הצילו...

[ALEF111]

הצילו...

שלום אני אמא לילדה בת 7 שאובחנה לפני מיספר חודשים כadhd הבעיה שלה בנוסף לקושי בלימודים שנובע מלקיות למידה שונות היא חברתית .הילדה דחויה לחלוטין מבחינה חברתית אין לה אף חבר בכיתה וכל הילדים לועגים לה למרות שמבחינה אינטילגנטית היא הרבה מעל הממוצע, כך גם יצא באיבחון שערכנו לה היא ילדה יפה וחביבה וממש כיף לשוחח איתה .אתמול זימנו אותי לבית ספר ואמרו לי שהילדה דחויה לחלוטין חברתית. אמרו לי שכול דבר כמו קללה שנאמרת בכיתה לא משנה למי ,היא חושבת שזה מופנה אליה וכו... יש לה בעיה בשיפוט של מצבים חברתיים . אנו מטופלים אצל פסיכולוגית ואתמול היא אמרה לי שאולי צריך לישקול להעביר אותה לכיתה קטנה .אני ממש מרגישה שבורה נפשית, לא יודעת מה לעשות .אני מאוד אשמח אם יש פה מישהו שהיה במצב דומה ויכול לעזור ולהדריך אותי מה לעשות בתודה מראש האמא המיואשת שכמות הדמעות שירדה לה מהעניים ביומיים האחרונים יכלה בשקט למלא את הכינרת פעמיים

 

[b a r b a i m a]

אמא חביבה-הבן שלי במצב חברתי כמו

הבת שלך וזה עצוב הרבה רעיונות אין לי אבל אספר לך מה אני עושה מחר - יום שישי! הכנו הזמנות לכל הבנים בכתה (בנים בלבד!!!) ומחר הם יגיעו אלינו לקראת ערב למסיבת בנים - בנושא מכבי ת"א!!! הבנים מתים על כדורסל אני מכינה להם טריויה וכל מיני משחקים מוסיקה לריקודים סרטי DVD אוכל שתיה ממתקים הבית? יהיה מלוכלך... לא נורא-מנקים הרעש? יסתיים אחרי כמה שעות. הבן שלי? יהיה מלך לכמה שעות. החברים? ייתכן שיתקרבו אילו בזכות זה!!! וזו המטרה שלי הצענו גם לכמה מהם להביא שקי שינה ולהישאר לישון!! תנסי לארגן לבת שלך-כמה חברות למסיבת פיג'מות...לא חייבים את כל הבנות כמו שאני עושה (משוגעת אני יודעת) שיבואו עם הברביות/בראציות שלהן (לאיזו ילדה אין) ושיבלו! מנסיון-זה עוזר. לגבי ביה"ס-משאירה למומחים

 

[נסיכה ג]

אמא יקרה מנסיוני האישי...

בני היה כך בכיתה א', היום הוא בכיתה ה' ומאוד מוערך חברתית, בין הילדים המובילים בכיתה (חברתית ולימודית). אני במהלך השנים דאגתי לחזק את בטחונו העצמי וכל דבר אחר טוב שמצאתי בו, במקביל נדנדתי למורות כל הזמן על הצורך לקרב אותו לשאר הילדים ולגרום לו להיות פעיל בהפסקות, להעצים את התכונות החיוביות שלו מול הילדים וכו'. ככל שבטחונו העצמי עלה, ככל שהוא התקדם בלימודים כך גם המצב החברתי השתפר! בקיצור... מצאי את הדברים החיוביים שלה והעצימי אותם! אני לא הסכמתי בשום פנים ואופן להעביר את בני לכיתה קטנה או לחינוך המיוחד, אני מודה שבשנים הראשונות היה קשה אבל היום הוא קוצר את הפירות. סבלנות ואורך רוח לצד עבודה "עקב בצד אגודל" עם הילדה תניב בסוםו של דבר תוצאות חיוביות לדעתי. בהצלחה ואל ייאוש!

