ועכשיו אניפ:
בקרוב אסמן עוד
ברשימת המטלות שלי כנערה בוגרת. ואני מדברת על הפסיכומטרי, כמובן. אומנם לא היה לי קל לבחור איפה ללמוד, כיוון שמכונים שכאלו צצים כ
אחר הגשם. לבסוף מצאתי. אבל הם לא משלמים לי על פרסום
, לכן לא אומר את שמם.
. בקיצור, בימי חמישי אני משכימה קום מה
שלי. זה קשה נורא
זה אפילו מבאס לקום כשה
עוד בשמיים, וצריך לעזוב את ה
העצלן שממשיך לישון, אבל מתרגלים. קמה, מתארגנת, שותה
או
,ויוצאת לי לדרכי. ביום חמישי האחרון, איך שקמתי, ראיתי בחלון, מלבד
ו
(אני גרה במושב, דההה), מלא
מתקרבים, ו
מתחילות לרדת. בעע, איך לא בא לי ללכת עכשיו עד לתחנה.. אז סנג'רתי את אמא
שתיקח אותי ב
מה
. וגם גנבתי לה את ה
. זה פסדר, היא לא כעסה
. היא אמא שלי. היא
אותי. טוב, נו, גם אבא
לפעמים לוקח אותי. גם לו יש לבבות בעיניים
כשאני רק מתקרבת לטווח ראיה. זהו, אז אני יוצאת מהאוטו, מקבלת
,
(וקצת מזומנים), והולכת לי לדרכי. בגלל שאני כזאתי ייקית
, אני מחכה מלא זמן לאוטובוס, ומתה מקור
, וכל המכוניות שעוברות משפריצות עליי מלא בוץ
. לונעים. לאט לאט ה
יוצאת, ה
מתחילות לצייץ, וגם ה
המשוטטים מבינים שאני לא טעימה ולא כדאי להם להתקרב אליי
. טוב, האוטובוס מגיע. הנהג חמדמד, מהמרושלים האלה
שאגד הכריחה להתלבש מכובד.. הוא תמיד מושיט את ידו לשלום,
כי אנחנו כבר חברים (17 שקל הלוך 17 חזור לא הולכים ברגל..), ותמיד נזכר בשניה האחרונה שאני דוסית
. ואז אני מפנה את מבטי לחלל האוטובוס, ותמיד מתפלאת שהכל מלא חיילים
וחיילות
ואין מקום
. בסוף מצאתי מקום ליד איזה
שלא הפסיקה לדבר ב
, ולספר לכל העולם על החבר שלה
שנטש אותה לאנחות
. האוטובוס מזדחל לאיטו
, ואני כבר יודעת, שכמו תמיד אני אאחר, ויישאר לי מקום רק מאחורה, ובגלל שלונעים שיידעו שיש לי
, אז אני גם לא אראה כלום.
(
ככה העיניים שלי יוצאות מהמקום כדי לראות). לונורא. לפחות אני אקבל חיוך
מהמדריך
. הוא כזה חמדמד! איך שהוא מקבל את פניי יפה כל פעם
. חבל שהוא גדול מדי (ואני צוציקה, כזכור
), חילוני מדי, ופולני מדי
. אז אפשר לסמן עליו
בתחום הרומנטי, ולחפש את מזלי
במקום אחר. קורס של ביינישים ובנות שירות כבר אמרתי? ועד שכבר יש אחד נורמלי, ה
של הקורס, הוא בערך היחידי שלא בייניש
(טוב, נו, הוא גם קצת.. אה..
). טוב, נו, אני אודה על האמת ולא אבוש
יש שם אחד ששבה את עיני. והוא כל הזמן מסתובב כדי להסתכל עליי (
). אז החלטתי שיומחד אני אקרוץ לו, ונראה איך הוא יגיב. אז
לו. והגאון קרץ לי בחזרה! אללי! את הבטן החזקתי מרוב צחוק
. ככה זה. כולם רק מעמידים פנים שהם מסתכלים בספרים
ופותרים תרגילים, אבל בעצם עוד ייצאו משם מלא זוגות
(
טפו טפו טפו!) אז זהו, חוץ מלקרוץ לאנשים ולעשות קצת חנדלך למדריך, אני די שותקת שם כמו
, מתרכזת בשאלות
, מדי פעם לוקחת שלוק מה
, קוראת לפעמים גם למדריך
, ולא שוכחת להודות לו
על העזרה
. שלא תראו אותי לא נכון, אני דפקא מצליחה הרבה תרגילים. יש לי הברקות
, זאת סתם העצלנות שמכריעה אותי. הלוואי והיה פתרון קסם
בשביל לא לעבוד קשה כל כך.
נשברתי!
המשך יבוא. איך אומרים? "קב ונקי"- מעט אבל טוב. (למדתי את זה הרגע..) המשך יום מוצלח. אין לי אופי אני, הבטחתי סיפור ונשברתי באמצע, אה? מה 'ני יעשה? אני כבר מתה
לונורא, ניצחון טכני לי

. חוץ מה-
, לא חזרתי על אף אייקון פעמיים!