הצילו

[לא מושלמת]

הצילו

שלום. לא יודעת מה לעשות. מתהפכת לי הבטן. אני בת 29 נשואה כמעט שנתיים ללא ילדים. בעלי בן שנות ה-30 המאוחרות. הוא לא מתחיל איתי, אם אני לא יוזמת אז אין סקס. לא אוהב שאני נוגעת בו במקומות אינטימיים שלא לדבר על...כבר מזמן הפסקתי לקחת גלולות כי אין הרבה טעם. אני אוהבת לרקוד, דיסקו, זוגות..דמעות עולות בעיני כשרוקדים בחתונות או בארועים אחרים והוא לא רוקד עימי וגם לא מאפשר לי לרקוד עם אחרים...וזה רק קצה הקרחון. אני תוססת, רוצה תשוקה, שיכרון חושים, מרגישה שני והוא כל כך שונים ולא מתאימים. לפני החתונה היו לי סיוטים בלילות, כבר אז חשתי שאני נכנסת לצרה צרורה אבל תמיד עמד בעינו המשפט "יהיה בסדר" הוא ישתנה, יהיה פחות לחוץ וכד´. אנא, עצתכם ועזרתכם. לא יכולה יותר. יש עוד המון דברים בגו אני פשוט לא רוצה להלאות אתכם יותר.

 

[דג דניאל דן op]

תתגרשי

כמובן שאת צריכה לדבר איתו על זה. אולי משהו בשיחה יעורר דברים. אולי הוא צריך עזרה? ואיפה את? אבל לפי מה שאת כותבת - הוא תמיד היה ככה. סיוטים? כבר אז ידעת. מה את מתלוננת. נראה לי שהוא צריך להתלונן. זו את שלא אמרת לו, בהתחלה, מה הציפיות שלך. עכשיו כל עוד שאין ילדים תבהירי לעצמך מה את רוצה. תבדקי אם זה איתו. ואם לא איתו. להתגרש. דניאל

 

[לא מושלמת]

תשובה עם הבהרות

דניאל, תודה על תגובתך.הנה תשובותיי לשאלותיך ודבריך: או הו העיניין דובר מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה אפילו ההורים עורבו. צריך עזרה? ודאי שכן. הוא מסרב ללכת, מבטיח שישתפר והכל נעשה רק גרוע מיום ליום. זה לא היה ככה בשמונת החודשים הראשונים להכרותינו (התחתנו אחרי כשנתיים חברות)וכן אין ספק שיש בי מן האשם,ידעתי לפני שהתחתנתי שמשהו רקוב, אבל התקווה שזה ישתפר, ההבטחות מצידו, הנוחיות של הזוגיות,דחיפה שלו לקנות בית נחמד במחיר מציאה (שנקנה על ידי שנינו עוד לפני החתונה)הכל הכל ביחד ועוד שאב אותי למציאות הזוגית העגומה שלי.... יעל

 

[האלי]

תתגרשי

קודם כל כי לא טוב לך איתו ואין לך שום סיבה להיות במקום שלא טוב לך בו. מעבר לזה אני שומע התבצרות בעמדות. גם שלך ולפי מה שאת מספרת, גם שלו. מאד קשה לאדם לעשות שינוי, אבל כשמתבצרים הסיכוי לשינוי שואף לאפס. כל עוד אין לכם ילדים אין שום סיבה שתישארו ביחד ורק תדאגי שלא יהיו ילדים. ואז, אחרי שתתגרשו, תתחילי את המסע אל עצמך. ואם מותר לי עוד עצה, אל תתחתני שוב לפני שתהיי יותר מודעת לעצמך כדי שלא תחזרי עם אותו סיפור שנתיים אחרי החתונה הבאה. צר לי אם דברי נשמעים בוטים ולא מכבדים. לפעמים צריך לנער את הישן, כדי שיתעורר. שלך, האלי.

 

[אישה1 פשוטה]

תגובה להאלי

האלי יקר, הייתי בסרט הזה כמוך, גם אני עשיתי מעשה יש לנו המון ניסיון, המון עצות ובכל זאת, אני חושבת שאל לנו, לאף אחד מאיתנו, להציע באופן כל כך גורף לאף אחד/אחת להתגרש. את ההחלטה הזו צריך לקבל כל אחד לעצמו. אנו נוכל לתת נקודות מבט שונות שאולי הפונה לא רואה, זוויות ראיה חדשות/נוספות אולם לא לקבל החלטות שכאלו. מה גם שאסור לנו לשכוח, אנו שומעים/קוראים רק צד אחד של הסיפור ועם כל הסימפטיה וההבנה, זוגיות מורכבת משניים ואולי, רק אולי, יש דרך לתקן ולשקם (והרי אנו יודעים שהיו דברים מעולם, גם כשהכל נראה כל כך סופי וגמור וללא דרך חזרה). מסכימה אתך בהחלט שאין סיבה להיות במקום שלא טוב לנו בו. מסכימה שהתבצרות בעמדות אינה קלה ל"פיצוח", ועדיין - תמיד קיים סיכוי, גם אם הוא קלוש. ואל לנו לקחת לעצמנו את ה"זכות" לקבוע אם אפסו הסיכויים. קביעה זו, היא בידי בני הזוג המעורבים בלבד. אנו כאן כדי לתמוך בהחלטה,(או, כאמור, לתת כיוונים אחרים), לתת עצות, אבל לא להחליט עבור אחרים.

