הצעה

[Halfbaked]

הצעה

שלום לכולם. אתם לא חושבים שהשם של הפורום מעט מטעה? שהרי תחת השם הנוכחי, כל ישראלי שהולך לשפת הים וקובר עצמו בחול (שעשוע מסורתי ואהוב בזכות עצמו), יהיה סבור שבשבילו נועד הפורום. ועד מהרה יהיה הפורום מלא בצעירים לבנבנים עם ראש שזוף וחבוט מכדורי מטקות תועים, שלא לדבר על כמויות החול כל פעם שינערו את הראש, ולהזכירכם, חול בשביל מקלדת זה כמו מר"צ למולדת. אז כדי להמנע מכל זה מבעוד מועד, כדי להקדים תרופה למכה וכריש לחכה, הנה הצעתי: "יוספו גרשיים לשם הפורום לאלתר!" אז לפני שאני מוציא כסף על תרסיסי צבע, אשמח לשמוע דעתכם בנושא. יובל.

 

[הצעדן]

לא הייתי רוצה לחסום שור בדישו

אבל עניין הארמונות בחול כבר עלה בפורום כמה וכמה פעמים. מעשה ברבי טרפון ורבי עזריה ורבי אליעזר שהיו מסובים ב-suburbs ומספרים ביציאת מצרים עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותי הגיע זמן קופונים של memorial day sale. (ואני מקווה שחסידי הפורום יסלחו לי על השימוש במובאות מהכתוב)

 

[Halfbaked]

תחסום, תחסום חופשי

כבר דשתי מספיק היום. דישה זה עסק מעייף, אפילו לשור. אני יודע שזה נשמע קל - כולו דש קצת פה, דש קצת שם. אבל חיים של שור הם לא דש עם שיר, תאמין לי. ולגבי הארמונות, עלה ככל שעלה, לא הזיז כלום, ולראיה המחסור החמור בגרשיים בשם הפורום. אז הגיע הזמן to let dead soldiers lie, לצאת מהקניונים, ולהתרכז בדברים המשמעותיים בחיים. דש, יובל

 

[מזל מהעמק]

אפרופו memorial day

אתם חושבים שבעוד מאתיים שנה כאשר ישראל תהיה כבר זקנה כמו ארה"ב יום הזכרון יהפוך למה ש - memorial day היום בארה"ב - יום המכירות הכי לוהט בשנה? או אולי זה לא הגיל של המדינה? כי סה"כ די הרבה אמריקאים נהרגו במלחמת העולם השניה וזה היה לפני 60 שנה או בקוריאה לפני 50 שנה או אפילו בוויטנאם וזה הרבה יותר קרוב איך אתם חושבים מרגישות המשפחות של אלה שנפלו?

 

[עדי בשמיים]

האמת שגם לי זה ממש מפריע

היינו היום במול המקומי, בדרך כלל נסגר בחמש בימי ראשון והיום היה פתוח עד מאוחר בגלל הסיילים של הממוריאל דיי וייקנד. אני חושבת לעצמי שיום הזכרון הוא אחד הימים הקשים ביותר בשנה בשבילי למרות שאנחנו לא משפחה שכולה באופן ישיר, והנה אני מסתובבת לי במול רואה מיליוני דגלים, מוזיקה של קרנבל ושלטים ענקיים של סייל וסייל וסייל ושל כל מיני מבצעים למיניהם, וכמויות אדירות של הורים וילדים נוהרים לחנויות בלבוש קיצי, ממש חגיגה! ובפינה אחת של הקניון ראיתי איש במדים יושב ליד שולחן קטן ומנסה לגייס תרומות ל-veterans... וזה ממש כאב לי. אני לא יכולה לתאר לעצמי איך אחד הימים הכי קשים למשפחות הנופלים הפך ליום של גאווה לאומית ואווירת קרנבל.

 

[Halfbaked]

לדעתי

משפחות הנופלים כאן מרגישות שמגיעות להן הנחות יותר משמעותיות בחנויות מאשר לשאר הקונים, משהו מעין זה: "40% הנחה על החלל הראשון ו-10% נוספים על כל חלל נוסף". ככה זה באמריקה - כאן עצב לא מוכר. לכאב וצער אין רייטינג, בייחוד אם אי אפשר לסדר happy ending. רק חגיגות הולכות פה. לא מזילים דמעה לזכר הבן שקיפח חייו, אלא הולכים לקניות לזכר הלוחם שבמותו הבטיח את חופש השיווק. אב שכול - היום אתה cool. אם בוכה - קבלי הנחה. חברך נפצע - קביים במבצע. אמריקה, ורסאנו. יובל.