 

[zivadina]

הפרעות קשב בבית הספר-ייעוץ מומחים

ביום ד' הקרוב יינתן כאן ייעוץ מקצועי בנושא "הפרעות קשב בבית הספר". אחת המומחים היא יעל שרון, מומחית לטיפול בקשיים חברתיים ובבעיות התנהגות. השרשור לייעוץ זה ייפתח ביום ב', ואת מוזמנת להוסיף אליו את שאלתך. הנה המידע המלא על הייעוץ, שנהפך לפינה קבועה כאן:

 

[dlita1]

אמא יקרה

בגלל בעיה חברתית לא להעביר לכיתה קטנה. אלא אם בעיית לימודים. אם תעבירי לכיתה קטנה בגלל בעיה חברתית. אז אחרי צהריים יהיה קשה לילדה לקיים קשרים עם ילדים בגלל המרחק. הרעיון של לעשות מסיבת בנות מצויין לדעתי. ועוד דבר - דברי עם המורה שתיתן לילדה שלך אחריות מסויימת למשל ארגון ספרי ספריה. או רישום תורניות או כל מטלה שדורשת אחריות מנסיון עם בני זה עזר.אגב לא ברור למה דחויה חברתית - יפה חביבה אנטיליגנטית וכו'. תבדקי עם יש בכיתה מישהי מובילה והיא מסיטה את כל הבנות נגד ביתך. תבדקי בבקשה עם זה לא רגישות יתר אצל ביתך (כי אמרת שכל קללה בכיתה היא חושבת והדגש על חושבת) מופנה אליה.מה לגבי חוגים אחרי צהריים. מקווה שנתתי לך חומר למחשבה.

 

[עדו בן צבי]

צריך לדאוג שלילדה תהיה מסגרת בה

היא פוגשת ילדים שאינם עדים לכישלונותיה הלימודיים. מועדון קרטה, תנועת נוער או כל מקום אחר בו החבר'ה אינם בבית ספרה יכול להואיל.

 

[דליה.ד]

קשיים חברתיים

אטני מאוד מבינה אותך. אנחנו לקחנו את הבן לטיפול קוגניטיבי התנהגותי לנתן לו כלים להתמודדות עם האימפולסיביות, הקושי בהבנת קודים חברתיים והקושי בתקשורת בינאישית. הטיפול היה כה מוצלח שהוא רכש חברים והיום יש לו אפילו חברה ראשונה (הוא בן 15.5). אני מצרפת קישורים בנושא:

 

[zivadina]

סדנאות

היום יש סדנאות לילדים שמדריכות אותן בתחומים של שליטה בהתנהגות ופיתוח מיומנויות חברתיות. כדאי לך לחשוב מה מתאים יותר לילדה שלך, טיפול פרטני או סדנה קבוצתית.

 

[ע מ י ת מ י ת]

אמא יקרה, אל תתיאשי יש מה לעשות...

זה די הגיוני שילד שסובל מבעיה יהפוך ל"גוזל דחוי בלול" גם אצלנו התעוררו אותם בעיות עם בנינו כבר בתחילת כיתה א'. גייסתי את המורה,אירגנו חונכת,שלחנו את הילד להמון חוגים כייפים עם ילדים חדשים. הבאנו הביתה ילדים מהכיתה,לפעמים דרך ההורים לכוס קפה ... דברנו המון עם הילד על הקשיים שלו,ואיך ניתן למנוע אותם. וכמובן הלכנו ליעוץ (בלי הילד) כדי לקבל כילים ויכולת לעזור לבנינו. היום הילד בכיתה ב', ומצבו ממש בסדר. יש לו עם מי לשחק, ואף אחד לא מציק לו יותר. תתגייסי לפרוייקט למען ביתך, ותראי ששום דבר לא אבוד. ואל תתני לאף אחד להעביר אותה לכיתה קטנה וכאלה, עד שניסית הכל.בהצלחה.

 

[yyyasmin]

אפשר את הטלפון של המקום

שבו טיפלתם?

 

[ד פ נ ה ז י ל ב ר]

כחתה קטנה????????

לא מעבירים ילד לכתה קטנה רק בגלל קושי בתובנה חברתית. אם הישגיה הלימודיים סבירים והתנהגותה הכללית היא בגדר הנורמה - כלומר איננה אלימה - אפילו אל תשקלי כתה קטנה!!! ממילא אם זו תמונת המצב אנשי מקצוע מטעם המתי"א שהם המחליטים בנושא - לא יקבלו כזאת המלצה. על מיומנויות חברתיתיות ניתן לעבוד בדרכים רבות - החל מפסיכולוגית, דרך ביו-פדבק, ריפוי באומנות - בקבוצות קטנות, תראפיה בבעלי-חיים.... עד לחוגים בקבוצות קטנות עם מנחים מקצועיים כמו בשחמט, שחיה טיפולית טניס... בהצלחה דפנה