 

[האלי]

יש משהו בדבריך

והיתה תקופה שגם אני דגלתי בעמדה הזו. א ב ל מתוך ההכרה ש"זה רק איטנטרנט" ומתוך בטחון בתבונתו של הכותב לעשות את מה שטוב לו, דברי נכתבים על סמך הנסיון שלי וההבנה שלי. אני כותב את דעתי וכל אחד יעשה כהבנתו. אני חושב שזו יומרנות יהירה להתייחס לדברי כאילו הם דברי אלוהים חיים. על סמך הכתוב, זו דעתי ואותה אומר. אני לא מחליט שום דבר בשביל אף אחד. רק מביע את דעתי, גם אם היא נחרצת... תודה על ההארה, שלך, האלי.

 

[גארפ בלבד]

מקבל עצות דניאל דג והאלי+משיב לשאול

האם זה הכרחי? נכון שאולי צריך גט. אם שניכם מדברים זה עם זו - דברו על התחושות והרצונות שלכם. הזכירי לו הסיבות לחתונה ובקשי תגובתו(מקור ראשון).דברי על העמדות הנוקשות שלו ושהחיים כיום - יותר חופשיים ועליכם לבלות יותר. לרקוד ריקודים - אפשר ששניכם תרקדו להנאתכם - בביתכם. האם הוא מוכן להיות "זה שאת רוצה" - ואולי - לסחייע לך להיות מה שהוא רוצה? אם באמת שניכם מתעקשים/מפחדים מהשינוי- עדיךף לדבר ולסכם כל הדרך עד לגט חתום., ולהמשיך לדרך אחרת - היכרות עם אחר/ת. עצה נבונה יש בדניאל - עניין ההידברות ביניכם. עשי זאת - בטרם יתחילו עורכי דין ,עובדות סוציאליות "מטעם" להורות לכם איך תחיו.שופטים שידחו הדיון(כמו ברבנות)לא חסר. הכלתלוי בראש וראשונה בך. את צריכה להחליט. לרקוד בשתי חתונות בבת אחת - לא טוב. לחיות כנשואה,ולהרגיש בלי - גם לא בריא. לעשות - אם הגעתם שניכם למסקנה שאינכם רוצים להיות שותפים, לגדל יחד ילדים- מוטב באמת להגיע להסכם של גירושין בכתב שיוכר ע"י בית משפט/רבנות.

 

[זיו ברוך]

ברוך שובך.... טוב לראות אותך שוב

עימנו.

 

[זיו ברוך]

אני מניחה שעשית את הטעות הקלאסית

שכמעט כולנו טועים בה - מתחתנים עם מישהו ומקווים ומאמינים שהוא ישתנה.... וזה - אף פעם, לא קורה. אם התחתנת עם הבחור רק מתוך ציפיה ותקווה שהוא ישתנה - אני אכן בספק רב אם יש עתיד לנישואין הללו.... בד"כ, הייתי ממליצה להתחתן ממניעים אחרים. עם זאת, אל תרגישי לא נוח. כולנו, או לפחות רובנו, נישאים ממניעים כאלה ואחרים, שכל קשר בינם לבין אהבה מיקרי בהחלט. וכשאני מתייחסת לאהבה - אני, מתייחסת לקבלת האחר (בן-הזוג), כפישהוא, באופן מוחלט, ובלי רצון לשנותו, ובלי ציפיה שישתנה. עם זאת, רבים מאיתנו נישאים ממניעים כמו - חוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, פחד מבדידות, רצון לתחושת שייכות/ביתיות, תלות כלכלית, לחץ חברתי, רצון להיות הורים....וכו´ וכו´. אפילו מדברייך לא הבנתי האם היו מניעים נוספים למיסוד הקשר ביניכם ? האם יש מניעים נוספים לקיומו של הקשר הזה בהווה ?? מה את מרגישה אל האיש הזה, שלא יודע לרקוד, ולא אוהב סקס, וכל-כך שונה ממך (לדברייך) ?? - אני מניחה שבהתאם לתשובתך - יהיה קל יותר להציע גם פתרונות אפשריים. ואפילו לך יהיה קל יותר להבין את המצב. נסי לענות לעצמך, קודם כל, ולברר עם עצמך מהם רגשותייך כלפי האיש שאיתו את בחרת לחיות (האם את אוהבת אותו ? האם את איתו ממניעים כלכליים ? האם את עימו מטעמי תלות ? למה את איתו, בכלל ?), אח"כ - את מוזמנת, כמובן, לשתף גם אותנו. וחוצמזה, את לא מלאה אותנו בפרטים - בשביל זה בדיוק אנחנו כאן !!! הרבה הצלחה בבירור העצמי הזה... כל-כך יודעת כמה זה קשה, ולא תמיד התשובות הן כ"כ ברורות וחד-משמעיות....אבל - לעיתים, זהו תהליך בלתי נמנע. מחזקת את ידייך. זיו

