דו"ח מאמירים ועוד
זהו, חזרנו. התאור של "בשמת הגליל" מזכיר את "סימסלה" באמירים. גם כן רמפה גדולה אל הנוף, חלק מקורה וחלק בסגנון מאהל, עם פופים וספות, וכל מיני פעמוני רוח ושאר אלמנטים אתניים. אתמול בערב חיפשנו מקום לאכול משהו קל במקום פתוח ולמזלנו נפלנו על "סימסלה" אחרי שברחנו מ"סטפ"ס" הדחוקה שלא עשתה שום חשק. ניגבנו לבנה עם פיתה מחיטה מלאה וכמעט נרדמנו על הספה ברוח המלטפת. עיון בתפריט הבהיר לנו שכדאי לחזור לארוחת בוקר במקום להזמין משלוח ארוחת בוקר של "מלח הארץ", שהוא לא רע אבל לא משהו בשביל חופשה בצימר. כאמור היום חזרנו לסימסלה והתענגנו על "בוקר טוב סימסלה" שכלל: מאפה גבינה ועשבי תיבול, אגדה לחיך. לבנה מצוינת, פנכת חמאה מתובלת,פנכת זיתים, ופנכת גבינת צאן מחוות רום, מעולה. בנוסף סלט עלים ברוטב חמצמץ בדיוק כמו שצריך, פיתה מחיטה מלאה וריבת תאנים תוצרת בית, לא מן העולם הזה. שתיה חמה או קרה כמובן. בקיצור האלטרנטיבה השפויה באמירים למי שלא מסתפק בעשבים ופוחד מתחכום היתר של שאר המסעדות בישוב. שאר המנות גם נראות מבטיחות. ביום ראשון בערב סעדנו ב"אלומה" והיה מצוין. שילוב של אוכל גורמה עם אוירה לא יותר מדי מכופתרת. רק המנה האחרונה לא הייתה בחירה מוצלחת כל כך. אישי אוהב חמוץ בסוף הארוחה ולכן הזמין מרק פירות עם כדורי סורבה. זה הזכיר לי קצת גרבר. אני לא אוהבת רסק פרי. למחרת בצהרייים, הובילו אותנו נדודינו ל"צליל החורש". המסעדה הייתה ריקה, המזגן לא פעל והמלצרית בישרה שאין עיסקיות. עיון בתפריט הבהיר שחבל להתיישב שם בכלל. חזרנו ל"אלומה" לעסקית שלא אכזבה. לסיכום היה טוב אבל דרש קצת התרוצצויות. לאור היתרבות הצימרים בצפון והשתכללותם, חבל שאין יותר אופציות קולינריות באיזור.