 

[מזל מהעמק]

את ההומור השחור

אני מכירה מאחי שהיה בגולני ואף פעם לא הבנתי אותו זאת אומרת הבנתי שזה קטע שלהם בשביל להתמודד עם מה שעובר עליהם אבל לאבא ולאמא - זה כבר לא קטע של הומור ונכון שהקשרים המשפחתיים כאן לא כמו שאני מכירה מהבית אבל בכל זאת אני לא מצליחה להבין איך האמהות מתמודדות עם זה

 

[Halfbaked]

את לא מצליחה, כי אין מספיק חשיפה

בוודאי שהמשפחות כואבות את כאבן. אבל שלא כמו בארץ, כאן הציבור לא ממש מעוניין. לא רואים הרבה ראיונות עם משפחות הנופלים. לא שומעים עליהם הרבה פרט לכך שהם היו גיבורים שעשו את אמריקה חזקה יותר. ואני שותף לחששך, שמגמה זאת רק מגדילה את הכאב והתסכול שהמשפחות חשות. שיטת הטיפול הזאת בנושא המוות והשכול קיבלה במה נרחבת לאחר פיגועי הענק בספטמבר שעבר. כמעט ולא היו ראיונות עם אנשים שבורים המספרים על קרוביהם וחבריהם שמתו, בקול רועד מבכי. הראיונות והעדויות היו יבשים, עובדתיים, על מנת להעביר מידע, ולא רגש. ואם היה רגש - היה זה רגש ספק מלאכותי של הערכה וסגידה לגיבורים, אף פעם לא רגש כאב ושיברון לב, אף פעם לא חוסר תקווה. כמעט ולא סופר דבר על הנופלים, פרט לאלה מביניהם שהיו מפורסמים. את הכבאים הפכו לגיבורים. חבורה גדולה של בחורים שנהרגו במילוי תפקידם, והפכו לסמל הגבורה והחופש - עד כדי כך שמשאת נפשו של כל ילד אמריקאי ממוצע היא להיות כבאי. אולם על אלפי האזרחים שהיו בבנינים באותה עת לא נאמר דבר. הם הוזכרו כמספר יבש וחסר משמעות אנושית, ללא פנים, ללא שמות, ללא החיים הקטועים של כל קרוביהם. "אם זה מוריד את המורל - זה לא הולם לשידור." זהו המוטו הנשקף לעיני ממסך הטלוויזיה בסלון. האם גם לעיניכם? יובל.

 

[מזל מהעמק]

אולי בגלל שפה הכל כל כך גדול

זאת אומרת שלא כמו בארץ - אנחנו שנינו מאותו הכפר וכולם מכירים את כולם ולכולם יש עבר משותף עם מעגלים נחתכים דרך הלימודים והצבא ופה הדברים נראים רחוקים יותר והמלחמות הן לא על אדמת ארה"ב אלא ביבשת אחרת רחוקה והאזרחים לא מעורבים בה באופן פעיל - לא מסכות אב"כ ולא חדרים אטומים ולא טילים ונחש צפע. והצבא הוא צבא מקצועי וכבר נתקלתי בתגובות של אמריקאים בסגנון של: הוא בחר במקצוע הצבאי בצורה חופשית כמו שאני בחרתי להיות - מהנדס / זבן בחנות זה המקצוע שלו לההרג - הוא מקבל כסף על זה הוא מקבל כסף לפי הסיכון המקצועי - אז שלא יבכה כאשר הסיכון בא לידי מימוש ובקשר לטלויזיה, אני גם לא בעד המסחטה הנפשית שהטלויזיה בארץ מציגה עם כל פיגוע והחזרה האינסופית על אותם שתיים שלוש שניות של תמונות שיש להם וחוזרים ומשדרים אותן הלוך ושוב ומדבררים את עצמם לדעת

 

[עדי בשמיים]

גם אני לא בעד

אבל גם לא בעד הקיצוניות השניה, הריחוק המקפיא כמו החורף באלסקה והמהירות שבה טרגדיה כואבת ונוראה כמו התאומים נדחקה לה למעמקי הארכיון הטלוויזיוני והפכה לקרנבל ססגוני של פטריוטיות מבחילה... לא יודעת מה איתכם אבל אני עדיין כואבת את זה ומה שקרה כאן אחרי עם גל הפטריוטיות המאושרת ששטף את ניו יורק, עשה לי בחילה של מתקתקות בגרון וודאי היה עלבון צורב למשפחות.