 

[אישה1 פשוטה]

אז למה מתחתנים??????

"...כולנו, או לפחות רובנו, נישאים ממניעים כאלה ואחרים, שכל קשר בינם לבין אהבה מיקרי בהחלט....רבים מאיתנו נישאים ממניעים כמו - חוסר ביטחון עצמי, חוסר הערכה עצמית, פחד מבדידות, רצון לתחושת שייכות/ביתיות, תלות כלכלית, לחץ חברתי, רצון להיות הורים....וכו..." אני קוראת את דברייך וחשה רעד עצום שאוחז בי לנוכח הקביעה הזו שלך. בגילאים צעירים, בהם בד"כ אנו נישאים לראשונה, המניעים היחידים הם אהבה וזו הרי גם הסיבה שאנו לא רואים את החסרונות בבני זוגנו, (אהבה עיוורת) ואם הבחנו בהם, הרי שאנו מאמינים כי האהבה שאנו רוחשים אחד לשני תוכל לפערים ולשוני בינינו ונוכל לחיות יחד ב"אושר ועושר עד עצם היום הזה" אנו לא נישאים מתוך רצון לשנות אלא מתוך אמון כי למרות השוני יחסינו יחזיקו מעמד ודווקא השוני והניגודים שבינינו הם אלו שיהוו את ה"דבק" שלנו. ויש וזה אכן מצליח ויש שלא אבל מכאן ועד לקביעה שלך לגבי הסיבות לנישואין, אשר "כל קשר בינם לבין אהבה הנו מקרי בהחלט" המרחק בלתי ניתן למדידה.

 

[זיו ברוך]

הי לך, אישה בכלל לא פשוטה...

אני חושבת שהתשובות לשאלתך, ממש טמונות בה....את עצמך מציינת ש"בגילאים הצעירים בהם אנו מתחתנים, המניעים היחידים הם אהבה, וזו הרי גם הסיבה שאיננו רואים את החסרונות בבן-זוגנו (אהבה עיוורת)..." ואני חושבת שזה לגמרי לא אהבה. אינך יכולה לאהוב מישהו אם אינך יודעת מהם גם חסרונותיו. אהבה - היא, לכל הפחות הכרת תכונות בן הזוג על בוריין, שליליות וחיוביות, וקבלתן - גם אם לגמרי אינן לרוחנו. אנו מקבלים אותו בשל היותו "הוא". המצב שתיארת, הוא, לכל היותר, אידיאליזציה של האהוב....אנו ´מלבישים´ עליו תכונות, שאולי בכלל לא קיימות בו, ומקווים שתכונות שדווקא קיימות בו - ישתנו במהלך החיים במחיצתנו והזמן (כפי שאמרת: האהבה תנצח, ותיווצר יותר התאמה בינינו...- במילים שלי). אהבה עיוורת - אינה אהבה. צר לי לשבור כאן את המיתוס האגדי המופלא של סינדרלה והנסיך. זוהי רק אידיאליזציה, וראיית הדברים באופן עיוור, בלתי מציאותי, וכפי שאנו רוצים לראותם. בלי לייחס כל משמעות וחשיבות לרצונות בן הזוג, לדעותיו, לתכונותיו - גם השליליות (הן לא קיימות עבורנו, במצב שתיארת...) אהבה זה, לדעתי, בדיוק ההיפך. לדעת שבן-הזוג אינו מושלם, אינו יפה כפי שהייתי רוצה (טוב, זה לא נכון במקרה שלי....), אינו חכם כפי שהייתי רוצה (טוב, נו, גם זה לא נכון...), אינו חברותי כפי שהייתי רוצה, אינו עוסק במה שהייתי רוצה, והוא לפעמים נורא מעצבן (ממש נכון במקרה שלי...), ומסריח, ומעייף, ובכל-זאת, אף על פי כן, ולמרות הכל - ל א ה ו ב !! - זוהי אהבה. לכן, כפי שאמרתי, בעיקר בגילאים הצעירים, אנחנו לא מתחתנים מתוך אהבה. אנחנו מתחתנים כי אנחנו חושבים שאנחנו מתחתנים מתוך אהבה. (וואו, מסובך...). לכן, גם רובנו מתגרשים אחר-כך. כי פתאום כל האידיאלים שבנינו אודות בן-הזוג שלנו מתנפצים, כשתכונותיו האמיתיות עולות על פני השטח, ולא מתאימות לגמרי לתבנית האידיאלית שבנינו אודותיו....זה קורה לרובנו. אהבה זה לדעת, להכיר, ולכבד את שונותו המוחלטת, ולקבלה באופן מוחלט. ולהכיר תכונות שליליות ושלא לרוחנו, ובכל-זאת לאהוב - זה כבר ממש קשה...אבל - זוהי אהבה. אני עדיין מאמינה שרובנו מתחתנים מתוך תחושות אחרות. אנחנו אולי חשים מאוהבים, ושלצידנו עוד בן-זוג מושלם, אבל - כאשר רובנו נוחתים על הקרקע, ונתקלים בתכונות שלא בדיוק מתאימות לציפיות שלנו - אנחנו מתגרשים.... טוב, קצת הסתבכתי בהסבר. יום נפלא לך, זיו

