הפורום שינה גם את חיי.
אני כל כך מזדהה.
כילד, וכנער מתבגר, הייתי מאז ומתמיד שקט יחסית. ילד טוב, בעל אישיות נוחה. (תמיד גם הייתי עצבני, אבל זה דבר שהתפרץ בגיל מאוחר יותר.)
אבל, האופי השקט שלי היה גם בחיים החברתיים שלי. לא באמת הייתי "פותח את הפה", והחברים לספסל הלימודים לא באמת ידעו מי אני.
כשנחשפתי לאינטרנט ולמערכות הפורומים השונות, התבייתתי על פורום אחד. שם, הרגשתי שהייתי מי שאני. העזתי "לפתוח את הפה" על גבי הרשת ולחשוף את כל מעלילותי, דבר שלא הייתי עושה בחיים הפרטיים.
הדמות שיצרתי באותו פורום היתה דמות חזקה יותר ודומיננטית, דבר שבמציאות לא באמת הייתי. פשוט כי שם - היה לי אומץ.
באיזה בוקר אחד נפל לי האסימון. לא היה לי הגיוני שאני נותן דרור לדעותי רק כשאשר אני מתחבא מאחורי מסך של מחשב.
מאותו בוקר, היית אדם חדש. גם במציאות היומיומית - הייתי ישיר, לעיתים בוטה, דעתן, ביקורתי ולעיתים אפילו קצת תוקפני.
זה היה תהליך של מתן דרור, אבל סופסוף הייתי אני, פשוט כי לא הסכמתי יותר להתחבא. טעמתי מהחופש הוירטואלי, והכרחתי את עצמי לחוות אותו גם במציאות.
לפני שנה בערך, בחור שרצה לצאת איתי פעם, נכנס לסקייפ כל פעם כדי לדבר איתי, עד שהסכמתי להפגש. זה היה תהליך של חודשיים בערך.
כשהגעתי אליו הביתה, בפעם הראשונה שהוא פגש אותי, הוא חייך אלי ואמר לי "וואו, אתה דווקא בנאדם נחמד".
לא הבנתי מה הוא אומר ושאלתי אותו: "מה? למה "דווקא"? ממה אתה מופתע?"
והוא ענה: "לא יודע. באינטרנט, אתה פשוט בלתי נסבל".
צחקתי קצת, כי הבנתי למה הוא מתכוון. אבל אחרי חודש, הוא לקח את מילותיו חזרה. הוא טען שאני בלתי נסבל במציאות בדיוק כמו שאני באינטרנט.
ואני חייכתי לעצמי, כי סגרתי מעגל.
אני שמח שהתחברתי למערכת פורומים. זה פשוט אילץ אותי להוציא החוצה את מי שאני. אבל זה תהליך שקרה מעצמו, תוך כדי התבגרות.
זה היה סתם סיפור לא קשור על איך התכתובות בפורומים עזרו לי וזרזו את תהליך ההתבגרות שלי