 

[מזל מהעמק]

הדבר היחיד המשמעותי

שראיתי לגבי התאומים היה סרט תעודי של שני אחים צרפתיים על תחנת כיבוי אש שהייתה בסמוך לתאומים. הם התחילו את הסרט כמה חודשים לפני, תוך מעקב אחר אחד הטירונים החדשים שהצטרף לתחנה, כדי להראות את ההשתלבות ורוח היחידה בתוך תקופת ההסרטה קרה הפיגוע בתאומים כמובן שהיו צילומים אוטנטיים מהאירוע אבל באופן מפתיע שני האחים אשר היו יחד עם הכבאים בתאומים - לא נפגעו אף אחד מתחנת הכיבוי הזו לא נפגע ממש הפי אנד אמריקאי אני לא בטוחה שהיו מראים את זה אם התוצאה הייתה אחרת, זאת אומרת כמות נפגעים גדולה מבין כבאי אותה תחנה מעבר לזה מה שכן ראיתי כמה פעמים זה מפגש בין אחת הניצולות לכבאי שהציל אותה - קיטש אמריקאי ממוצע

 

[eli21us]

עשוי טוב ומרגש../images/Emo45.gif

 

[Halfbaked]

אכן פסיקים למחשבה

זו קיצוניות וזו קיצוניות, וחבל שאין כאן או שם טלוויזיה מאוזנת יותר. אבל זו הרי רק דעתי, וכל אחד מגדיר את ה"איזון" בעצמו. אז בסופו של דבר זוהי הבעיה שלי שרצונותי וצרכי אינם תואמים את אלו של רוב הציבור, ואם איני מרוצה - השלט בידי והרשות נתונה, ממש כמו גולש שאינו אוהב את צורת התנהלותו של הפורום בו הוא נמצא. אך זאת, אם אני יוצא מנקודת הנחה שהתקשורת עונה לצרכי הציבור. ללא הנחה זאת המצב מסובך בהרבה, וניתוחו בהתאם. אז במקום להיכנס לקופת שרצים שאין לה רותחין, הנה חמשיר: מעשה בג´ירפה שמה טובה שהיתה מתמרת לגובה עד קצה שביל החלב שם פגעה בכוכב וגרמה בטעות סופר נובה. יובל.

 

[מזל מהעמק]

איזה מזל שקראו לה טובה

ויצרה סופר נובה ולא ענת מאור כי בטח הייתה יוצרת חור שחור

 

[ענת הקטנה]

יובל

כולנו כאן המומים מחדש מכישורי הכתיבה שלך. אתה בטוח שמתממטיקה היא המקצוע הנכון עבורך?

 

[ענת הקטנה]

הנה אחד משלי (שניים בעצם)

מעשה באחד שמו יובל שעסק בחשבון-מה חבל כי ביום זכרון הוא יצא מארון והראה כי משורר הוא בכלל... וזה היה חמשיר מיותר שרצוי היה -ימחק לאלתר ואם עדי בשמיים תושיט רק ידיים אל סל המחזור ישוגר. להתראות לכולם.

 

[עדי בשמיים]

ענת את ממש מוכשרת

תישארי איתנו, אולי נעשה תחרות חמשירים??

 

[ענת הקטנה]

מוכנה להשתתף בתחרות

חמשירי ישראלים בחו"ל. אבל לאור המצב הנוכחי - יש כאן מנצח ברור אף על פי שלא ממש השקעתי (תירוצים תירוצים....) תודה בכל אופן, מותק.

 

[Gefen]

לא ניתן לקבל את ההצעה

כי אז באופן תמוה כל הפורום נעלם... אז אם למישהו בא להעלים לנו את כל הפורום..פשוט להכניס גרשיים זה כל מה שצריך.. זכורני ביומי הראשון כמנהלת הפורום, ניסיתי להתחכם והכנסתי גרשיים, כמעט שחטפתי התקף לב כשנעלם לי כל הפורום, פשוט - היה פה ריק ... עד שהגיעה מורן, הסירה את הגרשיים והושיעה אותי מההיסטריה, עברו עליי כמה דקות של בהלה אמיתית. ועד שבתפוז ימציאו לנו את הגרשיים, אנחנו ממשיכים בכיף לבנות לנו ארמונות בחול

גפן

 

[מזל מהעמק]

צודקת מאה אחוז

מי שבחוץ זה ישראלים בחול מי שבארץ זה ישראלים בבוץ ברוח טובה וללא כוונות פוליטיות / דתיות / לאומיות לילה טוב מזל מהעמק