זוהי שיטת לימוד/חינוך
שמכבדת מאוד את הרצון ואת האני הפנימי של הילד. ואתן לך מס' דוגמאות: למשל ארוחת בוקר לא אוכלים בזמן מסויים כי הגננת אמרה: עכשיו אוכלים, אלה יש מזנון פתוח והילדים אוכלים משעה מסויימת, עד שעה מסויימת, בזמן שהילד באמת מרגיש שהוא רעב. עוד דוגמא: נניח שאני מקריאה סיפור, ולילד לא מתחשק לשמוע באותו רגע סיפור, הוא יכול ללכת לקבוצה השניה שעובדת בצבעי גואש או אצבעות, או לכל פעילות אחרת הנעשת בגן. הוא יכול להחליט ללכת לקבוצת הצעירים כי ככה הוא מרגיש לעשות, או ללכת לקבוצת הבוגרים ממנו. (כמובן שהכל נעשה בתאום עם הגננת השניה). יש זרימה וכיבוד של רצון הילד, ולא הכרח. יש הרבה חקר, ניסוי ותהיה, ותעוד יום יומי. יש עמוד שידרה בגן, סדר יום וכו' אבל הוא מאוד גמיש. לכל 4 ילדים יש גננת אישית, ולמרות הכל, הכל מאוד פתוח מכבד, מרחבי. יש פסיכולוגית שמלווה את הגן ואותנו ואת ההורים לאורך כל השנה. כרגע הקבוצה מאוד צעירה, ואין לי מושג איך זה מיושם בשטח, אבל בגדול, בכללי, זו הפילוסופיה על קצה המזלג. זו שיטה איטלקית, אם אני לא טועה. זו שיטה שיש המצצדים בה, ויש הטוענים שהיא נחלה כישלון, כי השיטה לא מיושמת לאורך הדרך החינוכית בגנים או בבתי הספר. לדעתי זה רווח נקי של הילד. אבל זה מאוד תלוי בגננת כמובן. מורה טוב או יותר נכון, מחנך טוב, הוא מחנך לכל החיים! ואלה היו 60 שניות על פילוסופיית החינוך של רג'יו אמיליה.