוא צועק שם למטה. סליחה, לא צועק, צורח. צליל כל כך מעצבן, כל כך מפריע, ואח"כ עוד אנשים שואלים אותי למה אני שקטה. והיא, היא הכי מסכנה. מנסה להרגיע אותו. כבר 25 שנה שהיא מנסה להרגיע אותו!!! ובסוף הכל יוצא עליה. אני יודעת שהיא לא מאושרת, זה כתוב לה על המצח, היא לא צריכה להגיד מילה כדי שיראו את זה. אבל היא ממשיכה בחיים האלה כי היא רגילה. והכי אבסורד, שאנחנו (הילדים) הולכים בעקבותיו, ולא מבחינת הצעקות. ניהינו תלוים בה, מאז שהיינו קטנים היא עושה הכל בשבילנו מנקה, מבשלת, מסדרת, מכבסת - הכל(טעות שלה, והיא יודעת את זה, היה לה קשה להגיד "לא"). היום אנחנו כבר גדולים, אבל היא ניהיית יותר ויותר עייפה מאיתנו, היא סובלת. אבל היא לא תצייץ, כמוני כזאת, שתאכל את עצמה, לבדה, מהבעיות שלה. לפחות אני מודעת לחלק שלי בסבל שלה, ואני מנסה לשנות, באמת, מנסה להשתחרר ממהתלות שלי בה. אמא, סליחה. אני אוהבת אותו, מאוד, ואני שונאת את עצמי על שאני כותבת את זה, אבל אני חייבת. סליחה אבא. אנחנו כבר לא יודעים למה הוא צועק ומתעצבן כל פיפס קטן שמזדמן לו, אבל זה הוא, כנראה שזה בדם. לפעמים אני מנסה להרגיע את עצמי ואת הכעס אליו במחשבה שהוא בתקופת מחזור, שזה לא תלוי בו. הוא יודע שהוא כזה, לא פעם ולא פעמיים אמרנו לו את זה, אבל הוא פשוט מוצא את זה כפתרון, לצרוח. הוא פשוט לא יודע להתחשב בסביבה, אנשים כבר מתעייפים ממנו, הם מפחדים, וזה גרוע!! כי כל פעם שהוא בה הם קופצים לדום, ואז הוא יודע שהוא הבוס, שהוא יכול לסובב את כולם על האצבע הקטנה שלו עם הצרחות האלה. ומה יקרה כשהיום הנורא מכל יבוא, מה יקרה כשהוא יהיה עצבני, וזה יעלה לו לראש, והגוף שלו כבר לא יוכל לשאת בזה יותר, והוא יתמוטט. יצנח על הרצפה. אז איך הם יגיבו? הם ישמחו? יוקל להם? או שמא להפך? הוא בן אדם טוב, באמת! רק שלא מוצא את הדרך הנכונה לתקשר עם אנשים. כבר כל הסיטואציות הכי קשות עברו לי בראש, הם יפרדו, הוא יתמוטט, לה יימאס, היא תתמוטט, לאחים שלי יימאס, תוהו והובו. והכל רק בגלל צעקה, צרחה, הכל רק בגלל שהוא פשוט לא מצליח להעביר את הדברים שלו בלחש, קצת יותר חלש, לא לתת לכל השכונה לשמוע. אם רק הייתה לי אפשרות לגרום לו להבין שאפשר גם להסביר, לדבר בשקט. אם רק לא הייתי מנסה לשכנע את עצמי שזה בדם.........