 

[mika2]

למרות ולא בגלל

כן, אהבה אמיתית היא למרות, ולא בגלל. אני אוהבת אותו למרות ש א,ב,ג,ד, הרבה יותר חזק אמיתי ועובד מ - אני אוהבת אותו בגלל ש א,ב,ג,ד... ותחשבו על זה...

 

[איש המערות]

גם בכתובה כדאי להוסיף הערה

באותיות קטנות: ט.ל.ח. ואם הרגשת כבר אז שאולי "זה לא זה" ובכל זאת נתת סיכוי, ורק שנתיים חלפו וכל החשבון הוא בינכם לבין עצמכם, כי ילדים עדיין אין, אז כנראה שהגיע הזמן לאמר יפה שלום. לא משנה מה היו הסיבות לחתונה, אהבה, ציפיה, בריחה, אינטרס, פנטזיה או כל סיבה אחרת. להתחתן החלטתם יחד. כל אחד משיקוליו הוא. כעת רק את עם עצמך, צריכה לראות את המשך חייך. ויתור מתמיד על מי שאת או נסיון סיזיפי להפוך את בעלך לאדם אחר משהינו. ומכיוון שגם אני אינני דוגל באמירת "עשי כך" אומר לך רק שהתשובה משתקפת מדברייך בבירור. את רק צריכה לאזור אומץ ולאמר אותה לעצמך בביטחון. ואני מאחל לך את הכח להצליח בכך.

 

[לא מושלמת]

קודם כל , תודה!

לכל האנשים הנפלאים שעונים ונותנים עצה אני רוצה להודות מעומק ליבי. אני קוראת, מפנימה, דעותיכם לי כחומר למחשבה. הענותכם היא זריקת עידוד בשבילי.

 

[איש המערות]

התשובות כאן ניתנות באהבה../images/Emo24.gif

 

[זיו ברוך]

מה זה ט.ל.ח ??? תמיד שאלתי את

עצמי, ולעצמי לא היתה תשובה....וגם אחרים אף פעם לא יודעים. איש מערות - קדימה, הסבר ממוקד.

 

[mika2]

טעות לעולם חוזרת !

 

[זיו ברוך]

אהההה. זה הכל ??? זה מה שרשום

בכל הקבלות למטה ???

 

[נועית*]

../images/Emo24.gif

יעלי!! קראתי את המסר שלך פעמיים!אני חושבת שמה שאת חשה אלו דברים שלא תוכלי לחיות איתם לאורך זמן,ולא ניראה לי שתוכלי להישאר בנישואין האלה יותר מידי.הרי המרחק בינכם רק ילך ויגדל ואיתו האומללות שלך.ואין שום סיבה!!! כמו שכבר יעצו לך חברי הפורום הכי חשוב שלא יהיו לכם ילדים לפני שאת לוקחת החלטה לכאן או לכאן.ושתדעי שאת לא לבד!!

 

[adam33]

ילדים

אני קורא את אשר האנשים כותבים ואני חושב לעצמי מזל שאין ילדים אבל כשאני חושב פעמים אני אומר לעצמי מזל שאת כעת יודעת מה שידעת לפני כן ההבדל הוא רק בגישת הסביבה כשיש ילדים הסביבה אינה אומרת תנסו בשביל עצמכם אלא תנסו בשביל הילדים וזו הטעות!!! לנסות בשביל עצמכם זו הדרך ואם הגישה הינה כך אזיי זה נכון שאת יכולה להתגרש ואין מה שמסביב אבל כמו בכל מערכת יחסים נסי לא ילך? מבטיח לך שיהיה לך יותר קל כעת כשאין ילדים גם לנסות וגם להפרד