המשך הדיון בהצעה
כפי שניתן לראות, אי הקמתו של המפעל בירקונים חוסכת באופן מידי 100 מלש"ח. מאידך, הסבתו של המפעל בלטרון לייצור סגמנטי רק"ל מצריכה כשבועיים בלבד ועלותה מסתכמת ע"פ האומדנים בפחות מאחוז מסכום ההקמה של מפעל חדש. סביר להניח שאפילו ה"ירוקים המזויפים" של יקירנו פד"פ יעדיפו אופציה זו ע"פ הקצאת שטח מפעל + משטח אחסנה בשטחים פתוחים. בנוסף, שמירתו בחיים של המפעל הקיים מעמידה לרשות המדינה כוח אדם מקצועי ומנוסה, שכבר נמצא במקום. יודגש למען הסר ספק, כי אין השארתו של המפעל פעיל מחייבת את המדינה להשתמש בשירותיה של "מנרב" וכי ניתן יהיה להמשיך ולהפעיל את המפעל ע"י מפעיל אחר, אם כי גם כאן הניסיון והידע שנצבר ב"מנרב" (שסיימה בהצטיינות את מנהרה 1) מקנים לה יתרון בולט על פני מתמודדים פוטנציאליים. נקודה נוספת שמעניקה יתרון להצעה היא שינוע הסגמנטים. כאמור, השינוע באמצעות רכבת בודדת כלכלי יותר וחוסך מספר רב של משאיות, שלבטח "ינעימו" את זמנם של הנעים בכבישי גוש-דן. מרחק הפריקה מתחנות הרכבת שבציר האיילון אל מכונות הכרייה קצר יותר ויכול להתבצע בלילות (וגם בשבתות - A1 פעיל בשבתות), תוך צמצום המטרד שנגרם לתושבי ובאי גוש-דן. כמו"כ, הפעלת רכבות מטען עתידה להעניק זריקת עידוד והגדלת ההכנסות לענף המטענים המקרטע של הרכבת ולייעל את השינוע וייצור הסגמנטים עבור נת"ע. באופן מסוים, הכסף המושקע ע"י המדינה חוזר אליה.
בהודעה הבאה אתייחס לשילוב ההצעה בלוחות הזמנים של A1 ולהכשרתו של קטע תוואי מכרז א' עבור רכבות המטענים. בינתיים, אפשר לדמיין רכבות משא, שנצפות ע"י נוסעיו הרבים של כביש 1, עושות דרכן לכיוון ירושלים - אקט תדמיתי מן המעלה הראשונה לזירוז התחושה שאוטוטו רכבת הנוסעים לירושלים מגיעה. בטוחני שהשר הממונה לא יתנגד למראה כזה.
הצעתי כבר (c)