תלוי בתנאי הלחימה
בלחימה באזור המזרח התיכון, ללוחם הממלוכי שהציוד והשריון שלו היו קלים יותר, ואשר לא נזקק לכ"כ הרבה מים ועשב בשביל הסוסים שלו, שהיו יותר קטנים, הייתה עדיפות. עדיפות נוספת הייתה להם בכך שהם היו קשתים רכובים, ולכן היתה להם יכולת להלום ממרחק ללא צורך ביחידות מיוחדות של קשתים. ללוחם האירופי היה יתרון בכוח הלם - החרבות הכבדות והשריון הכבד שלהם הפכו אותם פחות פגיעים, אך הטמפרטורה ותנאי השטח לא התאימו להפעלת כוחות גדולים של אבירים. כמו כן היה להם יתרון לא מעורער בלומת מצור, הן בהפעלת מכונות מצור והן בהגנה על ערים מבוצרות. הבעייה בניצול היתרון הזה הייתה שלממלוכים היה עורף עמוק מאוד, ושלא היו מקומות אסרטגיים מספיק להקים בהם מצודות כך שיכריעו את המערכה (למשל מעבר נהר מרכזי או מעבר הרים). בעימות "אחד על אחד" הלוחם הצלבני היה שואף להגיע לטווח קרוב, ולהכות מספר מכות ניצחות שיבילו לקרב קצר ככל האפשר, הלוחם הממלוכי היה שואף להאריך את הקרב ככל האפשר, להתיש את האביר ואת הסוס שלו. מי היה מנצח? זה כבר תלוי ביכולת אישית וביכולת לנצל את היתרונות היחסיים. אבל נקודה חשובה בעימות שבין הצלבנים לממלוכים הייתה יכולת המצביאות - היכולת לנצל טוב יותר את התנאים בשטח כך שיאפשרו לו להפעיל יותר לוחמים בצורה היעילה ביותר.