 

[alongili]

לפעמים לוקח שנים- מחייב סבלנות

ולא להעביר לחינוך מיוחד, המצב החברתי הוא תוצאת לוואי של יכולת פחותה של קריאת קודים חברתיים, עד שבני לא לקח ריטלין המצב לא השתפר, הוא היום בן 10 ובין היתר לומד באוניברסיטה מתמטיקה, אין קשר בין יכולות שיכליות דידקטיות ליכולות החברתיות... גם כשהתחיל לקחת תרופה לקח לילדים כמעט שנה לעכל שבני השתנה, אין ספק זו תקופה קשה ואני דיין עם יד על הדופק, זה לא נעלם גמרה כי עד עכשיו יש פליטות פה אבל אני מדברת איתו ומנתחת איתו את הסיטואציות ומסבירה מה הם הפשרויות התוצאה של אותו מעשה... בכל מקרה כדאי להועץ בפסיכולוג טוב. בהצלחה, גילי

 

[דורה האחת]

שלום לך אמא מיואשת

קודם כל נגבי את הדמעות- ליבי יוצא אלייך ואני מבינה מה את עוברת, אבל הבכי לא יעזור לך לחשוב בהיר. קחי אויר ותקשיבי למה שאני רוצה לומר לך. מצבים כאלה של חוסר יכולת לשפוט מצבים חברתיים מאוד אופייניים לילדים עם בעיות קשב, האם הילדה מטופלת תרופתית?, אני מצאתי עם בני שהטיפול התרופתי מסייע לו מאוד גם בתחום זה, הוא פחות רגיש להעלבות, הוא יותר ממוקד ופחות נוטה להיעלב מכל דבר שמופנה אליו, גם אם זה לא במטרה להעליב. בדרך זו הוא גם מושך אליו פחות אש מילדים אחרים. בתך ואת מתמודדות עם דבר שאינו קל בכלל, אך הוא חלק מההתמודדות בבעיות הקשב, אני רק יכולה לומר לך כמי שאובחנה לאחרונה כבעלת בעיית קשב. כשהייתי ילדה (קטנה) היו לי קשיים חברתיים בדיוק כמו שאת מתארת, אבל אני למדתי להתמודד עם זה, השקעתי בזה אנרגיה רבה ויצא שבסוף סיימתי את בית הספר התיכון כשהייתי הילדה הכי מקובלת בכיתה ובשכבה. באמת. למדתי להיות חברה, למדתי לא להיעלב, למדתי להיות אחת מהחבר'ה ועד היום אני אדם חברותי מאוד. עם כל הקושי, יכול להיות שבתך תלמד מזה הרבה, תתחסן, ותרכוש כלים שיסייעו לה בגילאים בוגרים יותר שאז הקטע החברתי הוא יותר חשוב ומשמעותי. אל תישברי, קחי אויר, נסי לסייע לביתך ככל שניתן, הזמיני חברים הביתה, ערכי לה מסיבת יומולדת גדולה, קיימי מסיבת פיג'מות, תדרבני אותה להתיידד עם חברים, אל תוותרי ואל תתייאשי- יכול להיות שיש סיבה למה שביתך עוברת ובדרך זו היא תלמד בעתיד לקרוא את המפה יותר נכון. אני הייתי חושבת טוב, טוב איך אפשר להעלות את קרנה שלח ביתך בקרב חבריה- בסיוע המורה ובנחישות שלך אתן יכולות להצליח אני מאחלת הצלחה רבה מאוד

 

[שרון י ע ל]

ועוד מילה אחת על דחיה חברתית

לפי מה שאת מתארת, חלק מהבעיה היא הפירוש הלא נכון שהילדה נותנת, שהיא 'נפגעת' מכל מילה. זוהי עבודה קוגנטיבית ומישהי המליצה לך על הכיוון. אני בעד טיפול קוגנטיבי כשמדובר בצורך בעבודה על הפרשנות שלה , בעוד שטיפול באמנויות יכול להיות נפלא לשם חיזוק הבטחון והדימוי העצמי, ובכל מקרה, הפסיכולוגית לא נתנה לך המלצה נכונה, כפי שכולם הגיבו לך. אם משהו עדיין לא מספק לך בתשובות, כתבי שוב יעל