הציפיה משתלמת
סוף סוף, אחרי חצי שנה ריקה ללא חלומות צלולים היה לי אחד הלילה: הייתי בבית, בדיוק חזרתי מאנשהו אחרי שהחנתי את האוטו בחוץ וסגרתי את הבריח של הדלת. השכן שלנו התקשר ודיבר עם אמא שלי. הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב והתייעץ איתה (היא אחות) ואמא שלי, אחרי השיחה, אמרה שהיא צריכה ללכת איתו לבית חולים. אם הייתי יודעת שהיא צריכה לצאת מיד אחרי שבאתי, הייתי משאירה את המפתחות באוטו ואת הדלת פתוחה כדי לחסוך לאמא שלי שגם היא לא הרגישה טוב. היא בקושי קמה והלכה לאט ובסוף הגיעה לדלת. פתחתי לה את הבריח ואת הדלת וכשהיא באה לצאת הצצתי החוצה: בחוץ היה משטח אספלט של חניה והיה שם מטוס נוסעים ענק. חשבתי לעצמי- יו! יש לנו שדה תעופה מחוץ לבית, לא ידעתי (או לא זכרתי), ואז אמרתי לעצמי שזה מזכיר לי משהו: חלום שאחותי סיפרה לי, שגם בו היה שדה תעופה מחוץ לבית שלנו (למעשה זה לא היה חלום של אחותי כי אם חלום שלי שקדם לחלום הזה וזכור לי רק במעורפל), ואז אמרתי לעצמי: "רגע רגע... חלום? אולי גם עכשיו זה חלום! כן, זה חלום!" הגעתי למסקנה הזו בלי לבצע אפילו בדיקת מציאות. זה היה ברור. מרגע זה הלכתי לי בגאווה- הנה, יש לי חלום צלול ואני לא הולכת לפספס אותו! רציתי לספר את זה לאמא שלי, ניסיתי לקרוא לה, אבל לא יצא לי קול, רק משהו מעומעם ולא ברור (כמו שקורא לי הרבה בחלומות). עזבתי את זה והתחלתי לרחף. זה היה קל: התרוממתי בערך שלושים סנטימטר מהרצפה בגוף ישר, אבל לא הצלחתי להחזיק את זה להרבה זמן והתחלתי לאבד גובה עד שנגתי ברצפה. בשניה שנגתי ברצפה החלום נפסק, אבל לא נכנעתי. פשוט הקפדתי לא לזוז וידעתי שאם אני אתרכז טוב אני אחזור לחלום. התעוררתי על הספה בסלון. יכלתי לחשוב שזו מציאות אבל זכרתי את הטריק הישן הזה של חלום בתוך חלום. שוב לא הייתי צריכה ממש לחפש משהו כתוב אלא פשוט קמתי וריחפתי לי בשמחה. אחותי שכבה על הספה. היא היתה עיפה ולא הצליחה להרדם כנראה, או שגם היא לא הרגישה טוב. שכללתי את הרחיפה: ריחפתי מסביב לספה והשולחן במעגלים. אחותי הסתכלה עלי כאילו נחתתי מהירח במן מבט של: "מה את בדיוק חושבת שאת עושה?!" אמרתי לה שזה חלום צלול ולא היה אכפת לי מה היא חושבת עלי. עברתי לריחוף מסוג אחר: מעין גלישה, עדיין במעגלים, שבו הגוף מוטה בסיבובים כמו ברכיבה על אופנוע נגיד, אבל משהו עצר אותי: דגם של ספינה דו תרנית שאבא שלי בנה שנמצאת על הטלויזיה (גם במציאות), אז מכיוון שזה חלום, הרשתי לעצמי להרים אותה בתנופה (לא היה אכפת לי שכל מה שנמצא עליה יפול כי זה רק חלום) ולהניח אותה על אחותי- פשוט אמרתי לה "תחזיקי שניה" וזרקתי עליה את הדבר הענק הזה (היא באמת חשבה שהשתגעתי) והמשכתי בגלישה עד שרוויתי מספיק כיף ליום אחד והתעוררתי, הפעם באמת. אחר כך שוב נרדמתי וחלמתי שאני מספרת את החלום לאחותי, מה שעשה לי תחושת דג'בו כשסיפרתי לה את זה אחר כך במציאות... זהו
סוף סוף, אחרי חצי שנה ריקה ללא חלומות צלולים היה לי אחד הלילה: הייתי בבית, בדיוק חזרתי מאנשהו אחרי שהחנתי את האוטו בחוץ וסגרתי את הבריח של הדלת. השכן שלנו התקשר ודיבר עם אמא שלי. הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב והתייעץ איתה (היא אחות) ואמא שלי, אחרי השיחה, אמרה שהיא צריכה ללכת איתו לבית חולים. אם הייתי יודעת שהיא צריכה לצאת מיד אחרי שבאתי, הייתי משאירה את המפתחות באוטו ואת הדלת פתוחה כדי לחסוך לאמא שלי שגם היא לא הרגישה טוב. היא בקושי קמה והלכה לאט ובסוף הגיעה לדלת. פתחתי לה את הבריח ואת הדלת וכשהיא באה לצאת הצצתי החוצה: בחוץ היה משטח אספלט של חניה והיה שם מטוס נוסעים ענק. חשבתי לעצמי- יו! יש לנו שדה תעופה מחוץ לבית, לא ידעתי (או לא זכרתי), ואז אמרתי לעצמי שזה מזכיר לי משהו: חלום שאחותי סיפרה לי, שגם בו היה שדה תעופה מחוץ לבית שלנו (למעשה זה לא היה חלום של אחותי כי אם חלום שלי שקדם לחלום הזה וזכור לי רק במעורפל), ואז אמרתי לעצמי: "רגע רגע... חלום? אולי גם עכשיו זה חלום! כן, זה חלום!" הגעתי למסקנה הזו בלי לבצע אפילו בדיקת מציאות. זה היה ברור. מרגע זה הלכתי לי בגאווה- הנה, יש לי חלום צלול ואני לא הולכת לפספס אותו! רציתי לספר את זה לאמא שלי, ניסיתי לקרוא לה, אבל לא יצא לי קול, רק משהו מעומעם ולא ברור (כמו שקורא לי הרבה בחלומות). עזבתי את זה והתחלתי לרחף. זה היה קל: התרוממתי בערך שלושים סנטימטר מהרצפה בגוף ישר, אבל לא הצלחתי להחזיק את זה להרבה זמן והתחלתי לאבד גובה עד שנגתי ברצפה. בשניה שנגתי ברצפה החלום נפסק, אבל לא נכנעתי. פשוט הקפדתי לא לזוז וידעתי שאם אני אתרכז טוב אני אחזור לחלום. התעוררתי על הספה בסלון. יכלתי לחשוב שזו מציאות אבל זכרתי את הטריק הישן הזה של חלום בתוך חלום. שוב לא הייתי צריכה ממש לחפש משהו כתוב אלא פשוט קמתי וריחפתי לי בשמחה. אחותי שכבה על הספה. היא היתה עיפה ולא הצליחה להרדם כנראה, או שגם היא לא הרגישה טוב. שכללתי את הרחיפה: ריחפתי מסביב לספה והשולחן במעגלים. אחותי הסתכלה עלי כאילו נחתתי מהירח במן מבט של: "מה את בדיוק חושבת שאת עושה?!" אמרתי לה שזה חלום צלול ולא היה אכפת לי מה היא חושבת עלי. עברתי לריחוף מסוג אחר: מעין גלישה, עדיין במעגלים, שבו הגוף מוטה בסיבובים כמו ברכיבה על אופנוע נגיד, אבל משהו עצר אותי: דגם של ספינה דו תרנית שאבא שלי בנה שנמצאת על הטלויזיה (גם במציאות), אז מכיוון שזה חלום, הרשתי לעצמי להרים אותה בתנופה (לא היה אכפת לי שכל מה שנמצא עליה יפול כי זה רק חלום) ולהניח אותה על אחותי- פשוט אמרתי לה "תחזיקי שניה" וזרקתי עליה את הדבר הענק הזה (היא באמת חשבה שהשתגעתי) והמשכתי בגלישה עד שרוויתי מספיק כיף ליום אחד והתעוררתי, הפעם באמת. אחר כך שוב נרדמתי וחלמתי שאני מספרת את החלום לאחותי, מה שעשה לי תחושת דג'בו כשסיפרתי לה את זה אחר כך במציאות... זהו
